Menachem-AV: Genesis 49:10         

בראשית מ״ט: י

​​לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃

The staff shall not depart from Yehuda, and the rod^[1] from between his legs,^[2] until he comes to Shiloh,^[3] and the obedience^[4] of peoples is his.

Preamble: The month of AV is the saddest month of the Hebrew calendar, commemorating the destruction of both the First and Second Jerusalem Temples. The month is also dedicated to comfort and hope, especially hope for the eschatological Restoration of the Temple and messianic re-establishment of Davidic kingship. The verse I’ve selected for Av is Genesis 49:10, Jacob’s deathbed blessing of his son Judah, which is traditionally understood as a promise of dynastic royalty to the tribe of Judah. The main syntactic ambiguity that I focus on here relates to the word עַ֚ד. My discussion of traditional Jewish exegesis of this verse relies on Richard Steiner’s demonstration of inner-biblical interpretations of the verse:

RICHARD C. STEINER, “Four Inner-Biblical Interpretations of Genesis 49:10: On the Lexical and Syntactic Ambiguities of עַד as Reflected in the Prophecies of Nathan, Ahijah, Ezekiel, and Zechariah,” in Journal of Biblical Literature , 2013, Vol. 132, No. 1 (2013), pp. 33-60 Published by: The Society of Biblical Literature Stable URL: https://www.jstor.org/stable/23488236

Stable URL: https://www.jstor.org/stable/23488236; also available at: https://repository.yu.edu/handle/20.500.12202/4330

Genesis 49:10

בראשית מ״ט: י

​​לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃

English Translations: 

Alhatorah.org:The staff shall not depart from Yehuda, and the rod^[5] from between his legs,^[6] until he comes to Shiloh,^[7] and the obedience^[8] of peoples is his.

JPS (2006; sefaria.org) 

The scepter shall not depart from Judah,

Nor the ruler’s staff from between his feet;

So that tribute shall come to him

And the homage of peoples be his.

KJV (biblegateway.com):

The sceptre shall not depart from Judah, nor a lawgiver from between his feet, until Shiloh come; and unto him shall the gathering of the people be.

NRSVUE:

The scepter shall not depart from Judah,

    nor the ruler’s staff from between his feet,

until tribute comes to him, [a]

    and the obedience of the peoples is his.

1. 49.10 Or until Shiloh comes or until he comes to Shiloh or (with Syr) until he comes to whom it belongs

AMBIGUITIES and READING OPTIONS

R. Steiner’s abstract:

*SYNTACTIC AMBIGUITIES

MAIN SYNTACTIC AMBIGUITY:

SYNTACTIC AMBIGUITY/DIFFICULTY:

SYNTACTIC AMBIGUITY: READINGS

• Lexical Ambiguities:

The staff shall not depart from Yehuda, and the rod^[9] from between his legs,^[10] until he comes to Shiloh,^[11] and the obedience^[12] of peoples is his.

EXEGETICAL SOURCES

*** CANTILLATION; nothing in Kogut; check for publications that focus on this; check Steiner’s article & footnotes.

Targum Onqelos (c. 3rd century CE)

לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְסָפְרָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי עַד עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְּדִילֵיהּ הִיא מַלְכוּתָא וְלֵיהּ יִשְׁתַּמְעוּן עַמְמַיָּא.

English translation of Steiner:

English translation of Grossfield: The ruler shall never depart from the House of Judah nor the scribe from his children’s children for evermore*,^[13] until the Messiah comes**, to whom belongs the kingdom,*** and him shall nations obey.^[14] 

****:summarize Steiner’s discussion of Onkelos & (suspicious) variant, including criticism of Grossfield

Grossfield:

**Shiloh lexical; Grossfield: refers to M. Kasher, Torah Shelemah. And in next note, refers to word play of Shilo as shelo, his, in rabbinic texts.

*****Shiloh lexical; Grossfield:

“Until Shiloh”:  link to Elul:  כי ישראל בחר לו….

“The Hebrew could mean: ‘until Shiloh comes’ or ‘until he comes to Shiloh.’ The passage is obscure, and many emendations and interpretations have been offered…” etc.; it’s a long note, with references.

Neofiti

לא פסקין מלכין מין דבית יהודה ואף לא ספרין מלפי אוריה מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא משיחא דדידיה היא מלכותא וליה ישתעבדון כל מלכוותא.

Kings shall not cease from among those of the house of Judah and neither (shall) scribes teaching the Law from his sons’ sons until the time King Messiah shall come, to whom the kingship belongs; to him shall all the kingdoms be subject.^[15]

Martin McNamara, Targum Neofiti 1:Genesis, Translated, with Apparatus and Notes The Aramaic Bible.  Vol. 1A, 1992

****ADD NOTES

Pseudo-Jonathan

לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְסָפְרָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי עַד עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְּדִילֵיהּ הִיא מַלְכוּתָא וְלֵיהּ יִשְׁתַּמְעוּן עַמְמַיָּא. לא פסקין מלכין מין דבית יהודה ואף לא ספריןא מלפי אוריה מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא משיחא דדידיה היא מלכותא וליה ישתעבדון כל מלכוותאב. לא פסקין מלכין ושליטין מדבית יהודה וספרין מאלפי אורייתא מזרעיה עד זמן די ייתי מלכא משיחא זעיר בנוי ובדיליה יתימסון עממייא

Kings and rulers shall not cease from those of the house of Judah, nor scribes teaching the Law from his descendants, until the time the King Messiah comes, the youngest of his sons, because of whom the people will pine away.

Michael Maher, Targum Pseudo-Jonathan:Genesis, Translated, with Introduction and Notes The Aramaic Bible.  Vol. 1B, 1992, pp. 158-159.

****ADD NOTES

Alhatorah:

Kings shall not cease, nor rulers, from the house of Jehuda, nor sapherim teaching the law from his seed, till the time that the King, the Meshiha, shall come, the youngest of his sons; and on account of him shall the peoples flow together. How beauteous is the King, the Meshiha who will arise from the house of Jehuda! He hath girded his loins, and descended, and arrayed the battle against his adversaries, slaying kings with their rulers; neither is there any king or ruler who shall stand before him.

MIDRASH RABBA

Alhatorah:

[ח] לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, זֶה מָכִיר וגו׳ וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו – שֶׁבָּא וְנִתְחַבֵּט לִפְנֵי רַגְלָיו. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁהוּא בָּא וּמַקְהֶה שִׁנֵּיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

דָּבָר אַחֵר: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה – זוֹ סַנְהֶדְּרִין שֶׁהִיא מַכָּה וְרוֹדָה. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, אֵלּוּ שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם אֶחָד מִימִין וְאֶחָד מִשְׂמֹאל. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, נִמְנוּ וְאָמְרוּ הִלֵּל מִשֶּׁל מִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי מְגִלַּת יֻחָסִים מָצְאוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּכְתִיב בָּהּ הִלֵּל מִדָּוִד. רַבִּי חִיָּא רַבָּה מִן דִּשְׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטָל. דְּבֵית כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ מִדְּכָלֵב. דְּבֵית צִיצִית הַכַּסָּת, מִן דְּאַבְנֵר. דְּבֵית כּוֹבְשִׁין, מִן דְּאַחְאָב. דְּבֵית יָצְאָה, מִן דְּאָסָף. דְּבֵית יֵהוּא, מִן צִפּוֹרִין. דְּבֵית יַנַּאי, מִן דְּעֵלִי. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן דְּיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב. רַבִּי נְחֶמְיָה, מִדִּנְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא.

Tanhuma

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט – זֶה כִּסֵּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ (תהלים מ״ה:ז׳). וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו – כְּשֶׁיָּבֹא אוֹתוֹ מֶלֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם (ישעיהו כ״ח:ג׳). עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה – שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ. וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים – יַקְהֶה שִׁנֵּי עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה וְאָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה (מיכה ז׳:ט״ז). דָּבָר אַחֵר: וְלוֹ יִקְּהַת – יִקְּהַת מִי שֶׁעָתִיד מִתְקַהֲלִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ (ישעיהו י״א:י׳).

MIDRASH AGGADAH BUBER

לא יסור שבט מיהודה – 1זה משיח בן דוד, שעתיד לרדות את העם במקל, שנאמר תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳). ומחקק מבין רגליו – 2אלו יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים (דברי הימים א ב׳:נ״ה), שמורים הלכות בישראל, והם סנהדרי גדולה שיושבת בלשכת הגזית בחלקו של יהודה שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ (שם). ולו יקהת עמים – 3שמקהה שינים של אומות העולם, שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה (זכריה י״ב:ג׳). דבר אחר: לא יסור שבט מיהודה – 4אלו ראשי גליות שבבבל, שרודים את העם בשבט. ומחקק מבין רגליו – 5אלו ראשי ישיבות שבארץ ישראל. עד כי יבא שילה – 6זה מלך המשיח, שיהא מלכות בית דוד קיימת. דבר אחר: לא יסור שבט מיהודה – עד עדי עד, כלומר עד עולם, וכאשר יבא משיח לו יקהת עמים.

YALQUT SHIMONI

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה – אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁבֶט וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו אֵלּוּ בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הִלֵּל שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים.

דָּבָר אַחֵר: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה – זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁהוּא עָתִיד לִרְדּוֹת הַמַּלְכוּת בְּשֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ב׳:ט׳) ״תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט״. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. אֵלּוּ ״יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ״ שֶׁמּוֹרִין הֲלָכוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּסַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ״. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה. שֶׁעֲתִידִין כָּל הָאֻמּוֹת לְהָבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל וּלְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו י״ח:ז׳) ״יוּבַל שַׁי לַה׳ צְבָאוֹת״. וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַקְהוֹת שִׁנֵּיהֶם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (״וּ)בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַםִ אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים״.

ADD TALMUD

HORAYOT 11b3 https://www.sefaria.org/Horayot.11b.3?lang=bi

Horayot 11b:3

Rav Safra taught the exchange in this manner: Rabbi Yehuda HaNasi raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: In a case where I perform an unwitting transgression, what is the halakha: Would I be liable to atone with a male goat as a sin-offering because I am the Nasi, or is my atonement with a ewe or a female goat, like a commoner, because I am not the king? Rabbi Ḥiyya said to him: There, the Exilarch has authority that is represented by a scepter; here, in Eretz Yisrael, we have lesser authority, which is represented by a staff. And it is taught in a baraita: “The scepter shall not depart from Judah” (Genesis 49:10); this is a reference to the Exilarch in Babylonia, who reigns over the Jewish people with a rod, as he is authorized by the gentile monarchy to impose his will. “Nor the ruler’s staff from between his feet” (Genesis 49:10); these are the descendants of Hillel, who serve in the role of the Nasi and teach Torah to the Jewish people in public, but who are not authorized by the government to impose their will.

Rashi (1040 -1105)

לא יסור שבט מיהודה – מדוד ואילך, אילו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט, שממונים על פי המלכות. ומחוקק מבין רגליו – תלמידים, אילו נשיאי ארץ ישראל. עד כי יבא שילה – מלך המשיח, שהמלוכה שלו, וכן תרגם אונקלוס. ומדרש אגדה: שַיא לו – יובילו שי למורא (תהלים ע״ו:י״ב).

ולו יקהת עמים – אסיפת עמים, שהיו״ד עיקר היא ביסוד…

לא יסור שבט מיהודה

THE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH – Even after the house of David ceases to reign. For this refers to the Chiefs of the Exile in Babylon who ruled over the people with the

rod  (שבט), having been appointed by the government (Sanhedrin 5a; Horayot 11b).

ומחוקק מבין רגליו

AND THE LAWGIVER FROM BETWEEN HIS FEET – This refers to the scholars of the Torah: the Princes of the Land of Israel (as Hillel and his descendants who were Heads of Schools only and had no political power; Sanhedrin 5a; Horayot 11b).

עד כי יבא שילה

– means until the King Messiah will come, whose will be the kingdom (Genesis Rabbah 99:8). Thus too does Onkelos render it. A Midrashic interpretation is: שילה is the same as שי לו, a present unto him, (Psalms 76:12) "Let them bring (שי) presents unto him that is to be feared.”

 ולו יקהת עמים

– means AND UNTO HIM [SHALL BE] AN ASSEMBLAGE OF PEOPLES. –

יקהת is a noun from the root יקה...

Rashi follows midrashic interpretation and Onkelos. He explains the verse as predicting future leadership of the descendants of Judah, from the kings of the Davidic dynasty, through exilarchs in Babylon, alongside Torah scholars, up to the time of the Messiah at which time Judahite leadership will be secured in the form of the messianic kingdom.  Hence, Reading 4.

Lekach tov (11th century)

לא יסור שבט מיהודה – אלו סופרים שביהודה. כמו מושכים בשבט סופר (שופטים ה׳:י״ד).

ומחוקק מבין רגליו – אלו יושבי יעבץ. שמורין הלכות לישראל.

עד כי יבא שילה – פי׳ שי לו. שעתידין אומות העולם להביא דורונות למשיח בן דוד. שנא׳ בעת ההיא יובל שי (ישעיה י״ח:ז׳). ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו׳ (תהלים ע״ב:י׳).

ולו יקהת עמים – שעתיד להקהות שיניהם של עובדי ככבים…

ס״א עד כי יבא שילה עד כי יבא בנו. כמו ובשליתה (דברים כ״ח:נ״ז).

ע״א: שילה – זה שאמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י״ב:י״ב). רמזו יעקב אבינו בברכתו אלף והוא הכלל. והפרט הוא של״ה. וכן רמזו משה רבינו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים ל״א:י״ח). אלף ושלש מאות ושלשים וחמש. כי א׳ דאסתיר טפל. כי הסתירה עיקר. ובא דניאל ופירשו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות שלשים וחמשה והם עידן עידונין ופלג עידן מועד מועדים וחצי מספרים יהיו שלש שנים ומחצה שבהם יהיה ימי הצרה וממנה יושע. אבל התחלתן אין אנו יודעין אימתי. וע״ז נאמר פתאום יבא אל היכלו (מלאכי ג׳:א׳). זש״ה כי יבא שילה. פתאום יבא. ויש לומר יקהת לשון יקהל. כענין להקת נביאים (שמואל א י״ט:כ׳). וכה״א כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳).

EDIT TRANSLATION: from ChatGPT:

"The scepter shall not depart from Judah" – these are the scribes in Judah, like those who draw the tribe of the scribe (Judges 5:14).

"Nor the ruler's staff from between his feet" – these are the inhabitants of Yaavetz, who observe the laws of Israel.

"Until Shiloh comes" – meaning until he comes. This refers to the future when the nations of the world will bring gifts to the Messiah, the son of David. As it is written, "In that day a great shofar will be blown" (Isaiah 27:13), and it says, "Kings of Tarshish and the islands shall bring presents" (Psalm 72:10). "And to him shall be the obedience of the peoples" – referring to the time when he will subdue the idolaters and their false beliefs…

"Shiloh" – this is what the verse in Daniel 12:12 says, "Blessed is he who waits and reaches the 1,335 days." Jacob our father alluded to this in his blessing with "1,000" as the general concept, and the specific is the "335." Moses our teacher also alluded to it with "And I will surely hide my face on that day" (Deuteronomy 31:18). 1,000, 335, and 35. Because 1 hides a secondary factor, for hiding is the main thing. Then Daniel came and explained it with "Blessed is he who waits and reaches the 1,335 days," which is the period of renewal, the division of time, the half of numbers. Three and a half years will be included in it, and in the midst of it will be the days of distress, and from it, they will be saved. But the beginning of it, we do not know when it will be. Hence it is said, "Suddenly he will come to his temple" (Malachi 3:1). This is the same as "when Shiloh comes, suddenly he will come." And it can be said that "yekhat" is a term for gathering, similar to the gathering of prophets (1 Samuel 19:20). And thus, "Then I will restore to the peoples a pure language, that they all may call on the name of the LORD, to serve Him with one accord" (Zephaniah 3:9).

​​

ר' יוסף בר' שמעון קרא (c. 1050-1130)

לא יסור שבט מיהוד׳ – משימלך מלך ביהוד׳ לא יסור מהם שבט1 שלא יסכימו במלכותו, עד כי יבא שילה – ושם יחלק המלכות. כלומ׳ משימלך דוד לא יסור שבט אחד מישר׳ שלא יסכימו במלכותו כי כולם פה אח[ד] להמליך אותו.

עד כי יבא שילה – כלומ׳ עד רחבעם בן שלמה שבאו כל ישר׳ שכמה להמליך אותו ואז יסורו מהם עשרת השבטים. ושילה סמוך לביתאל כדכת׳ הנה חג י״י בשילה מימים {ימימה} אשר מצפונהא לביתאל {מזרחה השמש} למסילהב העולה מביתאל שכמה {שופטים כ״א:י״ט}. (קונטרס אחרון בכ״י בולוניה 509.1)2

EDIT TRANSLATION: from ChatGPT:

The scepter shall not depart from Judah - From the one who becomes king in Judah, the scepter shall not depart from them, meaning they shall not relinquish their agreement with his kingship, until Shiloh comes - and there the kingdom shall be divided. It means that from the time David became king, not one tribe from Israel shall dissent from his kingship, for all of them are unanimous in crowning him. Until Shiloh comes - it means until the time of Rehoboam, the son of Solomon, when all of Israel gathered to make him king, and then the ten tribes departed from them. Shiloh is close to Bethel, as it is written, "Behold, there is a yearly feast of the Lord in Shiloh, which is north of Bethel, east of the highway that goes up from Bethel to Shechem" (Judges 21:19). (Last commentary in Kehati Bologna 509.1)

n day, i.e

Sekhel Tov commentary composed 1139

לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו – יהי רצון שלא יסור שבט ונשיאים מיהודה, ולא יסור מחוקק, דהיינו סופר, כדכתיב כי שם חלקת מחוקק (דברים לג כא), מני מכיר ירדו מחוקקים (שופטים ה יד):

מבין רגליו – כלומר מיוצאי יריכו, ודומה לדבר, ובשליתה היוצאת מבין רגליה (דברים כח נז),עד מתי יהיה ממנו שבט ומחוקק זולתי מלך: עד כי יבא שילה – עד כי יבא ויתכסה כבוד שילו, כמו ובא השמש (ויקרא כב ז), דהיינו לשון שקיעה, וכן הוא אומר ויטוש משכן שילו אהל שכן באדם (תהלים עח ס), וסמוך ליה ויבחר בדוד עבדו (שם שם ע), ולאחר שינטש משכן שילה מיד: לו יקהת – למלך שיהודה מעמיד יקהת ויחלש כבוד העמים, ועיקר מלת יקהת לשון קהיות שיניים, ודומה לו, האוכל הבוסר תקהינה שיניו (ירמיה לא כט)

EDIT TRANSLATION: from ChatGPT:

The staff shall not depart from Judah, nor the ruler's staff from between his feet. May it be the will that the staff and leaders shall not depart from Judah, and the scribes, meaning the scholars, shall not cease, as it is written, "He gave a portion to the scribe" (Deuteronomy 33:21), "From Machir came down scribes" (Judges 5:14).

From between his feet, meaning his descendants, and it is similar to the verse, "And in the end, he will have dominion" (Numbers 24:19), referring to the sun setting. Likewise, it says, "He chose David his servant" (Psalm 78:70), and immediately after the tabernacle of Shiloh was forsaken (Psalm 78:60).

To him shall be the obedience of the peoples, meaning the king of Judah will subdue and weaken the glory of the nations. The root of the word "Yikhat" (obedience) is related to the grinding of teeth, and it is similar to the expression, "The one who eats the fruit, his teeth will be set on edge" (Jeremiah 31:29).

Rashbam (1085-1174)

רשב״ם 

לא יסור שבט מיהודה – המלכות הניתן לו להשתחות לו כל אחיו שנים עשר, לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק ושררה מזרעו, עד כי יבא – יהודה, שילה – כלומר: עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה, שזהו קרוב לשכם. אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם, ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין (מלכים א י״ב:כ׳-כ״א). {ולו} יקהת עמים – קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו. כדכתיב: כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מלכים א ה׳:ד׳), נתקבצו שם להמליך רחבעם, כדכתיב: וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו (דברי הימים ב י׳:א׳). ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושוע: ויאסוף יהושוע {את} כל {שבטי} ישראל שכמה (יהושע כ״ד:א׳) וכל הפרשה, ולבסוף מפרש: כל אילו הדברים היו לפני י״י בשילה.1 וגם בשופטים הנה חג י״י בשילה {וגו׳} למסילה העולה {מ}בית אל שכמה וגו׳ (שופטים כ״א:י״ט), וגם בירמיה: ויבאו אנשיםא משכם {משלו} ומשמרון (ירמיהו מ״א:ה׳). וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם, ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם. ופשט זה תשובה למינין, שאין כתוב כי אם שילה שם העיר, שאין לעז במקרא, לא ״שלו״ כתוב כאן כדברי העברים, ולא ״שליח״ כדברי הנוצרים. ויעקב עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש, אבל חוסר הגדולה {לא}ב רצה לפרש, אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק שמשילה ואילך נתמעטה. {כי יבא שילה – כמו: לשילה, וכן: כבאנהג בית לחם כמו: לבית לחם. וזהו מאותיות החסרות כולם בהרבה מקומות.}ד

From alhatorah.org:

THE SCEPTER SHALL NOT DEPART FROM JUDAH: The kingship that has been granted to him – that all twelve of his brothers shall bow low to him (vs. 8) – that greatness of his shall not cease nor shall mehoqeq – power – cease from his progeny,

UNTIL HE, i.e. Judah, COMES TO SHILOH – in other words until a Judaean king, Rehoboam the son of Solomon, comes to Shiloh, which is near Shechem, to renew the monarchy. However, then the ten tribes will desert him and proclaim Jeroboam king, leaving only Judah and Benjamin for Rehoboam the son of Solomon.

Yiqqehat 'ammim: The assemblage of nations that were subordinated by his father, Solomon – as it is written (I Kings 5.4), "For he controlled the whole region west of the Euphrates" – gathered together there to proclaim Rehoboam king, as it is written, "Rehoboam went to Shechem, for all Israel had come to Shechem to acclaim him king." Shechem is near Shiloh, as it is written in Joshua (24.1), "Joshua assembled all the tribes of Israel at Shechem ...," and at the end of that passage the text explains that all these things occurred before God in Shiloh. Also in Judges it is written (21.19), "'The feast of the LORD is now being held at Shiloh.' [It lies ... east] of the highway that runs from Bethel to Shechem." Also in Jeremiah it is written (41.5), "Men came from Shechem, Shiloh and Samaria." There was a stretch of flat land in Shechem around the oak tree of Shechem, where people could assemble to pay honor to the nearby tabernacle in Shiloh. This interpretation constitutes a refutation of the heretics. "Shiloh" that is written here is just the name of a city. For there are no vernacular words in the Bible. Nor is shello – his – written here, as some Jews claim, nor shaliah – a messenger – as the Christians say. Jacob elaborated on [the period of] the true greatness of Judah, which was from David to Rehoboam. He did not want to elaborate on [the period of] the diminution of that greatness. However, from that which is written, one infers that from Shiloh onwards that greatness diminished.

DISAMBIGUATION STRATEGY:

DISAMBIGUATION EXPRESSION:

Ibn Ezra Commentary A (c. 1088 - 1167)

לא יסור שבט מיהודה – לא יסור שבט גדולה מן יהודה עד שבא דוד שהוא תחלת מלכות יהודה, וכן היה. הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה (במדבר י׳:י״ד), גם אמר השם: יהודה יעלה בתחלה (שופטים א׳:ב׳). ופירוש מחקק – סופר, שיחוק על הספר. וטעם מבין רגליו – שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין. שילה – יש אומרים: כדרך המתרגם ארמית (אונקלוס בראשית מ״ט:י׳), כטעם: שלו. ויש אומרים: שהוא מגזרת: ובשליתה (דברים כ״ח:נ״ז). ויש מי שהוציא מלשון בעלי תלמוד: שליל. ויש מי שפירש אותו: על עיר שילה, ויפרש יבוא כמו: ובא השמש (ויקרא כ״ב:ז׳), או עד כי יבוא קץ שילה. כי כן כתוב: ויטש משכן שילה (תהלים ע״ח:ס׳), ואחר כן: ויבחר בדוד עבדו (תהלים ע״ח:ע׳). גם זה קרוב. או יהיה שילה כמו: בנו, והה״א תחת ו״ו, כמו: בתוך אהלה (בראשית ט׳:כ״א), מגזרת: לא תשלה אותי (מלכים ב ד׳:כ״ח) – שפירושו לא תוליד. ומלת יקהת – כמו: לקהתא אם (משלי ל׳:י״ז), והיו״ד משרת לעתיד. וטעמו: שיסורו עמים אל משמעתו, וכן היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו. ואין טעם עד כי יבא שילה – שיסור השבט ממנו בבוא שילה. רק טעמו: לא יחסר לפלני לחם עד שיגיע עת שיהיו לו שדות רבות, וכמו: כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי (בראשית כ״ח:ט״ו), שישיבהו אל הארץ.

From alhatorah.org:

THE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH. The sceptre of greatness shall not depart from Judah until David, who inaugurated the Kingdom of Judah, comes.1 And so it was. Observe that in Israel's march toward the promised land, the standard of the tribe of Judah set forth in the first (Num. 10:14).2 God also said, Judah shall go up first (Jud. 1:1, 2).3

 [NOR THE RULER'S STAFF.] A scribe (mechokek) who will write (she-yachok) in a book.4 [FROM BETWEEN HIS FEET.] Scribes sit at the feet of the ruler.

5 SHILOH. Some interpret Shiloh as Onkelos does. They say that it means "his."6 Others say that Shiloh comes from the same root as u-ve-shilyatah (and against her afterbirth) (Deut. 28:57).7

Others connect it to the Rabbinic term shalil (embryo).8

There is also a commentator who says that shiloh refers to the city Shilo. He would explain yavo to mean goeth down, as in and the sun goeth down (ba) (Eccles. 1:5).9 Or he would maintain that our verse is abridged and should read as if written ad ki yavo ketz shilo (until the end of Shiloh comes).10 For it is written, And he forsook the tabernacle of Shiloh (Ps. 78:60), and then, He chose David also His servant (Ps. 78:70). The latter interpretation is also not implausible.

It is also possible that Shiloh means his son, with the heh taking the place of the vav,11 as in the word oholoh (his tent) (Gen. 9:21), and that the word shiloh comes from the same root as tashleh (give birth) in lo tashleh oti (don't cause me to give birth) (II Kings 4:28).12

[OBEDIENCE.] The word yikkehat (obedience of) is similar to the word li-kehat in to obey (li-kehat) his mother (Prov. 30:17).13 The yod of yikkehat is a third person imperfect prefix.14 The meaning of ve-lo yikkehat ammim is that nations shall obey him. Jacob's prophecy came true, for we find that many nations were subservient to David and his son Solomon. Our phrase (v. 10) does not mean that the sceptre shall depart from Judah when David comes.15 Our verse may be compared to someone saying, so and so will not lack bread until the time that he will have many vineyards and fields. For I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of, viz., returning you to the land of Canaan (Gen. 28:15), is identical.16

Which READING does this source adopt? <<<

DISAMBIGUATION STRATEGY:

DISAMBIGUATION EXPRESSION:

Observations: multiple suggestions

Ibn Ezra COMENTARY C https://alhatorah.org/Commentators:R.%20Avraham%20ibn%20Ezra

לא יסור שבט מיהודה – הטעם: התוקף והממשלה, שהוא מחוקק, לא תסור ממנו עד אשר יעלה מעלה. עד בא דבר שילה – כמו שאמר המשורר: וימאס באהל יוסף (תהלים ע״ח:ס״ז) – וזהו שילה, ובשבט אפרים לא בחר (תהלים ע״ח:ס״ז) – זה היה שאול שנהרג הוא ובניו.1 על כן אחריו: ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב (תהלים ע״ח:ס״ח). ולמעלה כתוב בזה המזמור: ויטש משכן שילה אהל שכן באדם (תהלים ע״ח:ס׳), עד שאמר בסוף המזמור ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו (תהלים ע״ח:ע׳-ע״א). (י-יב) וזה הפירוש הנכון, כי אז נתקיים ולו יקהת עמים – כי לא בא יעקב אבינו לבאר המאורע הרע העתיד, רק להגיד הטוב שיבוא להם לבניו ולחזק הדבר בכל כחו. ואם אמרנו: עד כי יבא שילה – כי אז תאבד הממשלה, והמלכות תפסק מזרעו, אם כן אין זה דרך המברך. ועוד כי לעולם לא יאמר ״עד״ בפסוק למעט כי אם להוסיף, כדרך שאמר ליעקב אבינו: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשית כ״ח:ט״ו). ואם השם יעזבנו אחר שיעשה כל זה, מה הועילה לו כל הטובה שעשה עמו. רק זהו הטעם כמו שמדברים בני אדם איש לרעהו: הנה אנכי מפרנסך ומועילך ומלבישך ומוציאך כל צרכיך עד שאגדלך, עד שתהיה שר או שלטון או מלך. וזה יהיה מרוב אהבתו. רק אין דרך שיאמר לו כי אז יעזבנו. וזו היא תשובת הטוענים הנכוחה והנכונה. ועוד, כי יוסיף לברך בדבריו אוסרי לגפן עירה. וכל הפסוק, גם הפסוק הבא אחריו חכלילי עינים מיין. ואם כדברי המפסיקים הברכה, לא היה ראוי אחר כך שישוב לברך. אך עתה כאשר פירשנו, הדבר הולך וגדל עד כי גדל מאד.2 וזהו דרך המברך.

Bekhor Shor (12th century)

לא יסור שבט מיהודהא – בא לפרש מתי יבא לו המלכות. ואמר לו: לא תעלה על לבך שתהיה בעניות עד שיבוא זמן מלכותך, כי לא יסור שבט וממשלה ממך, כי לעולם יחשבוך לגדול ותהיה מקל ורצועה בידך. ומחוקק – ש{ת}כתבב ותחוקק גזירות מצוות על אחרים. כלומר: עד כי יבא שילה תהיה שוטר ומושל, אבל משבא שילה תהיה מלך. כי משבא יומו של שילה שנחרב, אז צמחה מלכות בית דוד, כדכתיב בספר תהילים: ויטש משכן שילה וימאס באוהל יוסף ויבחר בדוד עבדו ובירושלם אשר רצה (השוו תהלים ע״ח:ס׳-ע׳). אלמא דבביאת יומו של שילה תלוי מלכות בית דוד, ובישר לו יעקב שאז יהיה מלך. ועד ביאת שילה, לא יהיה בשפלות, רק שבט ומחוקק. אבל משיבא שילה לו יקהת עמים – אז יקהלו אליו כל ישראל להמליכו, כדכתיב: ויבאו כל ישראל חברונה להמליך את דוד (השוו שמואל ב ה׳:א׳, דברי הימים א י״ב:ל״ט). וכן מצינו שיהיה שבט יהודהג גדול לעולם, כדכתיב: ויהי המקריב ביום הראשון {את קרבנו} נחשון בן עמינדב (במדבר ז׳:י״ב), שהיה ראש לדגלים ולחנוכת המזבח, וכתיב: מי יעלה לנו {אל הכנעני} בתחלהד {להלחם בו} ויאמר ה׳ יהודהה יעלה (שופטים א׳:א׳-ב׳). יקהת – לשון קיבוץ, כמו: לקהת אם (משלי ל׳:י״ז). יש לפרש: לשון קהיון ש[י]נים, שקהו שיניהם של אומות העולם בשעה ששמעו שמלך דוד על ישראל, כדכתיב: ויעלו {כל} פלשתים לבקש את דוד (שמואל ב ה׳:י״ז).

English from alhatorah.org:

לא יסור שבט מיהודה – THE STAFF SHALL NOT DEPART FROM YEHUDA – He came to explain when the kingship was to come to him. And he said to him: Do not think that you will be in poverty until the time of your reign comes, for the staff and the rulership will not depart from you, for you shall always be considered great, and the staff and the strap will be in your hand. ומחוקק – AND THE LAW – That you shall write and legislate decrees commanded over others. Meaning: עד כי יבא שילה – UNTIL SHILOH COMES TO AN END – you shall be an enforcer and a ruler, but when Shiloh comes to an end, you shall be king. Because when the era of Shiloh comes to an end, and it is destroyed, then the kingship of the dynasty of David will flower, as it is written in the book of Tehillim: “And He abandoned the tabernacle of Shiloh and abhorred the tent of Yosef and chose David His servant” and Jerusalem that He wanted (compare to Tehillim 78:60-70). So we see that the kingship of the dynasty of David is dependent on the ending of the era of Shiloh, and Yaakov informed him that then he will be king. And until the ending of Shiloh, he will not be in lowliness, but with staff and legislature. But from when יבא שילה לו יקהת עמים – SHILOH COMES TO AN END, TO HIM IS THE GATHERING OF PEOPLE – Then all of Israel will gather to him to crown him, as it is written: “All of Israel came to Chevron to crown David” (Compare to Shemuel II 5:1, Divrei HaYamim I 12:39). And thus we find that the tribe of Yehuda will be great forever, as it is written: “He who offered {his offering} the first day was Nachshon the son of Amminadav” (Bemidbar 7:12), that he was the first of the standards and for the inauguration of the altar, and it is written: “Who shall go up for us first {against the Canaanites to fight against them?} Hashem said, ‘Judah shall go up’” (Shofetim 1:1-2). יקהת – THE GATHERING OF – A term of assembling, like: “To gather [before] mother” (Mishlei 30:17). It is possible to explain: a term of blunting of teeth, that the nations of the world gnashed their teeth when they heard that David reigned over Israel, as it is written: “All of the Philistines went up to seek David” (Shemuel II 5:17).

Radak (1160 - 1235)

לא יסור שבט מיהודה – המושל נקרא שבט לפי שרודה על העם ומיסרם כמו שמיסר אדם בשבט, וכן דרך המושלים להיות שבט בידם לדמיון זה, כמו שאמר: את שרביט הזהב אשר בידו (אסתר ה׳:ב׳), וכן אמר: שבט מושלים (ישעיהו י״ד:ה׳), שבט מישור שבט מלכותך (תהלים מ״ה:ז׳). וכן היה כי מעת הכנסם בארץ היה ראשון לכל דבר כמו שכתבנו. ומחוקק מבין רגליו – ר״ל מבניו, כמו שאמר: ובשלייתה היצת מבין רגליה (דברים כ״ח:נ״ז). והמושל יקרא מחוקק לפי שנותן החוקים, אמר: לא תסור שררה מיהודה עד שיהיה לו יותר שיהיה מלך, ואמר זה על דוד. ופירוש שילה – בנו, מן ובשליתה. ודעת המתרגם על המשיח ותרגום שילה כמו שלו דדיליה, וכן בבראשית רבה: עד כי יבא שילה – עד שיבא מי שהמלכות שלו, וענין זה כאדם האומר לאחד קח זה עתה עד שאתן לך יותר. ולו יקהת עמים – יקהת – שם, וכן: ותבוז ליקהת אם (משלי ל׳:י״ז) ופרושם משמעות ועבודה, אומר כי העמים יהיו נשמעים אליו ועובדים אותו, וזה היה לדוד וכל שכן למלך המשיח.

English from alhatorah.org:

לא יסור שבט מיהודה, the ruler is called שבט because he exercises authority over the people and disciplines them if they disobey. He uses his power like a father uses his rod on a disobedient son. In fact, the rod or scepter, or its equivalent, are carried by people in authority in order to remind those who are subservient to them as a symbol of their power to exact punishment. We find such a שבט called שרביט הזהב, “the golden scepter,” and whether the king extended it or failed to extend it to a supplicant determined if he would be executed. (Esther 5,2) The expression also occurs in the sense we have mentioned in Isaiah 14,5 and in Psalms 45,7. ומחוקק מבין רגליו, a reference to the sons of Yehudah, i.e. that his appointment as forecast by Yaakov will be hereditary, just as the priesthood is transferred from father to son. (if the son is worthy and the people do not object) The expression מבין רגליו is analogous to the afterbirth, which exits from between the mother’s legs (Deuteronomy 28,57) The reason why the king is referred to as מחוקק, is because he has the authority to legislate laws, חוקים. Yaakov said that this authority of an informal nature would not depart from Yehudah until he would have someone from his tribe who wields formal authority, i.e. is elected king, a reference to David. שילה; a reference to David’s son, seeing that the meaning of the word is derived from Deuteronomy 28,57 ובשליתה, i.e. “and against her afterbirth, etc.” Onkelos understands the word as referring to the Messiah. He bases himself on the variant spelling here still having the same meaning as שלו, “his.” This is also the way Bereshit Rabbah 99,8 understands the word שילה in our verse. Yaakov would be saying that Yehudah’s preeminence would not be short-lived, but would continue until the coming of the Messiah, the one to whom royalty would belong permanently. The whole blessing to Yehudah could then be compared to a father saying to his son: “accept this token in the meantime until I can give you the real thing!” ולו יקהת עמים. The word יקהת is a noun meaning “obedience,” as it is also in Proverbs 30,17 ותבוז לקהת אם, “and disdains to relate with obedience to his mother.” Yaakov predicts that all the nations will show obedience to the king stemming from Yehudah. This prophecy began to be fulfilled in the days of King David, and in an even greater measure during the reign of his son Solomon.

R. Abraham son of Maimonides (1186 - 1237)

לא יסור – [וג׳] רמז אל שרביט המלוכה והממשלה וזו הודעה בצורת תפלה. ומחקק – סופר לפני המלך והנשיא אשר פקודתו לכתוב ולחתום בשבילו כפי שראוי למדריגת המלך וכיוצא בו. עד כי יבא שילה – יש שהסיבו זה אל דוד [וטעמו יבוא] בעת ההיא כח שני חזק יותר מן השבט ויש שהסיבו זה אל המשיח אשר אנחנו מחכים לו וכך תירגם המתרגם (״עד דייתי משיחא״); ולפי שני פירושים אלה יהיה הרמז ב[ל]א יסור שבט אל תופס איזו שררה כמו שררת נשיא ושופט כמו שהיו נחשון ועתניאל וזולתם לפני מלוך דוד שלא הגיעה אלינו ידיעה עליהם וכמצב ראשי הגליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט; אמנם הנוצרים חשבו ממקרא זה כי ישו הנוצרי י״ש הוא שנרמז במאמרו עד כי יבא שילה אמרו (הנוצרים) הנה המלוכה כבר פסקה מכם קודם ביאת המשיח אשר אתם מחכים לו ויעקב אמר כי לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה ואם היה הרמז אל ישו אז נבואה זו אמת שהרי ישו נולד ועמד ונצלב קודם שפסקה מלכות ישראל בבית שני אבל אם היה הרמז אל המשיח אשר אתם מחכים [לו] אז נבואה זו אינה אמת שהרי כבר פסקה המלוכה מכם קודם ביאתו ולא יתכן מאמרו לא יסור וג׳ עד כי יבא שילה וג׳; זו ראיה אשר יסודה על (ההנחה) כי שבט בהכרח מלכות כמו ששמעו מפירושינו ובפרט בתרגום אונקלוס לא יעדי עביד שלטאן וראיה זו שמעתי אותם מבקשים הרבה להוכיח וסיבת אדיקותם בה לפי שהם לא מצאו זולתו ענין סתום בתורה ליתלות בו כמו שמצאו כמה ענינים סתומים בנביאים ובתהלים אשר הם טופלים עליהם שקרים; ור׳ א[ברה]ם בן עזרא ז״ל דחה זה בפירושו באופן קלוש כמבואר למתבונן בו; וראוי לך להבין את סתירתו אשר אני שיתקתי אותם בה פה אל פה והיא כי אמרנו להם לא יסור שבט (מוסב) אל שרביט הכח והשלטון לא אל שרביט המלוכה דוקא כמו שחשבתם ואם אמרתם לא כי אלא אל שרביט המלוכה (דוקא) אמרנו [לכם] הרי מוכרח מזה שלא פסקה מלוכה מתמדת בזרע יהודה או בין היהודים עד שיבוא המשיח אשר מחכים לו אמרו (הנוצרים) כן (הדבר) וכך היה שהרי ישו נתגלה בסוף בית שני קודם שנפסקה ממלכת היהודים ונהרסה מלכותם אמרנו להם האם לא נפסקה המלוכה מן היהודים בין בית ראשון ובית שני ולא היתה להם מלוכה לא ביהודה ולא בזולתה וישו לא נתגלה אלא בסוף בית שני אחר שנפסקה המלוכה משני הבתים וודאי בתחילת בית שני לא היה [להם] מלך וכאשר עמד להם מלך לא עמד לא מבית דוד ולא משבט יהודה כמו שהעידו על זה כתבי דברי הימים וכמו שאתם מוכרחים לפרש כי לא יסור שבט בין שני הבתים היינו על תפיסת שררה ונשיאות כך נפרש (גם) אנחנו כי לא יסור שבט בגלות זו אשר אנחנו בה היינו על ראשי גלויות כמו שאמרו החכמים ז״ל או על הנשיאים וזולתם כעין ראשי גלויות; וזו סתירה לראיה זו אשר אין עליה תשובה אלא בעקשנות ריקנית וזו נקודה נפלאה ראוי לך לשמור אותה. שילה – אמר בו המפרש ״אלי אן יאתי [אלדי הו] לה״ (כלומר ״עד כי יבוא אשר הוא לו״), ולראשונים ז״ל שילה הוא שם הבן. יקהת עמים – אמר המפרש ״תגתמע אלשעוב״ (כלומר ״יקהלו העמים״) עשאו נגזר מן ויקהלו [ו]זה רחוק וכבר פירשו בו ״יקהה אלשעוב״ כלומר ״משמעת העמים״.

Chizkuni (13th century)

לא יסור שבט מיהודה – משימלוך יהודה תחילה כמו ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להנתן לשבט אחר כמו שהוסרה מלכות שאול להנתן לדוד.1 ומחקק מבין רגליו – כן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי המושל.2 עד כי יבא שילה – כי אז נחלקה מלכות בית דוד ונתנה לירבעם מלכות עשרת השבטים וזהו עד כי יבא שילה – שנאמר ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם.3 דבר אחר: עד כי יבא שילה – אחיה השילוני שהיה משילה שקרע בגדי רחבעם לי״ב קרעים. ולו יקהת עמים – נתקבצו שם להמליך ירבעם כדכתיב ויבא רחבעם שכמה כי ש{כ}םא בא כל ישראל להמליך אותו (דברי הימים ב י׳:א׳), ושכם ושילה סמוכים זה לזה כדכתיב ויאסוף יהושע את כל העם שכמה וגו׳ (יהושע כ״ד:א׳) וכתיב לאלתר ויניחה שם במקדש י״י (יהושע כ״ד:כ״ו) והוא משכן שילה. ופשט זה לתשובת המינים. ויעקב פי׳ עקר גדולתו של יהודה שמדוד עד רחבעם, אבל חוסר גדולה לא רצה לפרש אך מכללו של מקרא אתה יכול לדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.4

English from alhatorah.org:

לא יסור שבט מיהודה, "the rod (mace) will never leave Yehudah;" once the crown will be placed on a member of the tribe of Yehudah (King David), it will never be placed on the head of someone belonging to another tribe; (as opposed to the first King of Israel, Shaul, who had been unable to establish a dynasty.) ומחוקק מבין רגליו, "nor will scribes be absent from sitting at his feet." עד כי יבא שילה, "until the arrival of Shiloh, when the kingdom will be split, and Jerovam will be appointed to rule over ten of the twelve tribes. Yaakov refers to the people after the death of Solomon assembling to appoint Jerovam and to dissent from Rechavam, Solomon's son and successor. [There is no verse in the Bible stating that this occurred at Shiloh;] perhaps our author understands "shiloh" as a reference to the prophet Achiyah Hashiloni, who had first informed Jerovam that he would become king over the ten tribes in Kings I 11,29, and who resided in Shiloh, as we know from Kings 14,2. Ed.] An alternate explanation: Yaakov simply referred to Achiyah the prophet who stemmed from Shiloh, and who told Jerovam who was at the time fleeing from the wrath of King Solomon that he would become King over ten tribes, but at the same time warning him not to interfere with the Kingdom of Yehudah, a remnant of David's empire. (Kings I 11,2931.) ולו יקהת עמים, "and to whom the gathered nations will belong." The ten tribes will congregate at Shiloh to crown Jerovam as their head. This has all been spelled out in Kings I 12,1. The crowning took place at Sh'chem, but Shiloh and Sh'chem were practically next door (about 10 k.m.) to one another. Compare Joshua 24,1, and immediately after that Joshua 24,26 where Joshua is reported as recording all this "at the Temple of the Lord," (which was at Shiloh) without any mention of Joshua having had to move to there to do this. This comment is mentioned here only as a reply to heretics who insist that Shiloh cannot be the name of a town, as a town is always feminine in Hebrew, so that the masculine יבא, "he will come," would be inappropriate. Essentially, Yaakov describes the greatness of Yehudah as lasting from when David ascended the throne until his grandson Rechavam forfeited most of his kingdom. Seeing that Yaakov did not want to spell out the decline of Yehudah, he worded it in a manner that lets us draw these conclusions ourselves.

https://alhatorah.org/Commentators:R._Yitzchak_b._Yehuda_(Paneach_Raza)

קיצור פענח רזא

Nahmanides (1194 - 1270)

עד כי יבא שילה – עד בא רחבעם בשכם ושם החילה {בכ״י פרמא 3512: תחלק, בכ״י פרמא 2057: תחלת} מלכותו. ושכם ושילה היו זה אצל זה ונקראים זה על זה, דכתי׳ בספר יהושע: אסף כל ישראל שכמה, ובסוף הפרשה כת׳ ויניחה שם במקדש ה׳ והוא שוכן שילה. רבינו שמואל.... ג״ן ולו יקהת עמים – פי׳ אע״פ שתתחלק מלכותו עדיין ישלוט על קבוץ עמים שישאר בידו יהודה ובנימין, ג״ן. ד״א לא יסור – פי׳ לא יפרח כמו סורי גפן נכרי׳ שלא יקום ויפרח מלכות ב״ד עד כי ישקע שמשה של עיר שילה ותחרב כדכתיב ויטוש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו, ד״א לא יסור וגו׳ עד כלומר לעולמי עד לא יסור שבט מלכות ומחוקק משבט יהודה כשיבא שילה משיח, אורליינש. ד״א לא יסור שבט המוסר והגלות מיהודה, ומחוקק ממה שכבול ואסור בכבלים וחבלים של נחושתים מבין רגליו עד כי יבא משיח, ואז יהי׳ בן חורין לעולם, שמעתי.

רמבן

לא יסור שבט מיהודה – אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב: יולך י״יא אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך (דברים כ״ח:ל״ו), והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד שם מלך ושרים, וימים רבים אין מלך בישראל, והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום עווןב בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל ענינו: שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו. וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא בנוג ולו יקהת כל העמים – לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת עמים. ולא יתכן מאמר ר׳ אברהם, שיהיה שילה דוד, כי לא היה ליהודה שבט קודם דוד, כי אף על פי ששבטו נכבד ונוסע בתחלה, אין שבט רק למלך ומושל, כדכתיב: שבט מישור שבט מלכותך (תהלים מ״ה:ז׳), שבט מושלים (ישעיהו י״ד:ה׳), שבט למשול (יחזקאל י״ט:י״ד). והכתוב הזה רומז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו, והוריש ליהודה הממשלה על ישראל, והוא מה שאמר דוד:ד כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובביתה אבי בי [רצה להמליך על כל ישראל (דברי הימים א כ״ח:ד׳). ואמר לא יסור לרמוז כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות, לא יסור ממנו אל שבט אחר. וזהו שנאמר: כי י״י אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל {לעולם} לו ולבניו ברית מלח (דברי הימים ב י״ג:ה׳). וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקב״ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר: אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע י״ג:י״א), שלא נתנו לו לרצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסק ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי י״י ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם: וי״י אלהיכם מלככם (שמואל א י״ב:י״ב). והשם אמר לו: לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שמואל א ח׳:ז׳), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימה. ומה שאמר הכתוב: נסכלת לא שמרת את מצות י״י כי עתה הכין י״י ממלכתך אל ישראל עד עולם (שמואל א י״ג:י״ג), שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם, וזה טעם: אל ישראל, אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימין ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממין נחשבין בישראל, או היה מלך תחת מלך יהודה.]ו ולפי דעתי, היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דודז עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכין להם על דבר אחיה הנביא שמשח לירבעם ואמר: ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מלכים א י״א:ל״ט), וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך, [ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה,]ח עברו על צואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע: הם המליכו ולא ממני (הושע ח׳:ד׳). וזה היה עונש החשמונים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו תורה ומצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסיד המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו ז״ל: כל דאמר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא (בבלי בבא בתרא ג׳.), שנכרתו כולם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא אבדו אלא בעבור זהט שמלכו ולא היוי מזרע יהודה ומבית דוד, [והסירו השבט והמחוקק לגמרי,]יא והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקב״ה עליהם את עבדיהם והם הכריתום. ואיפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו: תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם (במדבר י״ח:ז׳), ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת י״י. [וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (ירושלמי הוריות ג׳:ב׳): אין מושחין מלכים כהנים. ר׳ יהודהיב ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייא בר׳ באיג למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים י״ז:כ׳), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (דברים י״ח:א׳). הנה, שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן.יד ופירשו תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא. לפיכך, אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורךטו השעה, אין מושחין אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים, שאף על פי שהם בעצמם ראויים למשיחה, אין מושחין אותם לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (בבלי הוריות י״א:) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש, שהוא מנוע מןטז התורה שלא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה (דברים י״ח:א׳) במלכות, והוא דבר ראוי והגון.]יז ולו יקהת עמים – אסיפת העמים, שנאמר: אליו גוים ידרושו (ישעיהו י״א:י׳), ודומה לו: עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם (משלי ל׳:י״ז), לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה. ובתלמוד: דמקהו קהיאתא בשוקא דנהרדעא (בבלי יבמות ק״י:). ויכול הוא לומר קהיית עמים, לשון רבינו שלמה. ואינו נראה לפרש ביקהת אם אסיפת אם. ולשון: מקהו קהיאתא אינו אלא לשון פרכות וקושיות שהיו מקשים ומפרכים בה קושיות הרבה, כי המתקשה בדבר יקרא קוהה בלשון חכמים, כמו שאמרו במדרש חזית (שיר השירים רבה ג׳:ח׳): כולם אחוזי חרב (שיר השירים ג׳:ח׳) – שהיו כלם שונים הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה קוהה להם, וכן עוד שם רבים. וממנו אמרו בגמרא: ר׳ יהושע קיהה וטיהר (בבלי נזיר ס״ה:), שהקשה בו דברים רבים ושבר כל דברי המטמאים עד שטיהריח בהכרח. וכן מצינו בנוסחאות ישנות בגמרא בבבא מציעא: מאן דקוהי אווזא מיקרי נפש רעה (בבלי בבא מציעא נ״ב.), שמדקדק בו ומתקשה לקבל אותו מחברו. ובעלי הדקדוק (ר׳ יונה אבן ג׳נאח, רד״ק) אומרים ביקהת ששרשו יקה, ופירשו בו לשון משמעת וקבול המצוה, יקהת עמים – שישמעו העמים אליו ויעשו כל אשר יצוה עליהם, תבוז ליקהת אם (משלי ל׳:י״ז) – לקבל מצותה. והנכון בעיני, שהוא מלשון: האוכל הבוסר תקהינה שניו (ירמיהו ל״א:כ״ט), ושרשו קהה, והיו״ד בו כיו״ד יצהר, וענין כולם החולשה והשבירה. יאמר שלא יסור שבט נוגש מיהודה, עד שיבא בנו אשר לו חֻלשת העמים ושבירתם, שיחליש את כולם לפי חרב. וכן: אם קהה הברזל (קהלת י׳:י׳), שנחלש ואינו יכול לכרות, כסכין שעמדה בלשון חכמים (בבלי ביצה כ״ח:), או שנשבר קצת ונעשו בו פגימות. וכן מצאתי עוד שם במדרש חזית: הופיע עליהם הקב״ה ריח טוב מבשמי גן עדן, והיתה נפשם קוהה לאכול, אמרו לו: רבינו משה תן לנו מה נאכל! אמר להם: כך אמר לי הקב״ה כל בן נכר לא יאכל בו (שמות י״ב:מ״ג), עמדו והפרישו הנכרים מביניהם והיתה נפשם קוהה לאכול וכו׳ (שיר השירים רבה א׳:י״ב). והענין, שהיתה נפשם נחלשת ומשתברת בגופם מרוב תאותם לאכול מן הפסח, שנדבק בו מן הריח הטוב. וכן: לא תהא הלכה קוהה להם – נחלשת ורופפת בידם. ומקהו קהיאתא (בבלי יבמות ק״י:) – מקשים קושיות מחלישות הנפש מרוב הצער והעיון, או הוא לשון שבירה שמשברין ומפרכין, כלשון (בבלי קידושין י״ג:): ״פריך רב אחאי״. וכך אמרו: אף אתה הקהה את שניו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ג:י״ד) – שבר אותם או תחלישם בדבריך, כי הבוסר מחליש ואינו משבר, אלא שהחלישות והשבירה ענין שוה, והקהייה תכלול את שניהם.

English from alhatorah.org:

HE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH. Its purport is not that the sceptre of royalty shall never depart from Judah, for it is written, The Eternal will bring thee, and thy king whom thou shalt set over thee, unto a nation that thou hast not known, thou nor thy fathers,1 with the result that the people and their king will be in exile, devoid of royalty and nobility, and for a long time there has not been a king in Israel! The prophet Jacob did not assure Israel that they would not enter captivity under any circumstances because Judah would rule over them. Instead, the purport of the verse before us is that the sceptre shall not depart from Judah to any of his brothers, for the king of Israel, who will rule over them, will be from the tribe of Judah, and none of his brothers will rule over him. The same meaning applies to the expression, there shall not depart a lawgiver from between his feet, which means that every lawgiver in Israel who carries the king's signet shall be from Judah. It is he who will rule and command in all Israel, and he will have the seal of royalty until the coming of his son, who [will have] the obedience of all people, to do with all as he pleases, this being a reference to the Messiah. "The sceptre" is thus an allusion to David, who was the first king to have the sceptre of royalty, and "Shiloh"2 is his son, who will have the obedience of the peoples.

Rabbi Abraham ibn Ezra's assertion that "Shiloh" is a reference to David is impossible for Judah never possessed a royal sceptre prior to David. And even though the tribe of Judah was honored and marched first in the desert,3 the word sheivet (sceptre) applies only to a king or prince, as it is written: A sceptre ('sheivet') of equity is the sceptre of thy kingdom;4 the sceptre of the rulers;5 a sceptre to rule.6

Now this verse before us alludes to the fact that Jacob made the tribe of Judah king over his brothers and bequeathed to Judah sovereignty over Israel. This is what David said: And the Eternal, the G-d of Israel, chose me out of all the house of my father to be king over Israel forever; for He has chosen Judah to be prince, and in the house of Judah, the house of my father, and among the sons of my father He took pleasure in me to make me king over all Israel.7

Jacob said, It shall not depart, in order to allude to the fact that another tribe8 will rule over Israel, but once the sceptre of royalty comes to Judah it will not depart from him to another tribe. This is the intent of the verse, For the Eternal, the G-d of Israel, gave the kingdom over Israel to David forever, to him and to his sons.9 The reason for Saul [being appointed the first king over Israel] was that the request for royalty at that time was distasteful to the Holy One, blessed be He.10 He did not wish to appoint a king over them from the tribe to whom royalty belonged and from whom it was never to depart. He therefore granted them a temporary royalty. It is this which Scripture alludes to when it says, I give thee a king in Mine anger, and take him away in My wrath.11 Having given him unwillingly, He therefore removed him in His wrath, as he and his children were killed12 and his royal line was interrupted. The reason for all this was that at this time Samuel was judge and prophet who was fighting their battles according to the word of G-d, saving them in times of trouble, and it was improper for them to request a king during his lifetime, even as Samuel said to them, And the Eternal your G-d is your king,13 and Scripture further states, They have not rejected thee, but they have rejected Me, that I should not be king over them.14 It was for this reason that He did not grant them permanent royalty. The verse stating, Thou hast done foolishly; thou hast not kept the commandment of the Eternal thy G-d, which He commanded thee; for now would the Eternal have established thy kingdom upon Israel forever,15 means that had not Saul sinned, his descendants would have had sovereignty over some part of Israel, but not over all. This is the meaning of [the expression], upon Israel, [rather than "upon all Israel]." Perhaps Saul would have reigned over the tribes that were descended from his mother,16 namely, Benjamin, Ephraim and Menasheh, as Judah and Ephraim were considered as two nations in Israel.17 Or again, Saul might have been king, subject to the king of Judah.

In my opinion, the kings from other tribes, who ruled over Israel after David, went against the wish of their father Jacob by diverting the inheritance of Judah to another tribe. Now they relied on the word of Achiyah the Shilonite, the prophet who anointed18 Jeroboam, who said, And I will for this afflict the seed of David, but not forever.19 But when [the ten tribes of] Israel continued to crown kings one after another of the rest of the tribes, and they did not revert to the kingdom of Judah, they transgressed the testament of the ancestor, and they were accordingly punished, just as Hosea said, They have set up kings, but not from Me.20

This was also the reason for the punishment of the Hasmoneans, who reigned during the Second Temple. They were saints of the Most High, without whom the learning of Torah and the observance of Commandments would have been forgotten in Israel, and despite this, they suffered such great punishment. The four sons21 of the old Hasmonean Matithyahu, saintly men who ruled one after another, in spite of all their prowess and success, fell by the sword of their enemies. And ultimately the punishment reached the stage where our Rabbis, of blessed memory, said:22 "He who says, 'I come from the house of the Hasmoneans,' is a slave," as they were all destroyed on account of this sin.23 Now although among the children of Shimon, there was cause for punishment on account of the Sadducees,24 all the children of the righteous Matithyahu the Hasmonean were deposed for this only: they ruled even though they were not of the seed of Judah and of the house of David, and thus they completely removed "the sceptre" and "the lawgiver" from Judah. And their punishment was measure for measure, as the Holy One, blessed be He, caused their slaves25 to rule over them, and it is they who destroyed them.

It is also possible that, [in addition to the Hasmoneans having sinned for assuming royalty when they were not of the tribe of Judah], they sinned in ruling on account of their being priests, who have been commanded: Guard your priesthood in everything that pertaineth to the altar, and to within the veil; and ye shall serve; I give you the priesthood as a service of gift.26 Thus it was not for them to rule, but only to perform the Service of G-d.

In Tractate Horayoth of the Jerusalem Talmud27 I have seen the following text: "We do not anoint priests as kings. Rabbi Yehudah Anturya said that this is on account of the verse, The sceptre shall not depart from Judah. Rabbi Chiya the son of Rabbi Abba said [that Scripture states concerning the king], To the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children, in the midst of Israel.28 Now what is written afterwards? The priests the Levites … shall have no portion."29 Thus the Sages have taught here that kings are not to be anointed from among the priests, the sons of Aaron. Now at first the above text explains that this is out of respect for the tribe of Judah since sovereignty is not to depart from that tribe. Therefore, even if Israel, out of temporary necessity, raises a king over itself from the other tribes, he is not to be anointed so that the glory of royalty should not be upon him. Instead, such kings are to be merely as judges or officers. The reason for mentioning "priests" [when the same stricture applies to all tribes other than Judah] is that even though the priests as such are suited for anointment,30 we are not to anoint them as kings, and the moreso the rest of the tribes. It is as the Rabbis said in the Gemara:31 we are to anoint only the kings of the house of David.32 And Rabbi Chiya the son of Rabbi Abba, [who in the above text from the Jerusalem Talmud based the law upon a verse in the book of Deuteronomy], explained that anointing priests as kings is forbidden by a law of the Torah, which says that the priests the Levites, even all the tribe of Levi, shall have no portion nor inheritance33 in royalty. This comment is a matter which is fitting and proper.

AND UNTO HIM SHALL BE AN ASSEMBLAGE ('YIKHATH') OF PEOPLES. Yikhath amim means an assemblage of peoples, as it is said with reference to the Messiah, Unto him shall the nations seek.34 Of similar meaning is the verse, The eye that mocketh at his father, and despiseth 'likhath eim,'35 meaning "the gathering of wrinkles in his mother's face due to her old age." In the Talmud36 we find a similar expression: "They gathered assemblies (d'makhu k'hiatha) in the streets of Nehardea." It could also have said here in the verse, kehiyath amim, instead of yikhath amim. This is the language of Rashi.

Now it does not appear to me to be correct to explain, as Rashi does, likhath eim to mean the gathering of wrinkles in the mother's face. And the expression, makhu k'hiatha, is nothing but a phrase to express disputes and questions, suggesting that the matter was disputed with many questions and interrogations, for in the language of the Sages, one who finds difficulty with a certain point of law is referred to as kohah. Such an example is found in the Midrash Chazit:37 "They all handle the sword,38 as they all study the Law with minds sharpened as a sword, so that if any problem comes before them, the law should not be moot (kohah) to them." There are many other similar examples of the usage of this word there in the Midrash Chazit. This is also the origin of the expression in the Gemara:39 "Rabbi Yehoshua kihah and declared it to be clean," meaning that he asked many questions and refuted all arguments of those who held it to be unclean until he was compelled to pronounce it to be clean. In many old texts in the Gemara Baba Metzia40 we also find the saying: "He who d'kohi on coins is called a malevolent soul," meaning that he who is strict and causes difficulty in accepting a coin from another [on the grounds that it is slightly worn shows himself to be stingy in his dealings].

Grammarians41 have said concerning yikhath that its root is yakah, thus explaining it in the sense of obedience and acceptance of a command. Hence yikhath amim would mean that the peoples would listen to him and do whatever he commands them to do; and despiseth 'likhath eim'42 means "despising accepting her command."

The correct interpretation appears to me to be that the word yikhath is similar in expression to the verse, He that eateth the sour grapes his teeth 'tikhenah' (shall be set on edge),43 and its root is kahah, with the letter yud in the word yikhath being similar to the yud in the word yitzhar. The purport of all words having the root kahah is weakness and collapse. The verse before us is thus stating that the rod of the oppressor will not be removed from Judah until his son, who will bring about the meakness of the peoples and their collapse, will come, as he will weaken them all by sword. Similarly, the verse, If the iron be 'keihah,'44 means "if the iron be dull and unable to cut" — similar to [the expression] in the language of the Sages, sakin she'amda,45 (a knife which has become dull) "or has been partly broken and contains notches."

Again I found a similar use of the word kohah there in Midrash Chazit,46 [with reference to the period of the Exodus when Israel was to eat of the Passover-offering]: "The Holy One, blessed be He, directed at them a most pleasant odor from the Garden of Eden, and their souls were koheh, to eat. They said to Moses: 'Our master Moses, give us something to eat.' He answered them: 'So did the Holy One, blessed be He, say to me: There shall no alien eat thereof.'47 So the Israelites arose and separated the aliens from among them. Now their souls were koheh to eat, etc." The purport of the word koheh here is that their souls were weakened and their bodies overcome on account of their desire to eat of the Passover-offering to which there had been attached this good odor from the Garden of Eden. In a similar vein are the expressions mentioned above: "The Law should not be kohah to them,"48 meaning "faint and deficient in their hand"; the expression, makhu k'hiatha,49 means that they were asking questions which induce a weakening of the soul from the great pressure and concentration. It may be that it is an expression of disproof and smashing refutation, such as, "Parich Rav Acha."50 They similarly use the expression [in connection with the question of the wicked son in the Passover Hagaddah]: "You too hakheih his teeth,"51 meaning "break them or weaken them by your words," for with respect to the flesh you can only use the term "weaken" but not "break" although the intent of weakening and breaking is alike, and the word kehiyah includes both.

Hadar Zekenim

הדר זקנים

לא יסור שבט מיהודה – מדרש. לא יפרח כמו סורי הגפן שהוא כמו לולבי הגפן. עד כי יבא שילה – עד שיחרב משכן שילה יבא לשון חרבן כמו ואתה תבא אל אבותיך בשלום ואין לך חרבן גדול מיום המיתה וכן ובא השמש וטהר. לא יבא עוד שמשך. ופתרונו לא יפרח ולא יציץ מלך ביהודה עד כי יטוש משכן שילה. וכן הוא אומר ויטוש משכן שילה וכו׳ וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו. ד״א לא יסור שבט כלומר לא יסור מלכות מבית דוד ליתנה לאחר כמו שסר מן שאול עד כי יבא שילה זה מלך המשיח וכ״ש לאחר ביאת מלך המשיח שהרי משיח בן דוד הוא נמצא שלא יסור לעולם.

דעת זקנים

לא יסור שבט מיהודה – מדרש אגדה לא יסור לא יפרח כמו סורי הגפן נכריה שהוא כמו לולבי הגפן. עד כי יבא שילה – עד שיחרב משכן שילה יבא לשון חרבן כמו לא יבא עוד שמשך וה״פ לא יפרח ולא ינץ מלך ביהודה עד כי יטוש משכן שילה וכן הוא אומר ויטש משכן שילה וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו. ד״א לא יסור מלכות מבית דוד ליתנו לאחר כמו שסר משאול עד כי יבא שילה מלך המשיח וכ״ש כשיבא משיח שהרי משיח בן דוד הוא ונמצא שלא יסור לעולם והה״ד ונאמן ביתך וממלכה עד עולם וכתיב וחסדי לא אסיר מעמו כאשר הסירותי מעם שאול ד״א לא יסור שבט מיהודה שלא ימלוך על כל ישראל עד כי יבא שילה כלומ׳ בשכם שנתחלקה שם המלכות ושילה ושכם היו קרובים זה לזה כדכתיב בין שילה ובין שכם ולכך נקט שילה ומ״מ ולו יקהת עמים לאחר שנתחלקה המלכות. ד״א לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כלומר לעולמי עד כי יבא שילה שהרי יבא משיח שהוא משבטו. מהרב ר׳ יצחק.

English from alhatorah.org

לא יסור שבט מיהודה, according to a Midrash this line is to be understood as in Jeremiah 2,21: "it will not blossom;" the word appears in this sense there סורי הגפן נכריה, "the vine blossomed into an alien vine." In other words: Yaakov cautions that the rod of Yehudah as a ruler will not blossom forth עד כי יבא שילה, "not until the Tabernacle in Shiloh will be ruined. The word יבא in this line does not mean "he will come," but is an expression denoting ruin, just as in Isaiah 60,20: לא יבא עוד שמשך, "your sun will never set again;" An alternate interpretation of this verse: instead of referring to Yehudah's ascent to the throne being still a long way off, Yaakov promises that once on the throne of the Kingdom of Yehudah, the rod symbolising the power of the holder of it will not be usurped per by another tribe, as it had been done after Saul's dynasty collapsed until the coming of the Messiah, symbolised by the word שילה, in other words, not ever. G–d confirmed Yaakov's promise to David in Samuel II 7,16: through the prophet Natan. A third possible interpretation of our verse; David will not lose the throne of all of Israel until after the fateful assembly in Sh'chem,- very close to Shiloh- when ten tribes crowned Jerobam as their king, and Rechavam, Solomon's son retained the loyalty only of his own tribe and that of the tribe of Binyamin. Still another interpretation of our verse: in spite of many revolutions, exiles etc. that will occur after the first King from the tribe of Yehudah, David will ascend the throne, when the Messiah will arrive who will be from the tribe of Yehudah, and he will rule without anyone disputing his right to do so. (Attributed to Rav Rachmiel? Yitzchok)

Tur long commentary (1269 - 1343)

Tur short commentary (1269 - 1343)

Ibn Caspi  (1280-1340)

אבן כספי

Ralbag (1288-1344)

רלב״ג

Ralbag to’elet

(ז-יד) …אין ראוי לאדם שיקח ממה שיתיר האדון לתת לו מה שיכבד על האדון לתתו. הלא תראה כי המן כשנשאל מהמלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסתר ו׳:ו׳) הקשה לשאול באופן שנתפעל מזה המלך לשערו כי המן היה חושב שישאלהו המלך זה מפני חפצו ביקר המן ולזה שאל מהכבוד מה ששאל בדרך שלא יחסר לו רק הכסא כי שאל לבישת לבוש מלכות אשר לבש בו המלך והוא הלבוש שלבש בעת המלכו והרכיבה על הסוס אשר רכב עליו המלך וכתר המלכות אשר נתן בראשו ושיהיה נתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים ועוד לו אך המלוכה1 לולא מה שאמר שיקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו והנה לזאת הסבה התפעל המלך כנגדו ואמר לו בלשון קינטור שיעשה זה למרדכי היהודי ואל יפל דבר וזה גם כן היתה סבת שנקרא לבא אל משתה אסתר בדרך קינטור והוא אמרו מהרו את המן (אסתר ה׳:ה׳) לבא אל משתה אסתר מצורף לזה מה שלבש המלך מהקנאה כנגדו על דבר שאלת אסתר פעמים שיבא המלך והמן אל המשתה אשר (אסתר ה׳:ה׳,ח׳) תכין להם במה שקדם.

…Because he asked for the wearing of royal clothing that the king wore, and it is the clothing that he wore at the time of his assumption of the kingship, and the riding of the horse that the king rode on, and the royal crown that he put on his head, and that the clothing and the horse should be given by one of the king's ministers, the advisors, and all that remains for him is the kingship, were it not for what he said that they should call out before him “Thus shall be done for the man that the king desires his honor.”...

Mizrachi

Abarbanel (1437-1508)

R. Ovadyah Sforno (~1470-~1550)

R. Yitzchak Shemuel Reggio (1784 - 1855)

ר י״ש ריגייו

DING B: “his head” refers to the head of the king, on his coronation day.

The added temporal element reinforces this reading.