ADAR:

”When the month of Adar begins, we rejoice abundantly”
A summary of this ambiguity has been published here, on the website of TheTorah.com.
משנכנס אדר מרבין בשמחה

Adar offers an excuse to add some silliness to this rather dry LISHMAH project, to demonstrate and explain SYNTACTIC AMBIGUITY. An example of the sort of ambiguity that this project explores can be found in the 1958 song “Purple People Eater.” An example of the sort of ambiguity that this project will explore can be found in the 1958 song “Purple People Eater.” The ambiguity that underlies this song is a “scope ambiguity” (which we will encounter further in the verse discussed in Cheshvan):

Is the  “One-eyed, one-horned, flyin' purple people eater”:

(A) a flying creature, colored purple, which itself has one eye and one horn, and which eats people of any sort?  

OR is it

(B) a creature that specifically eats purple people (or even, that eats flying purple people who are one-eyed and one-horned)?

To play the video, click on this link to open on youtube: https://www.youtube.com/watch?v=5jV-E09efRE

IN EACH MONTH of this LISHMAH project, we will explore an Ambiguous verse in the Hebrew Bible. The presentation will will consist of the following sections:

1. The text of the verse in Hebrew
2. Selected ENGLISH TRANSLATIONS of the verse
3. DESCRIPTION OF the AMBIGUITIES in the VERSE
4. TRADITIONAL COMMENTARIES on the VERSE: citations of commentaries on the verse (generally pasted from alhatorah.org), in roughly chronological order, with an analysis of each commentary’s identification and resolution of the ambiguity in question.

1. Our ADAR verse is Esther 6:8.

יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃ 

https://www.alamy.com/stock-photo-haman-mordecai-nhamans-daughter-throwing-the-contents-of-a-chamber-95526469.html. Miniature illuminated manuscript from Leipzig Mahzor, Upper Rhine, Germany, c1300-1325 (check copyright)3D%3D<script async src="https://embed.smartframe.io/3a09e1

2. Modern English Translations: 

Alhatorah.org:

let them bring royal clothing, that the king has worn,^[1] and the horse upon which the king has ridden, and on whose head a royal crown was placed,^[2]

KJV (biblegateway.com):

Let the royal apparel be brought which the king useth to wear, and the horse that the king rideth upon, and the crown royal which is set upon his head.

NRSVUE (biblegateway.com):  let royal robes be brought, which the king has worn, and a horse that the king has ridden, with a royal crown on its head.

JPS (2006; sefaria.org): let royal garb which the king has worn be brought, and a horse on which the king has ridden and on whose head a royal diadem has been set;

3.  AMBIGUITIES and READING OPTIONS

WHAT SYNTACTIC AMBIGUITY DO YOU DISCERN in this verse?
WHAT possible READING OPTIONS and RESOLUTIONS do you anticipate finding in  COMMENTARIES?

***I’ve written my description of the Syntactic Ambiguity I’ll be addressing below, in white lettering; To see this description, please use the  tool in the toolbar to change the white letters to black. Throughout this document, text concealed as white-on-white to minimize “spoilers.” will be marked with the symbol <<<>>>*** Feel free to add your own responses using the comment feature.

WHITE FIELD BEGINS<<<:

The example of Syntactic Ambiguity selected for the month of Adar is an ambiguity that involves an ambiguous referent for a pronominal suffix (whose “head” is intended in בְּרֹאשֽׁוֹ?-- on whose head was the royal crown placed?) and an ambiguous referent for a relative clause (what or who does  “וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ” refer to?)>>>>END of WHITE FIELD.

Esther 6:8 

יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃

*SYNTACTIC AMBIGUITIES

MAIN SYNTACTIC AMBIGUITY: what is the referent of the 3rd person masculine singular possessive pronominal suffix of בְּרֹאשֽׁוֹ? Who is wearing the crown in the verse?

SYNTACTIC AMBIGUITY/DIFFICULTY: what is the function of the entire relative clause?

וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ

Persian horseman depicted on a felt saddlecloth from Pazyrik, fifth century BCE (https://persianthings.wordpress.com/2013/08/28/the-horse-in-achaemenid-persia/)

CHECK and arrange RIGHTS:  http://judithweingarten.blogspot.com/2009/01/laser-scanning-hung-e-azhdar-rock.html: “The prancing horse with arched neck and raised foreleg is a Greek image which spread throughout the Near East during the Seleucid period. This stallion (quite clearly male) has the short, clipped mane and high flowing tail of Greek horses. His bridle ornaments and fluttering ribbons, too, are very un-Parthian. If the rider is heroized, his mount might be too. Could he be copied from Bucephalos, the famous horse of Alexander the Great?” research: seems that ornamental headgear became a practice in Greek times???

***Investigate:  Ceremonial dress of the royal horse of ancient Egypt. Handmade work???

https://suleimansultan.artstation.com/projects/kD1gLx

SYNTACTIC AMBIGUITY: THREE READINGS

• There is a textual/contextual difficulty that is related to the syntactic ambiguities: Some commentators are bothered by the omission of the royal crown in Haman’s further elaboration of the honor that he is suggesting (in verse 9) and in the king’s command to Haman to implement the instructions (in verse 10) and in the description of the actual implementation of the instructions (in verse 11). This is especially troublesome for those who read the reference to the crown in vs. 9 as a statement that the royal crown should be placed on the head of the individual to be honored (READING C).

Esther 6:8

יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃

וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ ה' אֱ-לֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גׇר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃

4. EXEGETICAL SOURCES

*** CANTILLATION^[a] 

יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃

READING A: The etnahta separates the two parts of the verse. The zakef katon :  is a lesser pause, with the second part of that second portion referring to the horse.

Dura Europos Synagogue wall painting (3rd century C.E.: 244-245(?) C.E.)

See Dalia Tawil, "The Purim Panel in Dura in the Light of Parthian and Sasanian Art," in Journal of Near Eastern Studies, Vol. 38, No. 2 (Apr., 1979), pp. 93-109.

The horse does not seem to be wearing a crown, so this would not support Reading A. Mordecai is wearing a crown, which would match either Reading B– the rider should be adorned with a crown that the king had worn, or Reading C– let the rider be adorned, continuing from verse 7, but problematic grammatically.

First Targum to Esther (c. 500-700 CE)

יָשִׂים מַלְכָּא טְעֵם יַיְתוּן לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא דִי לְבִישׁוּ בֵיהּ יַת מַלְכָּא בְּיוֹמָא דִי עַל לְמַלְכוּתָא וְסוּסָא דִי רְכַב עֲלוֹי מַלְכָּא בְיוֹמָא דְעַל לְמַלְכוּתָא וְדִי אִתְיְהֵב כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא בְּרֵישֵׁיהּ.

English Translation: <<<Let the king make a decree that they bring purple clothing that the king wore on the day that he ascended to the kingship and the horse that the king rode upon it on the day that he ascended to the kingship and that the crown of kingship was placed on his head.>>>

Which READING does this source adopt? For a reminder of the 3 readings, click here <<<READING B:  “his head” refers to  the head of the king

The double addition of  “on the day he ascended to the kingship,” בְּיוֹמָא דִי עַל לְמַלְכוּתָא, situates the wearing of the royal garments and the riding of the horse on the king’s coronation day and the continuity of “and that the crown  was placed” indicates that the crown too was something that had been used by the king specifically on his coronation day. This is reinforced by the verb  אִתְיְהֵב, situated in the past.>>>

Observations: The Targum twice adds the word  בְיוֹמָא, “on the day.” This may imply a temporal understanding of  ואשר as כאשר; it supplies a referent for the troubling relative clause– it is “the day” upon which the royal crown was placed on his head, i.e., the head of the king. The Aramaic retains the Hebrew conjunction + relative pronoun (ואשר =וְדִי), and the word order of the Hebrew and it retains the ambiguous pronominal suffix בְּרֵישֵׁיהּ, but the context now indicates that it refers to the head of the king.

Instead of the Hebrew singular verb לָֽבַשׁ, with the king as subject, the Aramaic uses the plural  דִי לְבִישׁוּ, reducing the force of the king’s role in the verse, in an extension of  the impersonal subject of the initial word יָבִ֙יאוּ֙. 

DISAMBIGUATION READING STRATEGY: likely dependence on a tradition about the king’s coronation day.
DISAMBIGUATION EXPRESSION: adding the words בְּיוֹמָא דִי עַל לְמַלְכוּתָא.

Note: this translation introduces a temporal focus into the verse, “on the day”-- as Nachmias does, but without supplying a rationale as he does.

Second Targum to Esther (4th-11th centuries CE?)

ייתון לבושא דמלכא דהוה לביש ביה מלכא, וסוסיא דהוה רכיב עלוהי, ויתיהיב כתרא דמלכותא ברישיה.

(translation via alhatorah.org)<<<: “let royal apparel be brought which the king is accustomed to wear, and the horse that the king is accustomed to ride, and let the crown of the kingdom be placed on his head.”>>>

Which READING does this source adopt?<<< READING C: the future ויתיהיב indicates that this refers to the order to be fulfilled– “let the crown be placed on his head”; contextually, this best fits the person who is to be honored.

Observations: The final relative pronoun has been omitted: the form ויתיהיב is a jussive, indicating that it refers to the command, like יביאו, modified from the Hebrew וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן.>>> 

ר' יוסף בר' שמעון קרא (c. 1050-1130) Commentary A

יביאו לבוש מלכות – לבושא של מלכות היה לו למלך שלא לבש כי אם באותו יום שהועמד למלכות, וכן סוס שרכב עליו המלך, וכן כתר המלוכה, אשר ניתן כתר מלכות בראשו – של מלך ביום שעמד למלוך.

“Let them bring royal clothing.” – The king had royal clothing that he wore only on that specific day when he was appointed to the kingship, and so too a horse that the king rode upon, and so too the royal crown, that the royal crown was placed on his head– of the king, on the day that he arose to reign.

Which READING does this source adopt? <<<

READING B: " his head" refers to  the head of the king– the crown was placed on his head– of the king.

DISAMBIGUATION READING STRATEGY: likely dependence on tradition about the king’s coronation day.

A temporal element is introduced, as in the First Targum –  “on the day”  –  without explicitly explaining how this can accommodate the wording of the verse.

Qara adds the words “the royal crown,” presenting this as though the crown is an element in the itemized list of things that “they will bring”: “clothing… horse…. crown,” preceding the relative clause, without addressing the fact that in the verse, “royal crown” follows the relative pronoun אשר and cannot be its grammatical referent. He uses the expression twice, retaining it in the relative clause but also repeating it prior to the relative clause. He also adds the words “of the king,” explicitly identifying the referent of the pronominal suffix.
DISAMBIGUATION EXPRESSION: adding words and rearranging word order; adding the temporal word, “on the day”; adding “the royal crown” before the relative clause. The explicit addition of “of the king,” following the citation of “that the royal crown had been placed on his head,” explicit;y shows that the king is the referent of the pronominal suffix.>>>

Observations: The words “on the day” are added twice, once about the garments and once about the crown. The words “the royal crown” are added prior to the relative clause. There is an explicit statement that the crown was placed on the head of the king, specifically on his coronation day, and this placement of the crown is contextualized together with the king’s wearing of the royal garments and the king’s riding of the horse, specifically on the day that the king assumed the kingship.

ר' יוסף בר' שמעון קרא (c. 1050-1130) Commentary B

וסוס אשר רכב עליו המלך – ואם תאמר: הרבה פעמים רכב המלך לשעת הצורך על סוס שאין ראוי לרכוב עליו אפילו לשר שהוא שיני למלך, ואם ירכיבו את מרדכי עליו אין זה לו יקר וגדולה, לכך נאמר: ואשר ניתן כתר מלכות בראשו – ופתרונו: הסוס אשר רכב עליו המלך ביום שניתן כתר מלכות בראשו, ירכיבו את מרדכי עליו וזה לו יקר וגדולה.

“and a horse that the king rode upon”  – and if you say: many times, the king would ride in an hour of need upon a horse that it is not worthy for even a minister who is second to the king to ride upon, and if they would lead Mordecai on horseback on it, this would not be “honor and greatness” (Esther 6:3,6) for him. Therefore, it states, “and that a royal crown was placed on his head” – and its meaning is: the horse that the king rode upon him on the day that the royal crown was placed on his head – let them lead Mordecai on it, and this will be for him honor and greatness.

Which READING does this source adopt? <<<

READING B: " his head" refers to  the head of the king. The focus is upon the king’s coronation day, i.e., the day on which the royal crown was placed on the head of the king. As in his Commentary A, part of Qara’s reasoning here is the supposition that some very distinctive special quality is needed in order for clothing or a horse to be considered royal – having been used by the king is insufficient. >>>

Observations: the words “on the day” are added, as in Commentary A. In Commentary B, in contrast to Commentary A, the addition is configured with the placement of the second added “the day” prior to the relative clause, so that it serves as the antecedent for the relative pronoun.>>>

DISAMBIGUATION STRATEGY:

likely dependence on tradition about the king’s coronation day.

Introduction of a temporal element –  “on the day”, which is the focus of the commentary, in a way that enables it to serve as the antecedent for the relative pronoun.

DISAMBIGUATION EXPRESSION: adding words: “on the day.”

ר' יוסף בר' שמעון קרא (c. 1050-1130) Commentary C (on verse 7) 

(ז-ח) ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו – בלבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב בו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו – פתרון: באותו הסוס אשר רכב עליו המלך כאשר נתן כתר מלכות בראשו.

“Haman said to the king, ‘A man whom the king desires to honor – with “royal clothing that the king wore and a/the horse that the king rode upon,” and “that the royal crown was placed on his head”  – [its] meaning: on that same horse upon which the king rode when the royal crown was placed on his head.

Which READING does this source adopt? <<<READING B: " his head" refers to  the head of the king: “which the king rode when the royal crown was placed on his head.”

The substitution of the syntactically difficult relative pronoun with conjunction, ואשר (and which) by the temporal כאשר (when), is a significant emendation; it facilitates the reading that Qara presents in Commentary A and Commentary B such that the head is the king’s head and the placement of the crown took place on his coronation day. Adding the word “the king” before “when” supplies the explicit referent for the pronominal suffix.>>>

Observations: the word “on that same” is added to “horse”, along with the definite article, facilitating the understanding presented in his Commnentary A and Commentary B.  The relative pronoun with conjunction, ואשר (and which) is replaced by the temporal כאשר (when), eliminating the need for an antecedent, while retaining a similar sense to the additions of “on the day” in Commentary A and Commentary B.

DISAMBIGUATION STRATEGY:

likely dependence on tradition about the king’s coronation day.

Introduction of a temporal element –  “when”, כאשר, which is the focus of the commentary, which changes the relative clause to a temporal one.

DISAMBIGUATION EXPRESSION: substituting the word: “when” for relative pronoun ואשר and adding the word “the king” preceding this word, setting the king up to be the referent of the pronominal suffix.

Rashbam (1085-1174)

רשב״ם 

יביאו לבוש מלכות – לבוש של מלכות היה לו למלך שלא היה לובשו כי אם באותו יום שהועמד להיות מלך, וביום שנתחדשה לו מלוכה,א וכן סוס אשר רכב עליו המלך, וכן כתר המלוכה. ואשר נתן כתר מלכות בראשו – כתר אשר נתן בראש של מלך.

“Let royal apparel be brought.” The king had royal garments which he wore only on the day that he was inaugurated to be king and on the day of his recoronation. The same applies to  “a horse that the king rides upon." And the same applies to the “royal crown.” “And on whose head a royal crown is set”-- The crown that was placed on the head of the king.

Which READING does this source adopt? <<<READING B: " his head" refers to  the head of the king. The focus is upon the king’s coronation day, i.e., the day on which the royal crown was placed on the head of the king, and the recurring anniversary of this day. Part of the reasoning is the supposition that some very distinctive special quality is needed in order for clothing or a horse to be considered royal – having been used by the king is insufficient.>>>

DISAMBIGUATION STRATEGY: likely relying on tradition about the king’s coronation day;

a temporal element is introduced, as in the Targum and in Qara’s Commentaries: “on the day”, with additional explanation of which day is intended, and without explicitly explaining how this can accommodate the wording of the verse. Rashbam, like Qara, presents “the royal crown” as though it is an element in the itemized list of things that “they will bring”: “clothing… horse…. crown,” without addressing the fact that in the verse, the former two items function smoothly as antecedents for the relative clauses that are associated with them,  whereas the term  “royal crown” is embedded in the relative clause about the crown, and so cannot be the grammatical referent for the relative pronoun. Similarly to Qara’s Commentary A, Rashbam adds the words “of the king” following “on the head”, replacing the pronominal suffix and thereby explicitly spelling out its referent.

DISAMBIGUATION EXPRESSION: rearranging word order; adding the temporal word, “on the day”; adding the words “of the king” following the citation  of “that the royal crown had been placed on his head.”

Ibn Ezra Commentary A (c. 1088 - 1167)

(ח-ט) יביאו – המשרתים.

ואשר נתן כתר מלכות בראשו – יש אומרים שהרגיש שחרה על המלך על כתר המלכות בעבור כבוד המלכות, על כן אמר ונתון הלבוש והסוס, ולא הזכיר הכתר. והנכון בעיני שוי״ו בראשו שב אל הסוס כי יש סוסא של המלך שישימו כתר מלכות בראשו כאשר ירכב עליו, ואין אחד מעבדי המלך רשאי לרכוב עליו. וזה דבר ידוע.

(8-9) “let them bring” - the servants.

“and the one that a royal crown was placed on his head” - some say that he [Haman] sensed that the king was angry about the royal crown,2 for the sake of the honor of the king,3 therefore he said “let the clothing and the horse be given” [verse 9], and did not mention the crown.

And what is correct in my view is that the waw of “on his head” בראשו refers to the “horse” because there is the horse of the king that they would place a royal crown on its head when he would ride on it, and none of the king's servants would be allowed to ride upon it. And this is a known thing.4.

1. Hebrew, yavi. Literally shall bring. Hence Ibn Ezra's comment.

2. Literally, the king was angry because of the royal crown.

3. Literally, for the kingdom.

4. To place a royal crown on the king's horse. (Mishaly and Zipor.)

Which READING does this source adopt? For a reminder of the 3 reading options, click here.<<<READING A: “his head” refers to  the head of the horse: “And what is correct in my view is that the waw of ‘on his head’ בראשו refers ( שב אל)  to the ‘horse.’”

DISAMBIGUATION STRATEGY: the relative clause is not ambiguous.  Ibn Ezra is reading with the text. With “horse” as the referent for the pronominal suffix and the relative clause, the syntax of the verse is smooth.
Ibn Ezra claims to also be relying on general common historical knowledge.
DISAMBIGUATION EXPRESSION: explicit statement with a technical term, שב אל:
And what is correct in my view is that the waw of “on his head” בראשו refers to the “horse.” >>>

Additional observation: an additional textual/contextual rational consideration is raised and resolved -  the omission of the crown in verse 9, in Haman’s elaboration of his suggestion. (It is also omitted in the king’s command in vs. 10 and in the execution of the command in vs. 11).

“Some say that he [Haman] sensed that the king was angry about the royal crown,2 for the sake of the honor of the king,3 therefore he said “let the clothing and the horse be given” [verse 9], and did not mention the crown.”

Ibn Ezra Commentary B (c. 1088 - 1167)

יביאו – המשרתים, כמו: אשר ילדה אותהא ללוי במצרים (במדבר כ״ו:נ״ט).

 בו – בעבורו, כמו אשר אני רוכב בהב (נחמיה ב׳:י״ב), כי בעבורה יקרא רוכב. יש דרש על כתב המלכות. ור׳ מרינוס אמר: שהמלות הפוכות, והנכון: וכתר המלכות אשר נתן בראשו. והנכון בעיני שאיננו הפוך, וככה פירושו שירכיבהו על סוס ידוע שרכב עליו המלך ונתן על ראש הסוס כתר מלכות על כן לא הזכיר הכתר במעשה, כי יספיק זכר הסוס הנודע, כי ככה מנהג מלכי פרס. והעד שאמר לו המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת (אסתר ו׳:י׳), א״כ למה יחסר הכתר.

א. כן בכ״י וטיקן 78. בכ״י לונדון הרלי 269: אותו.ב. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 78.

(8-9) “let them bring”.^[3] The servants.^[4] Like:, “who was born to Levi” (Num. 26:59) [a more suitable translation is: “that she bore her to Levi in Egypt,” אשר ילדה אותהא ללוי במצרים. [i.e., both the subject of the verb and the referent of the pronominal object suffix are unstated – that the one <i.e., the wife of Levi> who bore her <i.e. Yocheved> bore to him; here, too –  let those who are responsible for bringing bring the clothing].]

The word bo (on/in it), asher lavash bo ha-melekh (which the king useth to wear) <is to be rendered> "because of it."^[5] Like: bah (upon/in), “[except the animal I rode on” אשר אני רוכב בה,” (Neh. 2:12), for Nehemiah was called a rider because of the beast.^[6] 

There is a midrashic explanation about “the royal crown”^[7] 

Rabbi Marinus said: the words [ואשר ניתן כתר מלכות בראשו] are out of order, and that the correct [order would be וכתר מלכות אשר ניתן בראשו ^[8](״ (“and the royal crown which was placed on his head.”).

What is correct in my view is that it is not out of order. Its meaning is:  that they shall lead  him on a horse widely known as the horse upon which the king rides^[9] and that there was placed upon the head of the horse the royal crown is placed.^[10]

It is for this reason that Scripture does not mention the crown when telling us that Mordecai was seated on the royal horse, for mentioning the known horse alone was sufficient being that it was the practice of the Persian kings[ to place a royal crown on the head of the horse upon which the king rides.^[11]]  Textual evidence (והעד) is that the king said to him "let nothing fail of all that thou hast spoken" (Esther 6:10).^[12]

Then, why would he omit the crown?^[13]

*i.e., the text should be read as if it were written:....

Which READING does this source adopt? <<<RExplicit statement: And what is correct in my view is that the waw of “on his head” בראשו refers ( שב אל)  to the “horse” >>>

DISAMBIGUATION STRATEGY: likely relying on tradition about the king’s coronation day.

With “horse” as the referent for the pronominal suffix and the relative clause, the syntax of the verse is smooth.
Ibn Ezra claims to also be relying on general common historical knowledge.
DISAMBIGUATION EXPRESSION: explicit statement with a technical term, שב אל:
And what is correct in my view is that the waw of “on his head” בראשו refers to the “horse.”
Also, textual evidence (והעד) from another verse, in support of part of the argument.

Additional observation: Ibn Ezra addresses the additional textual/contextual rational concern about the omission of the crown in vss. 9-11:

One opinion: “Some say that he [Haman] sensed that the king was angry about the royal crown,2 for the sake of the honor of the king, therefore he said “let the clothing and the horse be given” [verse 9], and did not mention the crown.” His own view: mentioning the known horse alone was sufficient to include the crown.

One explanation is that Haman omitted it because he saw the king’s anger. This involves assuming extraneous information that is not found in the biblical text; the midrash serves as a source for the information. Ibn Ezra opts for an alternative explanation, through reasoning rather than additional information– it goes without saying that the crown was included, since that was a known custom.

Mishaly and Zipor,

איילה משאלי ומשה צפור, שני פירושי ר אברהם אבן עזרא על מגילת אסתר

Mishaly and Zipor. CHECK:

שני פירושי ר' אברהם אבן עזרא על מגילת אסתר : מהדורה מדעית מבוארת : בלוויית חילופי גירסאות, מראי מקומות, ביאור ומבוא / מאת איילה משאלי, משה צפור

עריכה מדעית: אוריאל סימון.

Abraham Ibn Ezra's two commentaries on Megilat Esther : an annotated critical edition / by Ayala Mishaly, Moshe A. Zipor

edited and with a foreword by Uriel Simon. Ramat Gan: University of Bar Ilan, 2019.

On Ibn Ezra’s first commentary to Esther (p.90):

יש אומ  — ’השמטתו של הכתר בהמשך הצעתו של המן בפסוק הבא אומרת דרשניץ ראב״ע פותל בפתרון של המדרש, שהמן ראה מהבעת פניו של המלך, שהצעתו לעטר את ״האיש אשר המלך חפץ ביקרו״ גם בכתר מלעות מדגישה את הסאה, ולכן לא חזר לדבר על הכתר (ראו: קהלת רבה, פ״ה (א) ומובא אצל רש״י ל-ו’, 9). פירוש זה מייחס את וי״ו הקניין במילה ״בראשו״ אל האיש שהמלך חפץ ביקרו. בין כך ובין כך, לשון הפסוקות ״ואשר ניתן כתר מלכות בראשו״ — קשה.

והנכון בעיני — לדעת ראב״ע וי״ו של ״בראשו״ חוזרת אל הסוס אשר נזכר קודם לכן בפסוק. כלומר: הכוונה היא לסוס המסוים, זה אשר הושם כתר מלכות בראשו כאשר רכב עליו המלך.  על סוס זה אין אדם אחר רשאי לרכוב. השוו הלכה במשנה ״אין רוכבין על סוסו״ (סנהדרין ב’,ה’). לדברי ראב״ע, עיטור הסוס המלכותי בכתר הוא דבר ידוע. בהתאם לפירוש זה לא היה כל צורך לחזור ולהזכיר את הכתר בפסוקים הבאים.

On Ibn Ezra’s second commentary to Esther (p.155):

יש דרש — ראב״ע רמז לפתרון המדרשי להשמטת 'הכתר' המשך דברי המן: ״ונתן הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך...״ (להלן פס' 9; ראו גם פס' 10,11) — ״כיון שהזכיר לו (למלך) את הכתר נשתנו פניו...״, ולכן שוב לא הזכירו (ראו: פדר״א, נ', עמ' ת״פ).

ור' מרינוס אמר — הפסוקית ״ואשר ניתן כתר מלכות בראשו״ אינה ברורה. ר' מרינוס (ריב״ג) סבור ששיעור הכתוב הוא ,וכתר מלכות אשר ניתן בראשו, ' במקביל ל'לבוש אשר לבש המלך' ול'סוס אשר רכב עליו המלך'. לפי זה הכוונה היא, 'אשר ניתן בראשו של המלך'.

יש אפוא שלושה דברים שיש לקחת: לבוש, סוס וכתר (ראו: הרקמה, עמ' שנ״ט).

והנכון בעיני — אין צורך לסרס המקרא. את תורת הקניין שבמילה ״בראשו״ אפשר לייחס אל הסוס, שכן מנהג מלכי פרס שמעטרים את ראשו של הסוס המלכותי בכתר. המן מציע, שגם לכבודו של ״האיש אשר המלך חפץ ביקרו״ ישימו בראשו של הסוס כתר. משום כך בהוצאת התוכנית אל הפועל (״במעשה״; פס' 11; אך גם בפס' 9, 10) אין צורך לחזור על הכתר כי באומרו ״הסוס״, ביידוע, נכלל בזה כל מה ששייך לסוס.

והעד — ראב״ע מוכיח את צדקת פירושו: הרי המלך פקד עליו ״אל תפל דבר מכל אשר דברת!״ (להלן פס' 10) — והמן דיבר גם על ״כתר מלכות בראשו.״ ואילו היה הכתר חלק מהאבזרים אשר בהם יעטרו את מרדכי עצמו, מדוע צייוה המלך ״מהר קח את הלבוש ואת הסוס אשר דברת, ועשה כן למרדכי״, ולא הזכיר כתר? ברור אפוא שהכתר אינו שייך לזה, והוא רק תכשיט לסוס.

שם הפעל — מקור, במקום פועל נטוי בגוף נסתרים, כיתר הפעלים בפסוק.

https://cdn.shopify.com/s/files/1/0229/0080/1614/files/Esther_GN_sample_pages-compressed.pdf?v=1674485792&18185

Anonymous Northern French Commentary

וסוס אשר רכב עליו המלך – ואם תאמר המלך רוכב על סוס שאינו טוב, לכך נאמר: ואשר נתן כתר מלכות בראשו.

"and a horse that the king rode upon” – and if you say that the king rides upon a horse that is not good, therefore it says: “and that a royal crown was placed on his head”.

This is similar to Qara’s Commentary B, without the explanations offered by Qara.^[b]

R. Yosef Nachmias 14th century

ר' יוסף נחמיאש

וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו – יש מפרשים: משפטו, וכתר מלכות אשר נתן בראשו, ויהיה חוזר על הסוס, כי היה דרך המלכים שישימו על ראשי סוסיהם כתר מלכות כשרוכבים עליהם. והנכון בעיני, שו״ו ואשר במקום כ״ף, ורוצה לומר: וסוס אשר רכב עליו המלך כאשר נתן כתר מלכות בראשו, כלומר: ביום שמלך. והתרגום מסייעני וססא דרכיב עלוהי מלכא ביום דעל למלכותא ודי אתיהב כלילא דמלכותא ברישיה. ומצאתי כתוב אומר: כי אזן מילין תבחן וחיך יטעם לאכול (איוב ל״ד:ג׳) משפטו: כחיך יטעם לאכול. ונתון הלבוש והסוס – מה שלא הזכיר המן פעם אחרת כתר מלכות, כמו שהזכיר הלבוש והסוס, כן דרך המקרא. כאמרו: ויבחר משה אנשי חיל (שמות י״ח:כ״ה) ולא חזר פעם אחרת יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, וכמוהם רבים.

“And a horse on which the king rode and that a royal crown was placed on its head” - there are those who explain: its proper meaning is [as though it were written] “and the royal crown that was placed on his head,” and it would be referring to the horse, because it was the way of the kings that they would place a royal crown on the heads of their horses when they were riding them. And in my opinion it is correct that the waw of ואשר is in place of a khaf, and it intends to say: “and a horse on which the king rode when a royal crown was placed on his head” that is: on the day that he reigned. 

And the Targum supports me:

וססא דרכיב עלוהי מלכא ביום דעל למלכותא ודי אתיהב כלילא דמלכותא ברישיה.

And I found a verse that says: “For the ear tries words, as [lit. ‘and’] the palate tastes food.”(Job 34:3) Its proper meaning is [as though it were written]: as/when the palate will taste to eat.*

“and let the clothing and the horse be given” (Esther 6:9) - as for that, that Haman did not mention a royal crown another time, as he mentioned the clothing and the horse: That is the way of the Bible. As they said: “And Moses chose capable men”(Exodus 18:25) and it did not repeat another time,“God-fearing, men of truth, haters of unjust gain” (Exodus 18:21), and there are many like these. *with וחיך  = כחיך

Which READING does this source adopt? <<<READING B:  “his head” refers to  the head of the king. The substitution of the syntactically difficult relative pronoun with conjunction, ואשר (and which) by the temporal כאשר (when), eliminates the syntactic difficulty of the clause, and facilitates taking “the king” as the referent of the pronominal suffix in “on his head.” >>>

DISAMBIGUATION STRATEGY:

likely dependence on tradition about the king’s coronation day.

Introduction of a temporal element –  “when”, כאשר, which is the focus of the commentary, which changes the relative clause to a temporal one.

DISAMBIGUATION EXPRESSION: substituting the word: “when” for relative pronoun ואשר and adding the word “the king” preceding this word, setting the king up to be the referent of the pronominal suffix.

Observations: This commentary is the reverse of Ibn Ezra– Nachmias presents the option of READING A, but rejects it. He prefers an explanation like Qara’s Commentary C, which he presents together with an explicit explanation, including a prooftext of a parallel usage, where a conjunctive waw functions like a prepositional khaf.

Ibn Kaspi (1280-1340)

אבן כספי

ואשר נתן וג׳ – היותר נאות אצלי שכנוי בראשו רומז למלך כי יש מלך שעדיין אינו מעוטר.

"and that there was placed etc.” the most fitting, in my opinion, is that the pronominal suffix in בראשו hints to the king. 

Which READING does this source adopt? <<<READING B: “his head” refers to the head of the king– the crown had been placed on the head of the king. The added temporal element is different in Ibn Kaspi than in other commentators, and I do not yet understand the point he intends to make with “because there is a king that is not yet crowned.”>>>

DISAMBIGUATION STRATEGY:

likely dependence on tradition about the king’s coronation day.

Introduction of a temporal element –  “because there is a king that is not yet crowned.”???

DISAMBIGUATION EXPRESSION: explicit technical terms: because the pronoun (כנוי) in “on his head” refers to the king (רומז למלך).

Ralbag (1288-1344)

רלב״ג

ואשר נתן כתר מלכות בראשו – רוצה לומר ואשר נתן בראשו של מלך שהוא כתר מלכות והנה רצה בזה שיותן כתר המלכות בראשו כדי לכבדו יותר מה שאפשר ויהיה אמרו ואשר נתן כתר מלכות כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) שזכר הענין סתום תחלה ואחר כך ביארו וכן הענין בזה המקום רוצה לומר ואשר נתן שהוא כתר מלכות בראשו ואמר אחר זה ונתון הלבוש והסוס ולא זכר הכתר לקצר המאמר כך הבין רבי אליעזר הגדול כמו שנראה בפרקיו שכתב והכתר אשר נתן בראשו ופירוש יפה הוא. וידמה עוד שירצה בזה שיקחו הסוס אשר רכב בו המלך בעוד שהיה נתן כתר מלכות בראשו. ואולם אמר זה כי המלך אינו נושא כתר מלכות בכל העתים אשר הוא רוכב אך היה נהוג אז באותם המלכים המולכים על כל מלכי הגוים כי בעת שהוא רוכב עם שרים גדולים מאד ומלכים אשר תחתיו ישא כתר מלכות להכיר שהוא המולך ואז היה רוכב בסוס היותר יפה אשר לו לזאת הסבה גם כן ומפני זה בחר המן הסוס ההוא.

“And that a royal crown was placed on his head” - he wants to say: “and that was placed on the head of a king,” which is the crown of kingship. And behold, he (Haman) wants (to say) by this that the royal crown should be placed on his (presumably Haman’s) head in order to honor him as much as possible, so that his saying “and that a royal crown was placed on his head” will be like “and she saw him, the child” (Exodus 2:6) such that the referent of the matter is hidden at first and afterwards it (scripture) clarifies it. So too, the matter in this place: he wants to say, “and that it was placed”-- which is the royal crown–on his head, and he says in this manner, “and let the clothing be placed and the horse” and he does not mention the crown, to abbreviate the statement. Thus did R. Eliezer the Great understand, as we can see in his Pirke de R. Eliezer, that he wrote:”and the crown that was placed on his head” and this is a beautiful explanation. And it would seem further that he would want (to say) by this that they should take the horse that the king rode upon, at the time when the royal crown was placed on his head. In fact, he said this because the king does not wear the royal crown at all times when he rides, but it was the custom then among those kings who reigned over all the kings of the nations that at the time that he would ride with very great ministers and the kings who were under him, then he would bear the royal crown, for recognition that he is the ruler and then he would ride on the most beautiful horse that he had. For this reason as well, and because of this, Haman chose that horse.

Which READING does this source adopt? For a reminder of the 3 reading options, click here.<<<READING B:  “his head” refers to  the head of the king. >>>

DISAMBIGUATION STRATEGY: ???

DISAMBIGUATION EXPRESSION: ???

Ralbag to’elet on vs. 7

(ז-יד) …אין ראוי לאדם שיקח ממה שיתיר האדון לתת לו מה שיכבד על האדון לתתו. הלא תראה כי המן כשנשאל מהמלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסתר ו׳:ו׳) הקשה לשאול באופן שנתפעל מזה המלך לשערו כי המן היה חושב שישאלהו המלך זה מפני חפצו ביקר המן ולזה שאל מהכבוד מה ששאל בדרך שלא יחסר לו רק הכסא כי שאל לבישת לבוש מלכות אשר לבש בו המלך והוא הלבוש שלבש בעת המלכו והרכיבה על הסוס אשר רכב עליו המלך וכתר המלכות אשר נתן בראשו ושיהיה נתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים ועוד לו אך המלוכה1 לולא מה שאמר שיקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו והנה לזאת הסבה התפעל המלך כנגדו ואמר לו בלשון קינטור שיעשה זה למרדכי היהודי ואל יפל דבר וזה גם כן היתה סבת שנקרא לבא אל משתה אסתר בדרך קינטור והוא אמרו מהרו את המן (אסתר ה׳:ה׳) לבא אל משתה אסתר מצורף לזה מה שלבש המלך מהקנאה כנגדו על דבר שאלת אסתר פעמים שיבא המלך והמן אל המשתה אשר (אסתר ה׳:ה׳,ח׳) תכין להם במה שקדם.

…Because he asked for the wearing of royal clothing that the king wore, and it is the clothing that he wore at the time of his assumption of the kingship, and the riding of the horse that the king rode on, and the royal crown that he put on his head, and that the clothing and the horse should be given by one of the king's ministers, the advisors, and all that remains for him is the kingship, were it not for what he said that they should call out before him “Thus shall be done for the man that the king desires his honor.”...

Which READING does this source adopt?<<<READING B: “his head” refers to the head of the king, on his coronation day.

The added temporal element reinforces this reading.

DISAMBIGUATION STRATEGY:

likely dependence on tradition about the king’s coronation day.

Introduction of a temporal element.

DISAMBIGUATION EXPRESSION: וכתר המלכות אשר נתן בראשו : “and the royal crown that he put on his head.” The “royal crown” is added as though it is in the list of “royal clothing…horse…royal crown” and then can function as the referent.>>>

R. Meir Arama (1460-1545)

ר' מאיר עראמה

יביאו לבוש מלכות – הנה הרשע הזה חכם היה והוא דקדק הטיב בדברי המלך ואמר (ו) איש אשר המלך חפץ ביקרו. ירצה אחר שאין רצונך לתת כי אם הכבוד המשולח יעשו דברים אשר אין בהם זולת הכבוד המדומה כי אחר תם הכבוד ההוא לא ישאר דבר. אמנם בקש שיכבד בכל אותם הדברים שאמרו ז״ל (סנהדרין כ״ב.) שאין ההדיוט משתמש בהם מפני כבוד המלך וכבר נודע שזו היא כמעט שאלת המלכות ממעשה אדניהו (מלכים א ב׳) ונ״ל כשם שמשימין העטרה בראש המלכים בתחלת מלכותם כן משימים שם העטרה בראש הסוס אשר רכב עליו המלך מלכי המלכים ושליט בכל העולם כנזכר ואולי לא ישימו זאת העטרה בראש המלכים כי אם בראש הסוס להראות כי מה שיעשו המלכים עטרה לראשם יעשה הוא עקב לסוסו אחר שכלם תחתיו ועל כן לא הוצרך לומר ברכיבת הסוס העטרה כי זה מעצמו יובן אחר שאין להפיל דבר כמ״ש המלך אל תפל דבר ובזה הותר הספק הכ׳.

“Let them bring royal robes” - behold, this wicked man (Haman) was wise and he meticulously interpreted the king's words and said “a man whom the king wishes for his honor.” (Haman reasoned:) He wants another whom it is your will to give only secondary glory. Let them do things which have nothing other than apparent honor, because after that honor is finished, nothing will remain. Although he requested that he should honor in all those manners that the (sages) of blessed memory said (b.Sanhedrin 22a) that a commonor may not use them because of the honor of the king. And it was already known that this was practically a request for the kingship, from the case of Adonijah (1Kings 2). And it seems to me that just as they place a diadem on the heads of kings at the beginning of their reigns, so do they place there (=then) the diadem on the head of the horse that the king–the king of kings and ruler over all the world–rode upon, as mentioned. And maybe they did not place this diadem on the head of the kings but rather on the head of the horse in order to show that that which the kings do, making a diadem for their head, he will do עקב לסוסו since all of them are beneath him. Therefore it was not necessary to state “the crown” in the riding of the horse (in later verses), because this is self-evident after (it was specified) not to let one thing fall as the king said, “Do not omit anything…!", and with this, the doubt in the text is resolved.

R. Yosef ibn Yachya

יביאו לבוש מלכות וגו׳ – רוצה לומר המלבוש אשר לבשו המלך והסוס אשר רכבו המלך ביום אשר נמלך ואשר נתן הכתר מלכות בראשו הפעם הראשונה.

“Let them bring royal clothing” – he intends to say: the clothing that the king wore, and the horse that the king rode on the day when he became king, and that the royal crown was placed on his head the first time.

Which READING does this source adopt?<<<READING B: the reference to the coronation day and “the first time” indicates ongoing wearing of the crown, which points to the king.>>>

R. Eliyahu, Vilna Gaon

אדרת אליהו לגר״א

יביאו לבוש מלכות כו׳ – פירוש: כי לא חסר אלא זאת. ואשר נתן כתר מלכות בראשו – פירוש: אותו לבוש והסוס אשר רכב בו המלך ביום אשר ניתן כתר מלכות בראשו.

ואשר נתן וג׳ – היותר נאות אצלי שכנוי בראשו רומז למלך כי יש מלך שעדיין אינו מעוטר. ואשר נתן כתר מלכות בראשו – רוצה לומר ואשר נתן בראשו של מלך שהוא כתר מלכות והנה רצה בזה שיותן כתר המלכות בראשו כדי לכבדו יותר מה שאפשר ויהיה אמרו ואשר נתן כתר מלכות כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) שזכר הענין סתום תחלה ואחר כך ביארו וכן הענין בזה המקום רוצה לומר ואשר נתן שהוא כתר מלכות בראשו ואמר אחר זה ונתון הלבוש והסוס ולא זכר הכתר לקצר המאמר כך הבין רבי אליעזר הגדול כמו שנראה בפרקיו שכתב והכתר אשר נתן בראשו ופירוש יפה הוא. וידמה עוד שירצה בזה שיקחו הסוס אשר רכב בו המלך בעוד שהיה נתן כתר מלכות בראשו. ואולם אמר זה כי המלך אינו נושא כתר מלכות בכל העתים אשר הוא רוכב אך היה נהוג אז באותם המלכים המולכים על כל מלכי הגוים כי בעת שהוא רוכב עם שרים גדולים מאד ומלכים אשר תחתיו ישא כתר מלכות להכיר שהוא המולך ואז היה רוכב בסוס היותר יפה אשר לו לזאת הסבה גם כן ומפני זה בחר המן הסוס ההוא.

“Let them bring royal clothing etc.” – Its meaning: because nothing was missing other than this. “And that the royal crown was placed on his head” – It’s meaning: that same clothing and horse that the king rode on the day on which the royal crown was placed on his head.

“And which was placed” – the most suitable (interpretation) seems to me to be that the pronominal suffix of בראשו points to the king, because there are kings who are not yet crowned. “And that a royal crown was placed on his head”-- this intends to say: and that it was placed on the head of the king, and this is the royal crown, and indeed what he wanted by this is that the royal crown would be placed on his head, in order for him to be honored more than is possible. His statement, “and that a royal crown was placed on his head” is like “and she saw him, the child” (Exodus 2:6), such that the referent of the matter is unclear at first, and afterwards (Scripture) explains it. And so too is the matter in this place; he wants to say, “and that which was placed”-- that is, the royal crown, “on his head.” And after this it says, “and the clothing and the horse be given” (verse 9) and it does not mention the crown, to shorten the statement. Thus did R. Eliezar the Great understand, as we will see in his Chapters (Pirke de R. Eliezar), that he wrote: and the crown that was placed on his head, and this is a beautiful interpretation. And it would seem further that he would want by this that they should take the horse upon which the king had ridden, while the royal crown was still placed on his head. However, he said this because the king does not wear a royal crown at all times when he rides, but rather it was customary at that time for those kings who rule over all the kings of the nations, that at the time that he would ride with very great ministers and with kings who were under, then he would wear a royal crown to demonstrate that he is the ruler and then he would ride on the most beautiful horse that he had. For this reason, as well, and because of this, Haman chose that horse.

READING B: the horse that the king would ride at the times when the king rode a horse while wearing the royal crown (when he was flaunting his status as ruler over lesser kings and officers)

https://persianthings.wordpress.com/2013/08/28/the-horse-in-achaemenid-persia/

R. Yitzchak Shemuel Reggio

ר י״ש ריגייו

Reggio does not specifically address the exegetical and syntactic problems we are analyzing. It is of tangential interest that in his comments supporting his positive evaluation of Ahasueros and his identification of the king with the historical Persian king Darius he refers to a legend about royal garments and a loyal supporter of Darius prior to his ascension to the throne (compare Oebares’  and the role of the king’s horse in Darius’ assumption to the throne in Herodotus The Persian Wars 3: 86-88)

Malbim

ואשר נתן – י״מ שהיו נותנים כתר מלכות בראש הסוס, וי״מ אשר רכב עליו המלך בעת שניתן כתר מלכות בראשו, היינו ביום שנכתר למלוכה.

There are some who explain that they would place a royal crown on the head of the horse and there are some who explain that it is “that the king rode upon it” at the time when the royal crown was placed on his head, i.e., on the day that he was crowned to the kingship.

Which READING does this source adopt?<<<

Awareness of ambiguity: “some say… and some say…”

Some explain: READING A: “on the head of the horse”

And some explain: READING B: “that the king rode upon it” at the time when the royal crown was placed on his head, i.e., on the day that he was crowned to the kingship.”>>>

R. Moshe Yitzchak Ashkena (1821-1898)

הואיל משה

אשר לבש וגו׳ – ביום שבתו על כסא המלוכה. ויש להניח שקודם ״ואשר נתן״ חסרו תיבות ״ביום המשחו״ או כדומה. ואם מצאנו אחר כך (ח׳:ט״ו) שמרדכי יצא בעטרת זהב גדולה, אין זו ראיה שתיבות ואשר נתן שבפסוק זה הן ואשר ינתן לשון צווי, כי הלא העטרה נכללה כאן בתיבות לבוש מלכות, ואולי גם כן עטרה לחוד וכתר לחוד.

“That [the king] wore” - on the day of his enthronement upon the royal throne. And it must be assumed that before (the words) “and that was placed (ואשר נתן)” the words “on the day of his anointing” are missing [and must be supplied by the reader]. And if we find later (Esther 8:15) that Mordecai went out with a large golden crown, this is not evidence that the words “and that was placed” in this verse are “let there be placed” in the language of the imperative, because certainly the crown is included here in the words “royal clothing”, and also maybe the crown in vs 15 (עטרה) is a separate thing and the crown (כתר מלכות, in this verse) is a separate thing.

Which READING does this source adopt?<<<READING B:>>>

Mikraot Sheluvot

מקראות שלובות

יָבִיאוּ המשרתים^[14] לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ באותו יום שהועמד למלכות^[15], וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר – והסוס הזה יהיה הסוס אשר עליו רכב המלך בעת^[16] שֶׁנִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ של המלך^[17] ביום המלכתו^[18]:

The servants^[19] will bring  royal clothing that the king wore on the day he was enthroned^[20], and a horse that the king rode on, and which - and this horse will be the horse on which the king rode at the time5 that a royal crown was placed on the king's head^[21] on the day of his coronation.^[22]

Commentary on Surrounding verses:

Esther 6:6

(ו) וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃

Haman came, and the king said to him, "What shall be done to the man whom the king desires to honor?" Haman said to himself, "Whom would the king desire to honor more than me?"

Lekach Tov 

​​ויבא המן – 1לא הספיק לדבר עד שאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, כסבור המן אין רצון המלך לכבד אלא אותו, אמר לו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, והסוס אשר רכב עליו, 2לבוש שהביאו לדריוש ממדינת הים, וכלי ירוק שהביאו לכורש:

ואשר נתן כתר מלכות בראשו – 3כיון שהזכיר הכתר מיד נשתנו פניו של מלך, אמר ודאי זה הוא החלום שהייתי רואה, אמר אין דעתו של זה כי אם למלוך תחתי:

“And Haman came” - 1 He did not have time to speak before the king told him what to do with the man whom the king wished to honor, as Haman believed that the king wished to honor only  him. He told him, “let them bring royal clothing that the king wore, and the horse that he rode upon”: 2 clothing that they had brought to Darius from the sea country, and green garments that they had brought to Cyrus.

“And that a royal crown was placed on his head” - 3 when he mentioned the crown, the face of the king changed immediately. He said: surely this is the dream that I have seen.* He said this one has no intention other than to reign instead of me.

Which READING does this source adopt?<<<This could be READING B or READING C: the sense is that Haman is suggesting that the crown that was on the king’s head should be placed on the head of the person to be honored. But it is not clear how precisely the words are interpreted to convey this.>>>

1. לא הספיק לדבר. מובא במנות הלוי דף ק״ס ע״ב בשם מדרש לקח טוב:2. לבוש שהביא לדריוש, עיין שם במדרש א״ג בפרשה ו׳ ובהערה ט׳:3. כיון שהזכיר הכתר. מדרש א״ג:

* See Midrash Esther Rabbah 10 (see below)

Esther 6:7

(ז) וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃

Haman said, "The man whom the king desires to honor…”

Yalkut shimoni 

ילקוט שמעוני

וְעַל הָמָן וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא מָה חֲזֵי לְאִתְעֲבָדָא לִגְבַר דִי מַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ וְחָשִׁיב הָמָן בְּלִבֵּיהּ וְאָמַר מַן יִצְבֵּי מַלְכָּא לְמֶעְבַּד יְקָרָא יַתִּיר מִנִי. ועל המן, ואמר ליה מלכא: מה למעבד לגברא דמלכא צבי ביקריה. חשיב המן בלביה ואמר: מאן בכל עבדוי דמלכא יקיר כוותי, ולמאן יתרעי מלכא למעבד יקר יתיר מני. [ג] וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו׳ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ – הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם, (בראשית כ״ז:מ״א): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ. (תהלים י״ד:א׳): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ. (מלכים א י״ב:כ״ו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ. וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א א׳:י״ג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. (דניאל א׳:ח׳): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ. (שמואל א כ״ז:א׳): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ. וְדוֹמִין לְבוֹרְאָן (בראשית ח׳:כ״א): וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל לִבּוֹ. ויאמר המן בלבו – ויאמר עשו בלבו (כתוב בשמואל ברמז ע״ח). למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני – מי גדול ממני, מי מכובד ממני, כל מה שאני שואל לעצמי אני שואל, כיון שהזכיר הכתר נשתנו פניו של מלך אמר זהו שראיתי בחלום שהיה מבקש להרגני, כשראה המן כך לא הזכיר הכתר, וחזר ואמר ונתון הלבוש והסוס

And Haman arose, and the king said to him, “What do you think should be done for a man that the king wishes to honor him?” And Haman thought in his heart, and said: To whom would the king wish to do honor more than me? Haman thought in his heart and said: WHo among all the king’s servants is dearer than me? [3] And to whom would the king wish to do honor more than me?
“And Haman came and the king said to him,” (Esther 6:6) and “Haman said in his heart” - the wicked are in the power of their hearts, (Genesis 27:41); “And Esau said in his heart” (Psalms 14:1); “Nabal said in his heart.” (1 Kings 12:26): And Jeroboam said in his heart. And Haman said in his heart. But the righteous: their hearts are in their control. This is what is written (1 Samuel 1:13): “And Hannah spoke in her heart”; (Daniel 1:8): “And Daniel resolved in his heart”; (1 Samuel 27:1): “And David said in his heart;” And they are similar to their Creator (Genesis 8:21): “And God said to Godself.”

“And Haman said in his heart” - “and Esau said in his heart” (written in Samuel in Ramez 18)

“To whom would the king wish to do honor more than to me” - who is greater than me, who is more honorable than me. Everything that I request,  I request for myself. When he mentioned the crown, the king's face changed. He said: this is what I saw in a dream* that he was seeking to kill me.  When Haman saw this he did not mention the crown, he went back and said, And let the clothing and the horse be given…”

See Midrash Esther Rabbah 10:1 (See alhatorah.org on Esther 6:1)

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ – נָדְדוּ שָׁמַיִם כִּסְאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצָּרָה. וְכִי יֵשׁ שֵׁנָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (תהלים קכ״א:ד׳): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בִּזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּשַׁלְוָה, לְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים מ״ד:כ״ד): עוּרָה לָמָּה תִישַׁן ה׳. וְנָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת הָמָן שֶׁנָּטַל סַיָּף לְהָרְגוֹ, וְנִבְהַל וְהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ, וְאָמַר לְסוֹפְרָיו הָבִיאוּ סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת לִקְרוֹת וְלִרְאוֹת מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וּפָתְחוּ הַסְּפָרִים וּמָצְאוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: הִנֵּה הָמָן עוֹמֵד בֶּחָצֵר, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי, לֹא בָּא זֶה בְּשָׁעָה זוֹ אֶלָּא לְהָרְגֵנִי.

“That night the king's sleep was restless” – the heavens were disturbed: the throne of the king of all kings, the Holy One Blessed Be He, who saw Israel in distress. And does God (lit. The Place) actually sleep? Hasn’t it already been said (Ps 121:4): “ Does it not already say: “Behold, the guardian of Israel neither slumbers nor sleeps”? Rather, at a time when Israel is immersed in trouble and the nations of the world are at peace [it is said allegorically that God is sleeping, and] for this [reason] it says: “Rouse Yourself; why do You sleep, O Lord?” (Psalms 44:24). King Aḥashverosh’s sleep was disturbed as he saw in his dream that Haman took a sword to kill him; he was frightened and awoke from his sleep. He said to his scribes: ‘Bring the book of records,’ to read and to see what had happened to him. They opened the scrolls and found the matter that Mordekhai reported about Bigtana and Teresh. When they said to the king: “Here is Haman standing in the courtyard” (Esther 6:5), the king said: ‘The thing I saw in my dream is true. This one would not come at this hour except to kill me.’

R. Joseph Qara Commentary C: see above.

ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו – בלבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב בו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו – פתרון: באותו הסוס אשר רכב עליו המלך כאשר נתן כתר מלכות

Ralbag Toelet:

(ז-יד) התועלת השלשים ושבעה הוא במדות. והוא להודיע שאין ראוי לאדם שיקח ממה שיתיר האדון לתת לו מה שיכבד על האדון לתתו. הלא תראה כי המן כשנשאל מהמלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסתר ו׳:ו׳) הקשה לשאול באופן שנתפעל מזה המלך לשערו כי המן היה חושב שישאלהו המלך זה מפני חפצו ביקר המן ולזה שאל מהכבוד מה ששאל בדרך שלא יחסר לו רק הכסא כי שאל לבישת לבוש מלכות אשר לבש בו המלך והוא הלבוש שלבש בעת המלכו והרכיבה על הסוס אשר רכב עליו המלך וכתר המלכות אשר נתן בראשו ושיהיה נתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים ועוד לו אך המלוכה1 לולא מה שאמר שיקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו והנה לזאת הסבה התפעל המלך כנגדו ואמר לו בלשון קינטור שיעשה זה למרדכי היהודי ואל יפל דבר וזה גם כן היתה סבת שנקרא לבא אל משתה אסתר בדרך קינטור והוא אמרו מהרו את המן (אסתר ה׳:ה׳) לבא אל משתה אסתר מצורף לזה מה שלבש המלך מהקנאה כנגדו על דבר שאלת אסתר פעמים שיבא המלך והמן אל המשתה אשר (אסתר ה׳:ה׳,ח׳) תכין להם במה שקדם.

Esther 6:9

(ט) וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃

and let the clothing and the horse be given into the hand of one of the king's noble1 officers, and they shall dress the man whom the king desires to honor and lead him on horseback through the city square and call before him, 'So shall be done to the man whom the king desires to honor.'"

Rashi

רש״י

נתן הלבוש והסוס – ואת הכתר לא הזכיר, שראה עינו של מלך רעה על שאמר שיתנו הכתר בראש אדם.^[23]

Let the robe and the horse be handed to a man – But he did not mention the crown, because he saw that the king became jealous when he said that they should place the crown on [another] person's head.^[24]

Which READING does this source adopt?<<<Seems like READING C: paraphrase “place the crown on a person’s head”>>>

Qara Commentary A

ונתון הלבוש והסוס – והוא הדין לכתר, אלא שהלבוש צריך להלביש והסוס צריך להרכיב, הוצרכו להזכיר, והכתר שאדם עצמו נותנה על הראש, לפיכך לא הוצרך להזכיר

Lekach Tov

לקח טוב

ונתון הלבוש והסוס – 1כיון שראה המן שנשתנו פניו של מלך, לא הזכיר עוד הכתר:

R. Meir Arama (1460-1545)

ר' מאיר עראמה

ונתון הלבוש והסוס – אמר אחר שרוכב הסוס בעטרה שעטרו לו. ולובש לבוש המלך ומשרתיו הם שרי המלך הפרתמים ראה היותו מלך ומי יכיר אם הוא מלך שלי אם לא ויקנא המלך על זה כי יחשוב שנתן המן לבו במלכות ועל כן אמר שיקראו לפניו ככה יעשה לאיש כי לעולם ישאר המלכות אז במלך וכל זה אינו אלא שהוא חולק מכבודו לעבדיו.

And the clothing and the horse be given - he said: “once he is riding on the horse in the crown with which they crowned him. And he is wearing the king's clothing and his servants are the king's ministers, the parthamim– see he is a king and who will know whether he is my king or not?! And the king became jealous because of this, for he thought that Haman had set his heart upon the kingship, and therefore he said that they will call before him, “Thus shall be done to the man…” for the kingship will remain forever with the king and all this is nothing other than that he is distributing from his honor to his servants.

Meshulavot:

נתון הלבוש והסוס – אמר אחר שרוכב הסוס בעטרה שעטרו לו. ולובש לבוש המלך ומשרתיו הם שרי המלך הפרתמים ראה היותו מלך ומי יכיר אם הוא מלך שלי אם לא ויקנא המלך על זה כי יחשוב שנתן המן לבו במלכות ועל כן אמר שיקראו לפניו ככה יעשה לאיש כי לעולם ישאר המלכות אז במלך וכל זה אינו אלא שהוא חולק מכבודו לעבדיו. ויולבש ויורכב על ידי איש והוא היותר שלם משרי המלך. ושיהיה מיוחס ומהפרתמים וזה יהיה בפומבי וברחוב העיר. וילך כן בכל העיר כדי לפרסם הדבר. ויען כי למלך ביום מלכותו לא נעשה יותר מזה ובמה יודע איפה מעלתו על הזולת. אמר כי יקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו – באופן שכבוד המלך במקומו יהיה עומד. והכבוד הנעשה לזה היא להשפעה הושפעה מאת מעלתו עליו. וכל זה יעץ ואמר בחשבו כי אליו היה מגיע כל הכבוד הזה. והלבשו – חסר יו״ד. והרכבהו – חסר יו״ד. ונתון הלבוש כו׳ – פירוש: שהיה ביניהם כשמאסרין הסוס למלך לרכוב נותן שר הפרתמים את הסוס להעבד אשר אוסר את הסוס ואמר המן שגם זאת יעשו לו. והלבישו את האיש – פירוש: עבדיו ולא השר וכן והרכיבוהו וכן וקראו. והלבישו והרכיבהו – המן רצה להרבות כבודו ע״י שרים רבים ומכריזים כבירים כדי שיתפרסם הדבר, ע״כ אמר בלשון רבים שיעשה הדבר ע״י רבים ונכבדים. ונתון – עמ״ש למעלה ב׳:ג׳. והמן אשר רצה להרבות כבודו ע״י שרים ומכובדים רבים הוסיף ואמר^[25], וְנָתוֹן – וְיִנָּתְנוּ^[26] הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס^[27] עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים – השליטים^[28], וְהִלְבִּישׁוּ – וילבישו השר עם משרתיו^[29] אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וְהִרְכִּיבֻהוּ – וירכיבו אותו^[30] עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר שושן^[31] שיראו זאת כל העם^[32], ויקלסו אותו^[33], וְקָרְאוּ – ויכריזו ויאמרו^[34] לְפָנָיו, ״כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ״ – בכבודו.^[35]

Esther 6:10

ט וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃

and let the clothing and the horse be given into the hand of one of the king's noble1 officers, and they shall dress the man whom the king desires to honor and lead him on horseback through the city square and call before him, 'So shall be done to the man whom the king desires to honor.'"

RE-CHECK THE COMMENTARIES FOR OTHER HINTS?

TARGUM SHENI:
אמר ליה אחשורוש: למרדכי יהודאה דיתיב על תרעא דילי.

כד שמע המן ית פתגמא הדין, סגי באש עלוהי, וזיווהי אישתני, ועינוהי איתחשכן, ופומיה איסתלף, ורעיונוהי אשתגישו, וקטרי חרציה משתריין, וארכובתיה דא לדא נקשן. עני המן ואמר למלכא: מרי מלכא, נפישין אינון מרדכי דאית בעלמא, ולית אנא ידע על הידין מרדכי את אמר. עני מלכא ואמר להמן: הלא לא אמרית לך אלא על מרדכי דיתיב בתרעא דילי. עני המן ואמר למלכא: מרי מלכא נפישין אינון תרעי דמלכא, ולית אנא ידע על הידין תרעא את אמר לי. עני מלכא ואמר להמן: הא לא אמרית לך אלא על תרעא דעיילין מיניה מן בית נשיא ועד בית מלכא. עני המן ואמר למלכא: גברא ההוא סניא דלי וסניא דאבהתיי, עשרה אלפי ככרי כספא יתיהבון ליה, והדין יקרא לא יתעביד ליה. עני מלכא ואמר להמן: עשרה אלפין ככרי כספא יתיהבון ליה, ועל כל ביתך אנא משליט ליה, ולא יתמנע מיניה הדין יקרא. עני המן ואמר למלכא: עשרה בנין דאית לי ירהטון קדם כורסיא, והדין יקרא לא יתעביד ליה. עני מלכא ואמר להמן: את ובנך ואיתתך עבדין יהוון למרדכי, והדין יקרא לא יתמנע מיניה. עני המן ואמר למלכא: מרי מלכא, גבר הדיוט הוא, מני יתיה על מדינתא חדא או על ריסתקא חדא, והדין יקרא לא יתעביד ליה. עני מלכא ואמר להמן: על מדינן ומחוזין אנא משליט יתיה, וכל מלכי ימא ויבשתא ישתמעון ליה, והדין יקרא לא יתמנע מיניה. עני המן ואמר למלכא: טיבעיה וטיבעך ייזיל בכל עלמא ובכל מדינתא, והדין יקרא לא יתעביד ליה. עני מלכא ואמר להמן: גברא דאמר טבתא על מלכא ושיזיב רישיה דמלכא מן קטלא, טבעי וטבעיה יזיל בכל עלמא ובכל מדינתא, והדין יקרא לא יתמנע מיניה. עני המן ואמר למלכא: פרודתקיין ואיגרן אישתדרן בכל מדינת מלכא לאובדא ית עמיה דמרדכי יתבטלן, והדין יקרא היך מתעביד ליה. עני מלכא ואמר להמן: איגרן ופרודתקיין דשדרית אנא מבטל יתהון, והדין יקרא לא יתמנע מיניה. תניינות נזף ביה מלכא ואמר ליה: המן המן, בעגלא, לא תבטל פתגמא מן כל מה דאמריתו

ר' יוסף בר' שמעון קרא (c. 1050-1130) Commentary A

ר' יוסף בר' שמעון קרא

ונתון הלבוש והסוס – והוא הדין לכתר, אלא שהלבוש צריך להלביש והסוס צריך להרכיב, הוצרכו להזכיר, והכתר שאדם עצמו נותנה על הראש, לפיכך לא הוצרך להזכיר.

Pirke de R. Eliezer:

פרקי דרבי אליעזר 50

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ואותה הלילה נד כסאו של מלך מלכי המלכים הב"ה, ונדדה המלך שבארץ ועמד משינתו, שראה בחלומו להמן שנטל את הסייף להרגו ונבהל ועמד משינתו, ואמר לבני המן שמשי וספרי כותבי ספרי המלך לקרות בספרים ולראות ולידע מה שעברו עליו, ופתחו הספרים וימצאו הדבר שהגיד מרדכי ולא היו רוצים לקרות אותה, והיו גוללין את הספרים, אמר להם המלך קראו מה שכתוב לפניכם ולא היו רוצין לקרות, והכתובין הם נקראים לפני המלך מאליהם, שנאמר ויהיו נקראים לפני המלך, ויהיו קוראין (את) [אין] כתוב כאן, אלא ויהיו נקראים, אמר המלך לעבדיו קראו לי להמן, אמרו לו הרי הוא עומד בחוץ, אמר המלך יבא ויכנס לפני, ובא המן לפני המלך אמר לו המלך אני רוצה לגדל ולרומם לאיש אחד שנתן אלי החיות מה לעשות לו אמר המן בלבו אי"ן אין חפץ המלך לעשות יקר וגדולה יותר ממני, וכל זרעו של עמלק אין מגלין הסוד בפיהם ואומרים בלבן, שנאמר ויאמר המן בלבו, אמר המן אדבר דברים שאהיה מלך כמהו, אמר לו אם רצית לעשות יקר לאיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ביום שהמליכוך וסוס שרכבת בו ביום שמלכת ואת הכתר שנתן בראשך ביום שמלכת, וכעס המלך על הכתר הרבה מאד, אמר המלך הרשע הזה לא דיו שאמר אלי על המלבוש ועל הסוס אלא אף על הכתר שבראשי, אם כן מה הניח לי, כיון שראה המן שכעס המלך על הכתר, חזר ואמר ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים, אמר לו המלך צא ועשה כן למרדכי, שמע המן ונבהל ואמר לו אדני המלך הרבה מרדכי יש, אמר לו מרדכי היהודי, אמר לו יש יהודים הרבה, אמר לו היושב בשער המלך, אמר לו אדני המלך לא הייתי סבור כי אם על שר גדול היית אומר, לזה תן לו שדות וכרמים ודיו, אבל לזה מה יועיל לו, אמר לו עשה כאשר דברת, וגם אני יכול לתת לו כל מה שגזרת, אמר לו אדני המלך אתן לך אחד מבני הגדולים ויעשה לו ככל מה שגזרת עלי, אמר לו חיי ראשי ומלכותי לך נאה לעשות כן.

"On that night the king's sleep fled" (Esth. 6:1). That night the throne of the King who is King of kings, the Holy One, blessed be He, became unsteady, because He saw that Israel was in great distress. The sleep of the king on earth fled, for he had seen in his dream Haman taking the sword to slay him; || and he became agitated and arose from his sleep, and he told the sons of Haman, the scribes, to read in the books so as to see what had happened to him. They opened the books, and found the incident which Mordecai had told, but they did not wish to read this, and they rolled up the scrolls. The king said to them: Read ye what is written before you. But they were unwilling to read, and the writing was read (of its own account) by itself, as it is said, "And they were read before the king" (ibid.). It is not written here, "They were reading," but "They were read." The king spake to his servants: Call ye Haman to me. They said to him: Behold, he is standing outside. The king said: The thing is true which I saw in my dream; he has come only in this hour to slay me. He said: Let him come in. He entered before the king. The king said to him: I wish to exalt and aggrandize a certain man; what shall be done to him? Haman said in his heart, for the seed of Esau speak in their hearts, but never reveal their secret with their mouths, as it is said, "And Haman said in his heart" (Esth. 6:6). Haman said in his heart: He does not desire to exalt any other man except me. I will speak words so that I shall be a king just as he is. He said to him: Let them bring the apparel || which the king wore on the day of the coronation, and (let them bring) the horse upon which the king rode on the coronation day, and the crown which was put upon the head of the king on the day of coronation. The king was exceedingly angry because of the crown. The king said: It does not suffice this villain, but he must even desire the crown which is upon my head. Haman saw that the king was angry because of the crown; he said: "And let the apparel and the horse be delivered to the hand of one of the king's most noble princes" (Esth. 6:9). (The king) said to him: Go, and do thus to Mordecai. As soon as Haman heard this he became greatly agitated, and he said to him: My lord, O king! There are very many named Mordecai. The king answered: "The Jew." (Haman) said to him: There are very many Jews. The king said to him: "He who sits at the king's gate" (Esth. 6:10).

ADDED Anonymously on 2 March, 2023:  needs to be checked for relevance to the ambiguity and/or to any of the commentaries, and incorporated as appropriate:

המלך הגדול והמלך המוקיון

הממצאים ההיסטוריים מלמדים שאחשוורוש היה מלך בעל חזון וכושר ארגון. במגילה מתגלה דמות שונה לגמרי, מפני שהמגילה מציבה מעל למלך הזה, מלך אחר, גדול יותר

איור: אורי פנחסי

מגילת אסתר כתובה כפרודיה ספרותית אבל בתוכה מסתתרת גם דרמה היסטורית שמכניסה אותנו לסיפור שגבולות הזמן והמקום שלו חורגים מרוב ספרי התנך.

הימים הם ימי האימפריה הפרסית והמקום הוא שושן, בירת האימפריה.

בשנים שלאחר מלכות כורש (521 לפנה"ס) ישב על כיסא האימפריה נכדו, דריווש הראשון, עד שנת 486 לפנה"ס. הישגיו הצבאיים הגדולים של דריווש הפכו את פרס לאימפריה הגדולה. בכתובת מימי דריווש שנמצאה בפרספוליס נאמר:

אומר דריווש המלך זו היא הממלכה שאני מחזיק בה מן הסקיים אשר מעבר לסוגדה, משם לכוש, מן הודו, משם עד ספרד – אשר אהורהמזדה גדול האלים העניק לי.

לאחר מותו עלה לשלטון כסרכסס, הוא אחשורוש. כבר בראשית דרכו הכריז אחשורוש על המשך המלחמה העולמית. חלום ההשתלטות על העולם כולו קיבל בראשית ימיו תנופה גדולה. הוא ראה עצמו כמלך העולם וכמי שמביא את בשורת האימפריה הפרסית אל קצווי המערב. אין מדובר במלך שוטה, שיכור, טיפש או הפכפך.fluffy אחשוורוש מבטא חזון וכושר ארגון של מי שצמח בתוך אימפריה, חווה את כישלונות קודמו ונשבע להביא מזור לממלכה. הוא הבין שלצורך הקרב המחודש עליו לגייס צבא מכל רחבי האימפריה, ולא להתבסס רק על צבא מקומי.

לצורך כך פצח opened המלך בפעילות דיפלומטית נמרצת ואירח בעיר הבירה שושן משלחות מכל רחבי האימפריה, כדי להראות את יכולתו הצבאית ולרתום harness את הנציגים להשתתפות אקטיבית במהלך המלחמה. כל מי שמוכן לקרוא את סיפור המגילה בשקט, בלי נעילת הראש וקיבעון הלב, יראה את הסיפור הזה מתועד יפה בפרק א.

בין פרק א (שנה שלישית למלכות אחשוורוש) לבין פרק ב (שנה שביעית למלכותו) עוברות ארבע שנים שבהן יוון משיבה מלחמה לפרס. ארבע השנים הסוערות של הקרבות בין פרס לברית העמים היוונים לא מתוארות כלל במגילה. הסיבה לקפיצה הזו ברורה. מחבר המגילה ביקש לעצב את דמות המלך כקריקטורה ולהציגו כמלך חסר כוח, הפכפך, נתון לקפריזות ולגחמות שלו ושל עבדיו.subject to his whims and that of his servants. אין במגילה תפאורה אחרת מחוץ לתפאורת הארמון וסביבותיו. זוהי הצגה עם מיקוד חד ומיוחד. Sharp and special focus תפקיד ההצגה אינו לספר את ההיסטוריה אלא "לדחלל" to trick את המלך ולעמת את השומעים עם מלך אחר, נסתר יותר, גבוה יותר ויציב יותר -  המלך שמתחבא מאחורי ומעל כל המעשים.

כתב: הרב בני לאו

פורים אחשוורוש Translations of גַחְמָה

אסתר פרק אכ"ז אדר התשפ"ה / 27.03.2025

תאריך פירסום מקורי:כ"ב שבט התשע"ח / 07.02.2018

מכון שיטים

איך טחו עיניי מראות

את מגילת אסתר נוהגים לקרוא בחג הפורים. מדור על מנהגי החג בקיבוצים השונים, והפעם: דברים של א"ד גורדון על מגילת אסתר

צילום: שירן בן-יעקב, מכון שיטים

בימי נערותי ידעתי – כך למדו אותי – שעמנו, תולעת יעקב, נותן גוו למכים, טלו למשל, את מגילת אסתר – מסביר המורה - איזה אבדן עצות: בכי, צום, ומספד; איזו שפלות: נס מפוקפק מתארע הודות לאשה מפוקפקת...A questionable miracle happens thanks to a questionable woman וכיוצא בהם דברים, שהדליקו במיעוטנו אש קנאוֹת וברובנו – אש טמיעוֹת.who lit a fire of bigotry in his minority - a fire of assimilation

מאז שנאתי את המגילה, שנאתי את המגילה ו... שנאתי את עצמי.

לימים, משעמדתי על דעתי ויצאתי מרשות מלמדי, להשכיל, ראיתי שהם היו, במחילה מכבודם, תוכיים החוזרים על הדברים ששונאי ישראל מ"חכמי אשכנז" שמו בפיהם.

אני ראיתי איפה השפלות ואיפה התפלות.

אז ראיתי את מרדכי, זה היהודי "השפל" והנה הוא היחידי ש"לא יכרע ולא ישתחוה". ואת המן, ראש השרים ומטה לב המלך לרצונו ראיתי לעומתו – והנה המן "נופל על המטה" ומבקש על נפשו.

והרי כל זה כתוב במפורש ואיך, איך טחו עיני מראות! How the eyes of mirrors were wet! את אסתר ראיתי, העדינה, הצנועה בין רעותיה המפורכסות והמפרכסות למצוא חן, היחידה ש"לא בקשה דבר" והשומרת מצות דודה גם בחצר המלוכה. גם זה נעלם ממני – במצוות מוריי, ובעיקר, בעיקר ראיתי "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות" האימפריה הפרסית, כשהוא שומר על צביונו הלאומי ואת "דתי המלך אינם עושים".

ראיתי שנאה גזעית, עמלקית, וטפשותו של מלך הפכפך – ובתנאים כאלה ובמצב כזה לך אחוז בחרב והתגונן!

ולא יהיה בזה משום איבוד עצמי לדעת? ברבות הימים מצאתי נוסחה מצויינת למצב זה: "מי זה יעיז להחליט כי להתקיים בתוך תנאים נוראים כאלה כל-כך הרבה דורות היה דרוש פחות כוח מאשר לשוב לתחייה שלמה ולהיגאל בזמן הזה?" (א"ד גורדון)

[1966 , מובא ב-"עמודים"]

מיעוט = MINORITY

אסתר פרק אכ"ז אדר התשפ"ה / 27.03.2025

תאריך פירסום מקורי:כ"ב שבט התשע"ח / 07.02.2018

מישאל ציון

שיר בת המלך

משך מאות שנים שימשה ושתי כתמונת המראה לאסתר, ה׳אחות החורגת המרשעת׳ של המלכה היהודיה. אך עם עליית תנועות לקידום מעמד האשה, זכתה ושתי לקריאה מחודשת

המשוררת אלה ווילר ווילקו, ויקישיתוף

מה מקומה של ושתי, המלכה שמיאנה, בדמיונם של קוראי המגילה?

משך מאות שנים שימשה ושתי כתמונת המראה לאסתר, ה׳אחות החורגת המרשעת׳ של המלכה היהודיה. מדרש אחד הצמיח לה זנב, מדרש אחר תיאר אותה כנכדתו של נבוכדנאצר מלך בבל, מחריב בית המקדש (תלמוד בבלי מגילה י, ב ; יג, א). מייסד הפרוטסטנטיות, מרטין לותר, ראה בושתי אב טיפוס לכל אשה שאינה צייתנית: ״אם היא עומדת בסירובה, היפטר ממנה. קח לך אסתר ושלח את ושתי, כמו שעשה המלך אחשורוש״.

אך עם עליית תנועות לקידום מעמד האשה, זכתה ושתי לקריאה מחודשת. כך בשנת 1911 הקדישה המשוררת האמריקאית אלה ווילר ווילקוקס שיר לושתי, שהיווה קריאת התעוררות לנשים בארצות הברית ובאנגליה לזעוק לקבלת זכות הבחירה.

״בת מלך הייתי קודם היותי מלכה,

וראויה לגורל טוב מזה!

הנה מתגולל לו הכתר שעשה אותי מלכה בשם!

והנה עומדת האישה - רעיה בשם בלבד,

ועתה, לא עוד מלכה ולא רעיה, אבל אישה עודני,

הן, אישה חזקה דיה

לנקום לבד את נקמתה".

בשירה של וילקוקס, היותה של ושתי נכדה לנבוכדנאצר הופך מגנות לשבח. לעומת אחשוורוש, שעל פי אותו מדרש נישא לושתי רק בכדי לקרב עצמו מלכות, אוחזת ושתי בתכונות מלכות פנימיות. ושתי, כדברי הפסוק מספר משלי, היא קודם כל בת מלך, הנאלצת להילחם על כבודה העצמי מול בעלה השיכור. עבור נשים הנדרשות לציות בלתי סביר על ידי בעליהן, מתנוססות דמותה של ושתי המזכירה להן: קודם היותה מלכה או רעיה, ״אישה עודני, הן, אישה חזקה דיה".

מתוך ״אסתר: פירוש ישראלי חדש״ הנמצא בכתובים, מאת מישאל ציון, בעריכת אביגדור שנאן ובתמיכת קרן אבי חי.

על דמותה של ושתי בספרות ובאמנות, עיינו בקטלוג התערוכה ״ושתי: הפרק הגנוז״, אוצרת: שירה פרידמן בנווה שכטר.

הרב מישאל ציון הוא מנהל תכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית

לטקסט באתר מכון השיטים

לאתר מכון השיטים