SHEVAT         שירת הים; PART 1: Exodus 14:30 

Exodus 14:30 

וַיּ֨וֹשַׁע ה’ בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

Exodus 15:10 (See SHEVAT  part 2 on Exodus 15:21)

נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃

EXOD 15:12

(יב) נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃

You stretched forth Your right hand; the land swallowed them.

https://www.alephbeta.org/playlist/crossing-the-red-sea-spiritual-meaning

https://www.youtube.com/watch?v=urLHbbwE1CQ

The most prominent date in the month of Shevat is Tu b’Shevat, the “New Year for the Trees,” which, for much of the the 20th century, was popular as an occasion for celebration of the land of Israel, and in recent decades has become associated with environmental awareness. The verses I’ve selected to explore for Shevat are not associated with trees or ecology. They are from the Song of the Sea, sung by the Israelites after their miraculous crossing of the Red Sea in their exodus from Egypt. This passage is read in the Torah portion called parshat “Beshalah,” on the Shabbat that falls on or before Tu b’Shevat, and is called “Shabbat Shira,” the Shabbat of song. There is a midrash that strengthens the connection between the Israelites’ crossing of the Red sea and trees and nature: Exodus Rabbah 21:10.^[1] The verses I have selected for our Shevat syntactic ambiguity are of a darker nature. They are not about the miraculous parting of the sea, but about the death of the Egyptians who pursued the escaping Israelites: Exodus 14:30 and Exodus 15:10.

Exodus 14:30 

וַיּ֨וֹשַׁע ה’ בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

Modern English Translations:

Alhatorah.org:

On that day Hashem saved Israel from the Egyptians, and Israel saw the Egyptians dead on the seashore.*

*. on the seashore | עַל שְׂפַת הַיָּם – This clause might refer back to the immediately preceding word, "Egyptians", whose bodies the Israelites saw being washed onto shore (Rashi). Alternatively, it refers to the Israelites who, from the seashore, saw the Egyptians dying in the sea (Rashbam).

KJV (biblegateway.com):

30 Thus the Lord saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea shore.

NRSVUE (biblegateway.com): Thus the Lord saved Israel that day from the Egyptians, and Israel saw the Egyptians dead on the seashore.

JPS (2006; sefaria.org): Thus ’ה delivered Israel that day from the Egyptians. Israel saw the Egyptians dead on the shore of the sea.

The Schocken Bible, Everett Fox, 1995(2006; sefaria.org):

So YHWH delivered Israel on that day from the hand of Egypt; Israel saw Egypt dead by the shore of the sea.

AMBIGUITIES and READING OPTIONS

Exodus 14:30 

וַיּ֨וֹשַׁע ה’ בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

*SYNTACTIC AMBIGUITY: Narrow or Wide Scope Referent of the prepositional phrase “on the shore.”^[2]

Related morphological Ambiguity: participle  מֵ֖ת

(1) active participle: dying

(2) adjective: dead

CANTILLATION: Kogut: p. 64 ex 34; p. 193 ex 147; p. 207 ex 156.

Kogut notes that the cantillation tradition splits the second strophe of the verse at the word “Egypt”, by placing a “king” mark (zakef) upon it, which has a greater disjunctive force than the next “king”, the tipha on the word מת. This conveys the view that “מת על שפת הים” in its entirety, is a contained clause that relates to “Egypt”. Kogut further points out that this decision aligns with the midrash in b.Pesahim 118b and its parallel in b.Arachin 15a, followed by Rashi, in which the sea spews out the Egyptians in order to reassure the anxious Israelites. Kogut stands this midrash in contrast to the peshat, as found in Ibn Ezra and Rashbam, such that the Israelites, standing on the shore, observed the Egyptians who were drowning in the sea. Kogut states that grammatical factors necessitate this reading.^[3]
He presents this mapping according to his preferred reading, to show that “on the shore of the sea” is a modifier of location for “And they saw”, with Israel as the subject:^[4]

Targum Onkelos (3rd century)

תרגום אונקלוס

וּפְרַק יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא יָת יִשְׂרָאֵל מִיְּדָא דְּמִצְרָאֵי וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת מִצְרָאֵי מָיְתִין עַל כֵּיף יַמָּא.

alhatorah.org: On that day Hashem delivered [B’nei] Yisrael from the hand of Egypt. [B’nei] Yisrael saw the Egyptians dead on the seashore.

Note: singular מֵ֖ת rendered as plural מָיְתִין. Although the midrashim associate this with indication of an active verb, this is not necessarily the case.

Grossfield:^[5] “On that day the Lord delivered Israel from the hand of the Egyptians, and the Israelites saw the Egyptians <lying> dead upon the shore of the sea”

READING:  indeterminate; retains the ambiguity.

Targum Yerushalmi (Neofiti) ~= Targum Onkelos

תרגום ירושלמי (ניאופיטי)

ופרק ושיז׳ ממריה דייי ביומא ההוא ית ישראל מן ידיהון דמצריי וחמון ישראל ית מצריי מייתין רמיין על ג(ו){י}ף ימא.

Note: adds  רמיין = “cast upon”, indicating that it is the Egyptians who were [cast] upon the shore of the sea.^[6]

READING A: the Egyptians were [cast] upon the shore

Targum Pseudo-Jonathan

תרגום ירושלמי (יונתן)

​​ופרק ושיזיב י״י ביומא ההוא ית ישראל מן ידיהון דמצראי וחמון ישראל ית מצראי מיתין ולא מיתין רמאין על גיף ימא.

alhatorah.org: That day the Lord redeemed and saved Israel from the hand of the Mizraee; and Israel saw the Mizraee, dead and not dead, cast upon the shore of the sea.

Note: “dead and not dead” follows the midrash: it could indicate an active participle, dying, as they are not yet fully dead; but the midrash does not necessarily treat the word that way; seems a bit more like a stative near-dead.
Adds רמאין: “cast”, indicating that it is the  Egyptians who were [cast] upon the shore of the sea.

READING A: the Egyptians were [cast] upon the shore, in death throes.

Maher:

EXOD 14:30: “On that day the Lord redeemed and saved Israel from the hands of the Egyptians, and Israel saw the Egyptians dying but not (yet) dead, thrown upon the seashore”

n. 38 on the addition “but not (yet) dead”: Mek. RI Exod 14:30 (1, 250); Ps.-J.’s phrase (mytytn wl’ mytyn) is the Aramaic rendering of the idiom used in the Mekilta.

*LXX:

 καὶ ἐρρύσατο κύριος τὸν Ισραηλ ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ἐκ χειρὸς τῶν Αἰγυπτίων· καὶ εἶδεν Ισραηλ τοὺς Αἰγυπτίους τεθνηκότας παρὰ τὸ χεῖλος τῆς θαλάσσης

Note: τεθνηκότας: I think this is perfect active participle in the accusative, dying. Does not help disambiguate about “on the seashore.”  word order points to Egyptians on the seashore.

Mekhilta de Rabbi Ishmael 14:31

מכילתא דר' ישמעאל יד:31

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם – מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִים מֵתִים: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: כַּשֵּׁם שֶׁעָלִינוּ מִן הַיָּם מִצַּד זֶה, כָּךְ הַמִּצְרִים עָלוּ מִן הַיָּם מִצַּד אַחֵר. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים הַמִּצְרִיִּים: כַּשֵּׁם שֶׁאָבַדְנוּ בַּיָּם, כָּךְ אָבְדוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם.

וּכְדֵי שֶׁיִּקְחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה, שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים טְעוּנִים כֶּסֶף וְזָהָב, וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.

וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בָּהֶם, וּמַכִּירִים אוֹתָם וּמוֹכִיחִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ״ (תהלים נ׳:כ״א). וְאוֹמֵר: ״וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה״ (מיכה ז׳:י׳).

מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם – וְכִי מֵתִים הָיוּ? אֶלָּא מֵתִים וְלֹא מֵתִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה״ (בראשית ל״ה:י״ח). וְכִי מֵתָה הָיְתָה? אֶלָּא מֵתָה וְלֹא מֵתָה.

וירא ישראל את היד הגדולה, מיתות חמורות מיתות משונות זו מזו לפי שהביא עליהם כמה מיתות בים.

(Exodus 14:30) "And Israel saw Egypt dead on the shore of the sea": For four reasons did Israel see the Egyptians dead/dying:

(1) so that they would not say: Just as we came up on this side, so they came up on another side (and will pursue us);

(2) so that the Egyptians would not say: Just as we perished in the sea, so Israel perished in the sea

(3) so that Israel would take the spoils, the Egyptians being laden with silver, gold, and precious stones and pearls

(4) so that Israel would regard them and see them dying, and rebuke them, viz. (Psalms 50:21) "I will rebuke you and lay it before your eyes"; (Michah 7:10) "Then my foe will see, and shame will cover her."

It is written "dead on the shore of the sea." Now were they dead? The intent is dead and not dead, [i.e., "dying,"] as in (Genesis 35:18) “and it was as her soul departed when she died.”^[7] Now was she dead? The intent is: dead and not dead, [i.e., “dying.]

Variantly: “And Israel saw Egypt dead”: different types of death, one worse than the other, their having been smitten with different plagues in the sea.

Expression of Ambiguity: regarding the participle–“It is written "dead on the shore of the sea." Now were they dead? The intent is dead and not dead.”

- READING A: Egyptians are dying on the shore of the sea

Disambiguation Strategy: morphology; logic & agenda– the Israelites are watching the Egyptians die on the shore, not only in the process of drowning, but expiring so that Israel has certainty of the deaths.

Compare:

Disambiguation Expression: (1) the excerpted text: It is written “dead on the shore of the sea”; the citation selects the block of text so that “on the shore” is attached to מת, indicating that these belong together. (2) logically explained rationale

Kogut argues that the midrash is a tendentious reading against the grammar of the text

Lauterbach: Mekh. R. Ishmael:
"And Israel saw the Egyptians Dying upon the Sea-Shore."  There were four reasons why the Egyptians had to be dying on the sea-shore in the sight of Israel: That the Israelites should not say: As we came out of the sea on this side, so the Egyptians may have come out of the sea on another side. That the Egyptians should not say:  Just as we are lost in the sea, so the Israelites also are lost in the sea. That the Israelites might be enabled to take the spoil, for the Egyptians were laden with silver and gold, precious stones and pearls. That the Israelites, setting their eyes upon them, should recognize them and reprove them, as it is said: “I will reprove thee, and set the cause before thine eyes” (Ps. 50.21). And it also says: “Then mine enemy shall see it, and shame shall cover her” (Micah 7.10). It is not written here: “And Israel saw the Egyptians were dead,” but “dying upon the sea-shore,” meaning, they were dying but not yet dead. It is the same as: “And it came to pass as her soul was in departing, when she died” (Gen. 35.18). Now, was she at that moment already dead? Is it not said: “That she called his name Ben-oni” (ibid.)? It can only mean, she was dying, but not yet dead.

“And Israel Saw the Great Hand, etc.” All sorts of cruel and strange deaths. R. Jose the Galilean says: “Whence can you prove that the Egyptians were smitten in Egypt with ten plagues and at the sea they were smitten with fifty plagues?...”

Mekhilta de Rashbi 14:31

מכילתא דרשב״י

וירא ישראל את מצרים.

מתים על שפת הים אין כתיב כאן אלא מת על שפת הים מתים ואינן מתים:

כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל"ה י"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מה להלן מתה ואינה מתה אף כאן מתים ואינן מתים:

ד"א וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים:

- שלא יהיו ישראל אומרין כשם שעלינו מצד זה כך הן עלו מצד (אחד) [אחר]:

- ד"א שלא יהיו מצרים אומרין כשם שאבדנו במים כך הן אבדו במים:

- ד"א בשביל מוטות ומרכבות שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו את הבזה:

- ד"א כדי שיהיו נותנין עיניהן בהן ומוכיחין אותן וכן הוא אומר (תהלים נ' כ"א) אוכיחך (ואערך לפניך) [ואערכה לעיניך] ואומר (מיכה ז' י') ותרא אויבתי ותכסיה בושה האומרה לי (איה) [איו] ה' אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמם כטיט חוצות, ועליהם הוא אומר (תהלים י"ח ל"ד) ועל במותי יעמידני אלו המצרים שהיו במותיהן של ישראל בשעה ששיקען הקב"ה בים רמז לו הקב"ה לים והשליכן ליבשה והיו ישראל רואין אותן מושלכין מתים ביבשה שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכל אחד ואחד היה נוטל כלבו והוליך ונותן רגלו על צוארו של מצרי לקיים מה שנ' (דברים ל"ג כ"ט) ואתה על במותימו תדרוך והיה ישראל אומר לכלבו אכול מן היד הזו המשעבדת בי. אכול מן המעים הללו שהן שמחין בשעבודי ודויד מפרשה (תהלים ס"ח כ"ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך לכך כנסת ישראל אומרת (חבקוק ג' י״ט) ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי בשביל שעשית לנו כל הנסים הללו שהצלתני מן המצרים ושקעת אותן בים והשליכן ליבשה כדי שנראה היאך נעשה הדין בהן לפיכך נתנו לך נצחון ואמרנו לפניך שירה אז ישיר משה:

Chatgpt (possibly in consultation with David Nelson’s edition; needs to be checked)

"And Israel saw Egypt dead upon the shore of the sea." [Exodus 14:30] It does not say here, "dead (pl.) upon the shore of the sea," but "dead (sing.) upon the shore of the sea" and not dead. Similarly, you find [in Genesis 35:18], "And it came to pass, as her soul was departing (for she died)." Did she die? No, she was not dead. Just as there [in Genesis], [it says] "dying," and not dead, so here [in Exodus], "dead," and not dead.

Another explanation: "And Israel saw Egypt dead" [Exodus 14:30]. Why did Israel see Egypt dead because of four things? So that Israel should not say, "Just as they drowned on this side, so they rose on the other side." Another explanation: So that Egypt should not say, "Just as we perished in the water, so did they perish." Another explanation: On account of the chariots and wagons that were laden with silver, gold, and precious stones and chariots, so that they should take them in scorn. Another explanation: So that they should put their eyes on them and chastise them, as it is said [Psalm 30:21], "I will chastise you, and set them in order before your eyes." And it says [Micah 7:10], "And you shall see, you shall see, and you shall be confounded, because of your abominations, saying, 'Where is Hashem your God?'" Your eyes will be blinded like clay, O Gentiles, and concerning them, it says [Psalm 18:34], "And You have girded me with strength for the battle." These are the Egyptians who were in the throes of death when the Holy One, blessed be He, sank them in the sea. The Holy One, blessed be He, hinted to the sea, and it cast them out onto dry land, and Israel saw them cast out dead upon the shore of the sea. Each and every one would take his dog and put his foot on the neck of an Egyptian, to fulfill what is written [Deuteronomy 33:29], "And you shall tread upon their high places." And the Israelites would say to their dogs, "Eat from this hand that oppressed us. Eat from these bowels that rejoiced in our servitude." And David interpreted [Psalm 68:25], "So that you may crush under your feet in blood the tongues of your dogs." Therefore, the congregation of Israel says [Habakkuk 3:19], "And You shall tread upon their high places." This is because You have performed all these miracles for us: You saved us from the Egyptians, You sank them in the sea, and You cast them out onto the dry land. Therefore, we have given You victory, and we say a song before You. Then Moses will sing.

Midrash Aggada (Buber)

מדרש אגדה (בובר)

מת על שפת הים –

ישראל שבאותו הדור מחוסרי אמנה היו, אמרו כשאנו עולים מזה הצד כך המצריים עולים מאותו הצד, אמר הקב״ה לים הקיאם ליבשה, אמר הים רבון העולמים כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר בו, אמר לו הקב״ה אני אשלם לך אחד ומחצה, אמר לו הים רבון העולמים כלום יש עבד שתובע את אדונו בדין, אמר לו הקב״ה נחל קישון גרפם וערב לי, הדא הוא דכתיב נחל קישון גרפם וגו׳ (שופטים ה׳:כ״א), נחל שנעשה ערב מקודם שיביא אחד ומחצה, כי בפרעה כתיב ויקח שש מאות רכב בחור(שמות י״ד:ז') , ובסיסרא תשע מאות רכב (בחור) [ברזל לו] (שופטים ד׳:ג׳), הנה אחד וחצי.

“dead on the shore of the sea” -  Israel, who in that generation were lacking in faith, said, “as we are coming up on this side, so the Egyptians are going up from that side.” The Holy One said to the sea, “spew them out onto the dry land.” The sea said, “Lord of the worlds, is there a master who gives a gift to his servant and takes it back?!” The Almighty said to him, “ I will pay you one and a half times.” The sea said to him, “Lord of the worlds, is there a servant who sues his master in court?!” The Holy One said to him, “‘The river Kishon swept them away’ and that is a guarantee for me. This is what is written, “ The river Kishon swept them away [that ancient river, the river Kishon]” (Judges 5:21)-- a river that became a guarantee earlier, that it would bring the one and a half times [repayment]. For about Pharaoh it is written “and he took six hundred choice chariots” (Exodus 14:7), and about Sisera, “nine hundred chariots [of iron to him]” (Judges 4:3): here is one and a half.

Mekhilta d'Rabbi Yishmael 15:12:2

תבלעמו ארץ, באי זו זכות נתנה להם קבורה בזכות שאמרו ה' הצדיק אמר הב"ה אתם צדקתם עליכם את הדין אף אני לא אקפח לכם שכרכם ואתן לכם מקום קבורה שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ.

ד"א נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד שהים זורקן ליבשה והיבשה זורקתן לים, אמ' היבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי נאמר לי ארורה האדמה וגו (בראשית ד) עתה איך אוכל לקבל דמן של אכלוסין הללו עד שנשבע לה הקב"ה שאיני מעמידך בדין שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואין ימין אלא שבועה שנ' נשבע ה' בימינו (ישעיה סב).

In what merit were they (the Egyptians) granted burial? In the merit of his saying (Exodus 9:27) "The Lord is the righteous one (and I and my people are the wicked ones"),

READING A, following the midrashic tradition.

Yalkut Shimoni (11th - 14th centuries)

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת – מִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים רָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵתִים, {א} כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁעָלִינוּ מִצַּד זֶה כָּךְ עָלוּ מִצְרַיִם מִצַּד זֶה, {ב} וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מִצְרַיִם אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ אֲבוּדִים בַּיָּם כָּךְ אָבְדוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, {ג} וּכְדֵי שֶׁיִּקְחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבִּזָּה שֶׁהָיוּ טְעוּנִין כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, {ד} וּכְדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין אֶת עֵינֵיהֶם בָּהֶן וּמַכִּירִין אוֹתָן וּמוֹכִיחִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ׳:כ״א) ״אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ״ (מיכה ז׳:י׳) ״וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה״. וַיַרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם – מֵתִים אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מֵת, מֵתִים וְלֹא מֵתִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל״ה:י״ח) ״וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה״, וְכִי מֵתָה הָיְתָה, אֶלָּא מֵתָה וְלֹא מֵתָה.

“And Israel saw Egypt dead/dying” - Because of four things Israel saw Egypt dead/dying:

(1) so that they would not say: “just as we came up on this side, so did  the Egyptians come up on the other side;

(2) and so that the Egyptians would not say: “just as we are perishing in the sea, so did Israel perish in the sea”;

(3) and so that Israel could take the plunder that they were carrying : silver, and gold, and precious stones and pearls;

(4) and so that Israel would set their eyes on them [the Egyptians] and identify them and rebuke them, as it is said, “I will reprove you, and set the cause before your eyes” (Ps.. 50:21); “Then my enemy will see it, and shame will cover her” (Micah 7:10).
“And Israel saw Egypt”: it does not say מֵתִים but rather מֵת–dead and not dead as it is said

(Genesis 35:18) “and it was as her soul departed when she died.” And was she dead? Rather, dead and not dead.

READING A, following the midrashic tradition.

bPesachim 118b

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״ — דָּגִים שֶׁבַּיָּם אֲמָרוּהוּ, כִּדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ, וְכִדְדָרֵשׁ רַבָּה בַּר מָרִי: מַאי דִּכְתִיב ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״ — מְלַמֵּד שֶׁהִמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִין מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר.

Rabbi Natan says: “And the truth of the Lord endures forever.” The fish in the sea actually recited this, in accordance with a statement of Rav Huna. As Rav Huna said: The Jewish people of that generation, were of little faith. And this statement is as Rabba bar Mari expounded: What is the meaning of that which is written: “But they were rebellious at the sea, even at the Red Sea” (Psalms 106:7)? This teaches that the Jews rebelled against Moses at that time, and said: Perhaps, just as we are ascending from one side, so too the Egyptians are ascending from the other side, and we will not be saved.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלוֹט אוֹתָן לַיַּבָּשָׁה! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֶתֵּן לָךְ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶן.

The Holy One, Blessed be He, said to the ministering angel of the sea: Spew out the dead Egyptians onto dry land. The sea said before Him: Master of the Universe, is there a servant whose master gives him a gift and then takes it from him? (i.e.: Since the dead Egyptians were given to me for my fish to eat, how can God retract His gift?) He said to him: I will give you one and a half times their number. (Although I am taking them back now, later I will give you one and a half times as many people).

אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פָּלַט אוֹתָן לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם״.

He said to him: Master of the Universe, can a servant issue a claim against his master for a gift promised to him? Who will be my guarantor? He said to him: The Kishon River will be a guarantor for Me. (See Judges 4:13.)  Immediately, the sea spewed them out onto the land, and the Jewish people came and saw that they were dead. As it is stated: “And Israel saw the Egyptians dead upon the seashore” (Exodus 14:30). …

READING A; the midrashic tradition, transmitted by Rav Huna.

bArakhin 15a (via sefaria.org)

תניא אמר ר' יהודה עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה שנים בים ושנים במים שנים במן שנים בשליו אחת בעגל ואחת במדבר פארן

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Our ancestors tried the Holy One, Blessed be He with ten trials: Two at the sea, and two with water, two with the manna, two with the quail, one with the golden calf, and one in the wilderness of Paran.

שנים בים אחת בירידה ואחת בעלייה בירידה דכתיב (שמות יד, יא) המבלי אין קברים במצרים

The Gemara lists the ten trials in detail. Two at the sea: One when the Jews descended into the sea, and one when they ascended from the sea. The Jews tried God when they descended into the sea, as it is written: “And they said to Moses: Because there were no graves in Egypt, have you taken us away to die in the wilderness? What is this you have done to us, to take us out of Egypt” (Exodus 14:11).

בעלייה כדרב הונא דא"ר הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו כדרבה בר מרי דאמר רבה בר מרי מאי דכתיב {תהילים קי } וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר

And they also tried God when they ascended from the sea, in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna says: The Jewish people of that generation, during the Exodus, were of little faith. This is in accordance with a statement of Rabba bar Mari. As Rabba bar Mari says: What is the meaning of that which is written: “But they were rebellious at the sea, even at the Red Sea. Nevertheless, He saved them for His Name’s sake” (Psalms 106:7–8)? This teaches that the Jews were rebellious at that time, and they said: Just as we are ascending from one side, so too perhaps the Egyptians are ascending from the other side, and we will not be saved.

אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר לו אני נותן לך אחד ומחצה שבהם

The Holy One, Blessed be He, said to the ministering angel of the sea: Spew out the dead Egyptians onto dry land. The ministering angel said before Him: Master of the Universe, is there a servant whose master gives him a gift and then takes it from him? Since the dead Egyptians were given to me for my fish to eat, how can You retract Your gift? God said to the sea: I will give you one and a half times their number. Although I am taking them back now, later I will give you one and a half times as many people. In the case of the Egyptians it is stated: “Six hundred chosen chariots” (Exodus 14:7), whereas with regard to Sisera, who was defeated at the Kishon Brook, it is written: “Nine hundred chariots of iron” (Judges 4:13).

אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהיה ערב מיד פלטן ליבשה דכתיב (שמות יד, ל) וירא ישראל את מצרים מת על וגו'

The ministering angel said before Him: Master of the Universe, is there a servant who issues a claim against his master for a gift promised to him? Who will be the guarantor? God said to the ministering angel: The Kishon Brook will be a guarantor for Me. Immediately, the sea spewed the Egyptians out onto the land, and the Jewish people came and saw that they were dead. As it is written: “And Israel saw the Egyptians dead upon the seashore” (Exodus 14:30).

READING A; the midrashic tradition, transmitted by Rav Huna.

Rashi (1040 - 1105)

 רש״י
וירא ישראל את מצרים מת – שפלטן הים על שפתו,^[8] כדי שלא יאמרו ישראל: כשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולים מצד אחר רחוק ממנו, וירדפו אחרינו.

וירא ישראל את מצרים מת AND ISRAEL SAW THE EGYPTIANS DEAD – because the sea threw them out on its shore in order that the Israelites should not say: “Just as we have come up from out of the sea on this part, so they have come up on another part of this shore, but far away from us, and they will pursue us” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:31:1; Pesachim 118b; Arakhin 15a).

READING: READING A: the Egyptians [dying/dead upon the seashore]

Source: Midrash, Talmud

Disambiguation Strategy and Expression: relying on rabbinic authority, and reasoning.

 שפלטן הים על שפתו. The Israelites passed safely, but the Egyptians drowned and were spewed out; this expression shows that “on the shore” refers to the Egyptians, specifying that they were spewed onto the shore. Kogut attributes this interpretation to theological Tendenz, which is how it is presented in the talmud and midrash–as reflecting the weak faith of the Israelites and divine reassurance.

Note: Rashi on  EXOD 15:12 follows the Mekhilta, stating that the Egyptians merited burial:

(יב) נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃

You stretched forth Your right hand; the land swallowed them.

Rashi:

תבלעמו ארץ – מכאן שזכו לקבורה, בשכר שאמרו:ב י״י הצדיק (שמות ט׳:כ״ז).

"From here, that they merited burial, as a reward because they said, “God is the righteous one” (Exod 9:27).

RASHBAM (1085 - 1174)

רשב״ם

וירא ישראל – אשר על שפת הים, את מצרים מתים וטבועים בים.

על שפת הים – כשהיו ישראל על שפת {הים}, ראו מיד את הים שב על פני המצרים וטבעו בתוכו. זהו עיקר פשוטו. ובעניין זה פרשתי בבראשית (רשב״ם המשוחזר בראשית ג׳:ח׳):וישמע{ו} את קול י״י אלהים מתהלך בגן לרוח היום (בראשית ג׳:ח׳).

alhatorah.org, modified: THE ISRAELITES: who were ON THE SHORE OF THE SEA, SAW THE EGYPTIANS in the sea drowned and dead.

 ON THE SHORE OF THE SEA – When the Israelites arrived on the sea shore, they immediately saw the waters of the sea turning back on the Egyptians and the Egyptians drowning there. This is the essence of the plain meaning (peshat) of the text. [Similarly,] in this matter [of displaced relative clauses?]  in my commentary to Genesis (3:8) I explained the verse, "Moving about the garden, they heard the sound of the LORD God at the breezy time of the day."

READING: READING B –  Israelites on the shore.

Statement about ambiguity: זהו עיקר פשוטו indicates that there are other suggestions, including ones that deviate from the plain meaning. “In this matter” means: in a case of a similar sort of syntactic ambiguity.

Disambiguation Strategy: consideration of similar type of ambiguity, with the example of Genesis 3:8.
Disambiguation Expression: Rashbam makes his reading clear by changing the word order of the verse, moving the prepositional phrase from final position, after “Egyptians”, earlier, so that it immediately follows “the Israelites”, and adding the relative pronoun אשר.

The expression ״in this matter”, indicates a similar type of ambiguity, with reference to his comment on Genesis 3:8^[9]

Kogut congratulates Rashbam, as well as Ibn Ezra, for interpreting according to the peshat rather than the tendentious midrash, and cantillation notation, which apply “on the shore” to the Egyptians. ^[10] Kogut further notes that Rashbam’s comment, “this is the essence of the peshat of the text” indicates awareness of the alternative, midrashic, interpretation and a rejection of it, albeit without explicitly citing it. In Kogut’s view, “on the shore of the sea” must modify the previous clause, beginning with וירא, and, specifically, it modifies the verb וירא itself: it is an adverb of place, modifying the location where וירא occurred. Since the subject of וירא is “Israel”-- “on the shore of the sea” indicates the location of Israel at the time that they saw the Egyptians dying. Rashbam expresses the adverbial function with the word כשהיו:

 כשהיו ישראל על שפת {הים}, ראו …

Ibn Ezra A (1088/89-1164 or 1092-1167) = Sefer HaYashar; “the Short Commentary”^[11]

אבן עזרא א'

ויש ממצרים שהשליכם הים אל שפתו אחר שמתו, ויש שצללו כעופרת (שמות ט״ו:י׳) ובלעתם הארץ (שמות ט״ו:י״ב) למטה מהים.

READING: READING A. In this commentary, in contrast to his long commentary, Ibn Ezra explains that it is the Egyptians who were on the shore. His primary concern seems to be aligning this reading with the statement in Exodus 15:10 (which we will explore in part 2 of this month’s analysis) - 15:12 about the Egyptians’ drowning: if the Egyptians drowned and were swallowed by the sea, then could they be washing up dead on the shore? He resolves the contradiction by saying that both realities were true, but for different groups of Egyptians: some of the bodies sank to the bottom of the sea and some washed ashore. Unlike the midrashim, he is not bothered by the meaning of participial מת, and explains the word as meaning: “after they died”.

Note: in his short commentary on on Exod 15:12, Ibn Ezra states that the Egyptians were swallowed up; hence his harmonizing compromise, here, on Exod 14:30: “some … and some…”

תבלעמו – שב אל: אמר אויב (שמות ט״ו:ט׳). והטעם: כאשר ראתה הארץ ימינך ששלחת, אז בלעתם, כי כל דברי מטה דבקים בדברי מעלה, וזה טעם: נטית ימינך.

Ibn Ezra B (1088/89-1164 or 1092-1167); “the Long Commentary”

אבן עזרא ב'

ויושע – עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים, כי עד עתה היה להם פחד המלך.

וכתוב: כי המצרים טבעו בים, והים לא השליכם אל היבשה, כי כן כתוב: תבלעמו ארץ (שמות ט״ו:י״ב). על כן פירש: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים – שהיו ישראל על שפת הים וראו מצרים מת כאשר טבע.

THUS THE LORD SAVED. Now the Israelites were saved from the hand of the Egyptians. Until now the fear of Pharaoh was upon them.

Scripture writes that the Egyptians drowned in the sea. The sea did not cast their bodies out upon the dry land,2 for it is clearly written, “The earth swallowed them” (Ex. 15:12).3 Therefore, the meaning of “and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore”4 is: when the Egyptians drowned, the Israelites, who were on the shore, saw their dead bodies.5

READING: READING B:
שהיו ישראל על שפת הים וראו מצרים מת כאשר טבע.

Ibn Ezra states explicitly that Israel was on the shore of the see, and “they saw Egypt[ians] dying”, adding: when they drowned; in this case, כאשר טבע modifies מת.

Kogut congratulates Ibn Ezra, along with Rashbam, for rejecting the midrashic interpretation in his long commentary, though he suggests that it was difficult for Ibn Ezra to do so, maybe especially because of the cantillation tradition, and attributes this attachment to Ibn Ezra’s harmonizing interpretation in his short commentary. Kogut states–correctly, in my view,  that Ibn Ezra’s opposition to the midrashic interpretation here in the long commentary was motivated by the compatibility of this interpretation with Exod 15:10, 21, which stated that the Egyptians drowned in the sea; Kogut states that Ibn Ezra in the short commentary was not bothered by this, but I suggested, above, that he was in fact bothered, but resolved the problem by positing two separate groups. Kogut further suggests that Ibn Ezra’s linguistic concern about the midrashic interpretation is evidenced by his wording: וראו מצרים מת כאשר טבע. For Kogut, this signals Ibn Ezra’s understanding that מת must relate to the time of the drowning, and cannot indicate a later time–the time of the spewing of bodies from the sea. He bosters this claim by analyzing the form מת.  In itself, this form can be a past verb (adjustment of the qatal form, for the hollow root מות); a present verb (adjustment of the qotel form, for the root מות), or an adjective.^[12]

In our verse, explains Kogut, a qatal verb is not possible–the meaning of this would be that the Egyptians died on the shore, and Israel saw this taking place. This would be impossible, he says, as all acknowledge that the Egyptians died in the sea, and even the midrash, which locates their bodies on the shore, identifies this as the result of a post-mortem event of the sea spewing out their corpses. As further proof of the unsuitability of a past tense meaning, he notes that if this were the intended meaning, then it would be possible to substitute the plural מתו for the singular מת, which is not the case here.^[13] He is correct that מתים would be the requisite form to replace the singular with the plural. Kogut states, correctly,  that Ibn Ezra’s interpretation supposes a present verbal meaning for מת, but he does not see this in the midrashic interpretation. However, in my view,  the midrash and the interpreters who follow in its wake do in fact take the form verbally: they  have the Egyptians dying; not a past verb, but a present participle: in death throes; this is especially the case for  the 4th “reason” listed in some of the sources–about rebuke,  as well as the comparison with Rachel, which implies an act of dying rather than a state of being dead. This is the meaning that Kogut ascribes to the word: “dying”; he states (p. 209) that the midrashic interpretation has the Israelites seeing the dead Egyptians, after their corpses have washed ashore–in a state of being dead, rather than in the process of dying.

Note: in his long commentary on on Exod 15:12, Ibn Ezra elaborates on the Egyptians’ death and burial in the depths of the sea:

נטית ימינך – מה הוא הפלא (שמות ט״ו:י״א) – כי שמך עליוני בעליונים ומשם: נטית ימינך ובלעה הארץ, שהיא למטה מכל השפלים, את האויב. והנה בדרך משל, כי ברגע אחד הגיעה ימינך, שהיא למעלה משמי השמים, אל תחת הים.

Lekah Tov (R. Toviah b. Eliezer) (1105-1115)

לקח טוב

ויושע ה׳ ביום ההוא – לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה (תהלים ג׳:ט׳).

את ישראל מיד מצרים – 1כצפור הנתונה ביד אדם שאם יכבוש אדם ידו מעט הוא חונקה, כך ניצולו ישראל מיד מצרים, שנאמר נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים וגו׳ עזרנו בשם ה׳ (תהלים קכד ז׳:ח׳).

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים – מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים, כדי שלא יהא ישראל אומרים כדרך שעלינו אנו מצד זה, כך עלו מצרים מצד זה, וכדי שלא יהו מצרים סבורים שכשם שאבדו הם בים, כך אבדו ישראל, וכדי שיהיו נוטלים את הביזה שהיו טעונין 3 כסף וזהב, וכדי שיהיו ישראל נותנין עיניהם בהן ומוכיחים אותם.

ד״א וירא ישראל את מצרים מת. מתים אין כתיב כאן, אלא מת, מתים ולא מתים, כענין שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית ל״ה:י״ח), וכי מתה היתה אלא מתה ואינה מתה.

Chatgpt, modified:

“And the Lord saved on that day” – “to the Lord, the salvation of your people, your blessing is great” (Psalms 3:9).

“Israel from the hand of Egypt” –   As a bird given into the hand of a man, if a man seizes his hand a little it is suffocated, so is the deliverance of Israel from the hand of Egypt, as it is said that our soul is like a bird that escaped from a trap of hardships and we have helped in the name of the Lord (Psalms 124: 7-8).

“And Israel saw Egypt dead on the shore of the sea” –  For four reasons Israel saw Egypt dead, so that Israel would not say: as we ascended from this side, so the Egyptians ascended from that  side, and so that the Egyptians would not think that just as they were lost in the sea, so Israel was lost, and so that: Let them take the spoils [the Egyptians] were loaded with –  silver and gold, and let [Israel] set their eyes on the Egyptians and reprove them.

Another interpretation: “And Israel saw Egypt dead”:  “dead” (in the plural, מתים) is not written here, but “dead,” (מת):  dead and not dead, as it was said, “and it was when her soul departed that she was dying” (Genesis 35:18), and was she dead? But, rather, she was dead and not dead, [i.e., dying).

READING:  READING A:  the Egyptians [dying/dead upon the seashore]

Source: Midrash

Disambiguation Strategy and Expression: relying on rabbinic authority and reasoning; citing rabbinic text. .ראו ישראל את מצרים מתים; “dead” ( מתים) is not written here, but “dead,” (מת).

Midrash Seikhel tov (12th century)

שכל טוב

וירא ישראל את מצרים מת – דרך המקרא הוא לקרות את הגוי בלשון יחיד, פעמים לשון זכר, כגון וירא ישראל, וכגון ישראל נושע בה׳ (ישעי׳ מה יז), ופעמים לשון נקבה, כגון היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב), ותחזק מצרים (שמות יב לג), לפיכך כתיב וירא ישראל את מצרים מת:

מפני ד׳ דברים ראו ישראל את מצרים מתים, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצרים מצד זה, ושלא יאמרו מצרים כשם שאנו מומתים בים, כך בני ישראל מומתים בים, ושיהיו הישראל נוטלין הביזה שהיתה עליהם שהיו טעונין כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות, ושיהיו ישראל נותנין עיניהם בהם ומוכיחין אותם, כדכתיב אוכיחך ואערכך לעיניך (תהלים נ כא):

 מת על שפת הים – וכי מתים ממש היו, אלא מומתים ולא מתים, כענין שנא׳ והיה בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה יח):

Translation (chatgpt):

And Israel saw Egypt dead – according to the convention of Scripture, a nation is often referred to in the singular form, sometimes in the masculine form, as in 'And Israel saw,' and sometimes in the feminine form, as in 'Judah became His sanctuary' (Psalm 114:2) and 'The Egyptians were strengthening themselves' (Exodus 12:33). Therefore, it is written, 'And Israel saw Egypt dead.'

For four reasons, Israel saw Egypt dead: so that they would not say, 'Just as we ascended on one side, so did the Egyptians ascend on the other side.' And so that they would not say, 'Just as we die in the sea, so do the children of Israel die in the sea.' And so that the Israelites would take the spoils that were upon them, as they were laden with silver and gold vessels, precious stones, and pearls. And so that the Israelites would look at them and rebuke them, as it is written, 'I will rebuke you and set the array before your eyes' (Psalm 50:21).

Dead on the edge of the sea – and were they really dead, or rather lifeless and not dead, as it is written, 'And it shall come to pass when her soul departs, for she died' (Genesis 35:18).

READING:  READING A, following the midrash.

Bekhor Shor 12th century

בכור שור

וירא ישראל את מצרים – כלומר: ישראל שהיו על שפת הים {ראו את מצרים} מתים שדרך הים להשליך חוץ על שפתו כל דבר מת שבתוכו.

ויושע ה׳ {ביום ההוא} את ישראל מיד מצרים – [ON THAT DAY] HASHEM SAVED ISRAEL FROM THE EGYPTIANS – On that day was a great salvation, for from then on they did not see Egypt. וירא ישראל את מצרים – ISRAEL SAW THE EGYPTIANS – Meaning: Israel who was on the seashore {saw the Egyptians} dead, for it is the custom of the sea to cast out on its shore anything dead that is in it.

READING: READING B: The Bekhor Shor, in effect, presents the same scenario as the midrash, but syntactically, opts for reading B.  He states that “Israel, who were on the shore” saw the Egyptians, but then continues to say that the sea expelled the dead bodies of the drowned Egyptians, so that presumably he understands the Egyptians to be on the shore as well, and specifically dead, as an adjective, rather than dying, as a verb.
Disambiguation Expression: ישראל שהיו על שפת הים 

In his comment on EXOD 15:12,  Bekhor Shor seems to describe, instead, the elimination of the Egyptians in the sea:

נטית ימינך – עליהם להכותם, ונבלעו ונבערו מן העולם.

R. Avraham b. HaRambam 1186 - 1237

ר אברהם בן הרמב״ם

וירא ישראל את מצרים מת וג׳ – אמרו שהים השליך אותם אל שפתו אחרי שנטבעו כדי שיהיה בטחונם של ישראל שלימה ואין זה סותר למאמר צללו כעופרת במים וג׳ וטבעו וזולתו כי הוא תיאור אותה הטביעה וזה (כאן) בוירא תיאור אופן הניפוץ ואילו עמדנו עם פשוטו של מקרא היינו מפרשים אותו כמו שאמר בן עזרא ז״ל.

"And the Israelites saw the dying/dead Egyptians” they [presumably, the Sages] said that the sea cast them onto the shore after they drowned, so that the Israelites’s faith/security could be complete. And this does not contradict the statement: “they sank like lead in  water etc.” (Exod 10:15). Only, that is a description of that drowning, and this–”And they saw”–is a description of the manner in which they were shattered. But, if we were to adopt a stance consistent with the peshat of Scripture, we would explain it as Ibn Ezra z”l wrote.

R. Avraham b. HaRambam presents both READING A and READING B,  the derash and the peshat. He makes the effort to state that the midrash does not contradict the description of the Egyptians drowning and sinking in the sea, stating that Exod 15:10:15 describes the death by drowning, but then this verse can describe the subsequent casting out of their bodies.  He attributes the peshat to Ibn Ezra.

Note: R. Avraham b. HaRambam on Exod 15:12, states that the Egyptians were swallowed in the

sea:

תבלעמו – חוזר על המצרים השאלה להעדרם מן המציאות בטביעתם בים כעין מי שבלעתו

 הארץ

RAMBAN (1194 - 1270) on  EXOD 15:12 :

נטית ימינך תבלעמו ארץ – הטעם, כי אחר שנשפת ברוחך וכסמו הים, נטית עליהם ימינך וזרועך הנטויה ותבלעמו הארץ – והענין, כי אחר שטבעו השליכם הים כמנהג הימים, וכן אמר: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות י״ד:ל׳), ושם יכלו וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת י״ב:ז׳). והנה הם נבלעים ונשחתים, כמו: יחד סביב ותבלעני (איוב י׳:ח׳), בלע י״י ולא חמל (איכה ב׳:ב׳), ודרך אורחותיך בלעו (ישעיהו ג׳:י״ב) – השחיתו. ורבותינו אמרו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:י״ב) שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם, שזכו לקבורה בשכר שאמרו: י״י הצדיק (שמות ט׳:כ״ז). ואין לשון ׳ימין׳ ו׳יד נטויה׳ רק לנקמה ולהשחתה. ואולי יפרשו נטית ימינך – להמיתם בים, ותבלעמו הארץ – אחרי כן, והיא הקבורה שזכו אליה

THOU STRETCHEDST OUT THY RIGHT HAND — THE EARTH 'TIVLA'EIMO' (SWALLOWED THEM). The meaning is that "after you blew with Your wind and the sea covered them, You stretched out Your right hand and Your arm,1 and the earth swallowed them." The purport thereof is that after they drowned, the sea cast them out as is the custom of the seas, and so Scripture says, And Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore (Shemot 14:30). There, [on the sea-shore], their bodies decomposed and they returned to the dust upon the earth as they were,2 and thus they were swallowed up and destroyed [by the earth]. The usage of the word tivla'eimo is similar to the expressions: Together round about, 'vativla'eini' (Thou dost destroy me);3 The Eternal 'bila' (hath swallowed up) unsparingly;4 And the way of thy paths 'bileiu,'5 which means "they destroyed." Our Rabbis have said6 that the earth opened her mouth and swallowed them, for they were privileged to be buried by virtue of having said, The Eternal is righteous (Shemot 9:27). [Thus, according to this Midrash of the Rabbis, the bodies of the Egyptians were not totally destroyed, for they even merited a place for burial.] But the expression of G-d's "outstretched right hand or arm," [as stated here. Thou stretchedst out Thy right hand], is used in Scripture only as indicating vengeance and destruction! Perhaps the Rabbis [of the above-mentioned interpretation] will explain the verse as follows: "Thou stretchedst out Thy right hand to slay them in the sea, and the earth swallowed them up after that," this being the burial which they merited.

Chizkuni (R. Chizkiyah b. Manoach; 13th century)

חזקוני

ויושע י״י ביום ההוא – לקיים מה שנאמר: התיצבו וראו את ישועת י״י אשר יעשה לכם היום (שמות י״ד:י״ג).1 ואותו יום הייתה הישועה שלמה, שמשם והלאה לא ראום.2 

את מצרים מת – הכתוב קורא אותם לשון יחיד, דוגמת והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות י״ד:י׳). על שפת הים – דרך הים להשליך נבלתו על שפתו,3 כדכתיב: ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיהו נ״ז:כ׳). ויש מסרסים המקרא: וירא ישראל – שהיו על שפת הים, את מצרים מתים ונטבעים.

ויושע ה' ביום ההוא, “on that day the Lord delivered;” this verse testifies to God's having kept His promise of "'התיצבו וראו את ישועת ה, “stand firm and watch the deliverance orchestrated by Hashem!” (Exod 14:13). This day was one of complete deliverance, as from that day on the Israelites did not see any more Egyptians in their lives [that generation. Ed.])

 את מצרים מת, the Torah refers to all of them in the singular mode. We find other examples of this construction in the Holy Scriptures, the most recent one being in verse 10 of our chapter: והנה מצרים נוסע אחריהם, “and here Egypt was travelling behind them.”

 על שפת הים, "on the beach of the sea;" it is usual for the sea to disgorge its corpses on the beach; we know this from: Isaiah 57.20: ויגרשו מימיו רפש וטיט, "its waters tossed up mire and mud."

Some commentators understand this verse as being a condensation, the full text should have been: “the Israelites saw that on the beach of the sea Egyptians were dead from having drowned.”

מסרסים המקרא

READING: READING A.

Expression of Ambiguity: As in our Cheshvan discussion, regarding Noah’s sons, Chizkuni clearly shows that he is entering a prior discourse and interacting arguments that we have seen in earlier sources.  He addresses the potential problem of the contradiction of READING A vis a vis the descriptions of the Egyptians having been drowned in the sea, stating that the prior drowning can be inferred. He presents READING B as an alternative opinion: “there are those” , and he describes this as a rearrangement of the order of the words of Scripture: מסרסים המקרא, moving “on the shore of the sea” adjacent to “Israel” instead of to “Egypt”, so that it modifies “Israel”:

וירא ישראל – שהיו על שפת הים, את מצרים מתים ונטבעים.

Disambiguation Strategy and Expression: Chizkuni appeals to realia– that it is the nature of the sea to cast out bodies of those who have drowned, so that they wash up on the shore; and proceeds to support this real-life empirical observation with a scriptural verse.  As noted above, he addresses the possible intertextual contradiction with the description of the Egyptians’ drowning, but since he takes מת as dead, not dying, he can account for the contradiction, harmonizing, as R. Avraham son of Maimonides did, by positing a sequence: Israel saw the washed up bodies, after they had drowned, and been cast out.

HADAR ZEKENIM (12th - 13th century compilation)

מת על שפת הים – כשהיו ישראל על שפת הים.

 ד״א ראו מיד הים ששב הים על מצרים וטבעם.

“Dying/dead at the shore of the sea” - When Israel was at the edge of the sea.  

Another interpretation:: they immediately saw the sea– that it had turned upon Egypt and drowned them.”

The first interpretation follows READING B.  The lemma joins the word  מת to the phrase על שפת הים, which seems to indicate that this interpretation views both “dying/dead” and “on the shore of the sea” as describing Egypt, which would be similar to the Bekhor Shor; but the lemma tradition might be separate from the commentary.

If this interpretation takes both Israel and Egypt as being on the shore, like the Bekhor Shor, then the alternative interpretation might mean that Israel, from the shore, saw the sea closing in on the Egyptians and drowning them, which would be our READING A.

R. Yaakov b. Asher (Tur) (1269-1343)

ויושע ה׳ ביום ההוא – שעד עתה לא היו נושעים שהיה עליהם אימת פרעה:

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים – לאו אמצרים קאי שלא השליכם הים אל היבשה שבמקומם נבלעו דכתיב תבלעמו ארץ אלא על ישראל קאי שמעל שפת הים ראו אותם מת כשטבעו ואין זו דעת רבותינו:

ויושע ה' ביום ההוא, “on that day the Lord saved Israel, etc.” until that point in time they had not really been saved, seeing that they were still in awe of Pharaoh.

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, “Israel saw the Egyptians dead, on the shores of the sea.” The Torah does not speak here of the Egyptians, for the sea did not cast them onto the shore, for they were swallowed up in their place. As it is written, תבלעמו ארץ (Exod 15:12). Rather, the Torah refers to the Israelites, who, from the seashore, saw the Egyptians dying when they drowned. And this is not the opinion of our Sages.

READING: unequivocal READING B

Expression of Ambiguity: Explicit rejection of READING A: “The Torah does not speak here of the Egyptians”, with a rationale: the contradiction with Exod 15:12. And a note: “This is not the opinion of our Sages.”

Disambiguation Strategy and Expression: The Tur explicitly states that his interpretation disagrees with the rabbinic one, and offers his rationale: that the Egyptians were swallowed up by the land, where they drowned, i.e., at the bottom of the sea in their location of drowning.

R. Joseph Ibn Caspi (1280 - 1340)

ויושע י״י ביום ההוא – כי אלו השיגום אז הרגום או הכבישום לעבדים כאשר היו בראשונה.

מת על שפת הים – היותר נכון כי על שפת הים דבק עם ישראל, ואם אינו נמנע שיהיה דבק עם מצרים, כי קצתם נשלכו אל שפת הים בהיותו הולך וסוער.

“And the Lord saved on that day“ for these [Egyptians] were overtaking them and [they feared that they would] then kill them or capture them as slaves, as they had been before.

“dying/dead, at the edge of the sea” - The more accurate [interpretation] is that “on the shore of the sea” refers to Israel, although it is not impossible that it refers to “Egypt,” for [in this case], some of them [the Egyptians] were cast to the edge of the sea as it was storming.

READING: READING B is primary, but READING A is also presented and defended.

Expression of Ambiguity:  Ibn Caspi presents both readings, expressing a preference for READING B.

Disambiguation Strategy and Expression: While preferring READING B, Ibn Caspi charitably offers a defense for READING A, addressing the potential contradiction with Exod 15:10, 12, by presenting the harmonizing rationale that Ibn Ezra had presented in his short commentary:  that a portion of the Egyptians could have been cast to the shore while it was storming (the vignette he presents of a raging sea leaves open the possibility that the sea cast up dying, rather than dead, Egyptians, and his interpretation also allows for retaining the full sense of the earth swallowing (some of) the Egyptians, while others washed ashore).

Ralbag (1288 - 1344)

רלב״ג

ויושע ה׳ ביום ההוא – רוצה לומר שביום ההוא נשלמה התשועה לישראל מיד מצרים, כי זה יהיה סיבה שלא יוסיפו המצרים לרדוף אחריהם.

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים – רוצה לומר שהחֵלֶק מישראל שיצאו מהים והיו על שפת הים היו רואים המצרים טובעים בים. או יהיה הרצון בזה שהים הוציא הטובעים ממחנה מצרים לשפת הים, וראו ישראל המצרים מתים על שפת הים. והביאור הראשון נראה לנו יותר.

Chatgpt, modified::

“And the Lord saved on that day“  – meaning that on that day, the Israel’s salvation from Egypt was completed immediately, for this would be a reason for the Egyptians not to continue pursuing them.

“And Israel saw Egypt dying/dead on the shore of the sea”  – meaning that the portion of Israel that had come out of the sea and was at the edge of the sea saw the Egyptians drowning in the sea. Or the text could intend to say that the sea brought forth the drowned ones from the Egyptian camp to the edge of the sea, and Israel saw the drowning ones from the Egyptian camp dying on the shore of the sea. The first explanation seems more plausible."

READING: Ralbag presents both READING B and READING A, and expresses a preference for READING A.

Expression of Ambiguity: “the intention is… or perhaps…”;  רוצה לומר…או יהיה הרצון בזה

Disambiguation Strategy and Expression: Ralbag expresses a preference for understanding “on the shore of the sea” as applying to the Israelites– specifying that this would apply to, “the portion of Israel that had come out of the sea”. He also presentes the midrashic alternative; it is not definitive, but his wording seems to allow for the interpretation of מת  in this case as a verb: dying on the shore.

R. Isaac Abarbanel (1437-1509)

אברבנאל

ואמר ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים להגיד שאותה שעה לא היה ישראל נושע מיד מצרים כי אם היות שיצאו משם עדין היו פוחדים מהם שמא ירדפו אחריהם להחזיק בם או לקחת מה ששאלו מאתם. אבל ביום ההוא שראה ישראל את מצרים מת על שפת הים רוצה לומר שראה ישראל בהיותו כבר על שפת הים ניצול ממנו ראו את מצרים מת או שראה המצריים מתים שהשליך הים את פגריהם על שפת הים אז היתה לישראל התשוע׳ השלמה כי לא תקרא ישוע׳ באמת אלא במות האויב וכן מרע״ה לא קרא את בנו הראשון אליעזר משום כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה לפי שהיו אויביו עדיין חיים אבל כשאמר לו מתו כל האנשים המבקשים את נפשך אז קרא הבן הנולד לו אליעזר ואמר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה לפי שכבר מתו אויביו.

Chatgpt: "On that day the Lord saved Israel from the hand of Egypt״ - to convey that at that moment, Israel had not yet been saved from the hand of Egypt. Even though they had left from there, they still feared them, perhaps they would pursue them to capture them or take back what they had borrowed from them.

But on that day when Israel saw Egypt dead at the edge of the sea, it means that Israel, while already at the edge of the sea, saw Egypt dead. Either Israel saw the Egyptians dead when the sea cast their bodies onto the shore, or Israel saw Egyptians dead while the sea still held their bodies, then it was the complete salvation for Israel. Because true salvation is not called 'salvation' until the death of the enemy. Similarly, Moses did not call his firstborn son Eleazar because 'the God of my father was my help and delivered me from the sword of Pharaoh,' since his enemies were still alive. But when he was told, 'All the men who sought your life are dead,' then the son born to him was called Eleazar, and he said, 'For the God of my father was my help and delivered me from the sword of Pharaoh,' because his enemies had already died."

READING: READING B.

Disambiguation Strategy and Expression: “it means that Israel, while already at the edge of the sea, saw Egypt dead”.  The wording of the paraphrase could possibly allow for a verbal interpretation of מת, but Abarbanel’s elaboration points to an adjectival understanding–Israel’s certainty about the death of the Egyptians, when they saw this with their own eyes.

שפתי חכמים

שפלטן הים על שפתו כו'. דאם לא כן איך היו יכולין לראותם, הא נטבעו בים.

“that the sea spewed them out upon the shore etc.:” for if not, then how can they [the Israelites] have seen them [the Egyptians; they drowned in the sea!

READING: READING A

Disambiguation Strategy and Expression: Siftei Chachamim explains the motivation for the midrashic interpretation followed by Rashi: the bodies have to have washed ashore in order ro be seen. Rather than being troubled by the contradiction between this reading and Exod 15:10, Siftei Chachamim suggests that the midrash avoids contradiction.  

R. Chayyim b. Atar (Or HaChayyim) (1696 - 1743)

ביום ההוא – פירוש ביום ההוא היתה התשועה ולא קודם הגם שיצאו ממצרים לא היו בוטחים בעצמן מהם.

וירא וגו׳ מת על שפת הים – קשה למה הוצרך להודיענו שראהו מת פשיטא שלא יהיו חיים אחר הטביעה. ורבותינו ז״ל (מכילתא) אמרו כי ראו במיתתן, והודיענו בזה כי שם גמרו מיתתם, והטעם כדי שיכירו בהם ישראל בעודם חיים והם יראו בישראל ותכסם בושה, ולפי זה תהיה כוונת הכתוב על זה הדרך וירא ישראל את מצרים שהיתה יוצאה נשמתו על שפת הים, ותיבת מת נקשרת עם אומרו על שפת הים ולא עם תיבת וירא.

ביום ההוא, on that day, etc. The Torah simply means that the salvation only occurred on that day, not previously; even though the Exodus had occurred, the Israelites had not yet acquired much confidence in themselves vis-a-vis the Egyptians.

וירא ישראל את מצרים מת, Israel observed Egypt dead, etc. Why did the Torah have to tell us that the Egyptians were dead? How could they be alive after they had drowned? Our Sages z”l  ( the Mekhilta) explains this verse by saying that the Israelites observed the death of the Egyptians. Accordingly, the Egyptians did not finally die until they were washed up on the beaches. God arranged this in such a way that either party should clearly observe what was happening to their adversaries. The Egyptians' last emotion before they died should be one of shame vis-a-vis the Israelites. We have to read the words מת על שפת הים as belonging together.

READING: READING A, following the midrash.

Disambiguation Strategy and Expression: Accordingly, the Egyptians did not finally die until they were washed up on the beaches. Or haChayyim states that “on the seashore” is attached to מת, i.e., specifying the location of the dead Egyptians, and not to “any they saw”, indicating the location of the Israelites: ותיבת מת נקשרת עם אומרו על שפת הים ולא עם תיבת וירא.

R. Yehuda Leib Frankfurter Spira (1743 -1836)

הרכסים לבקעה

על שפת הים – לדעת הרשב״ם שהוא מחובר לוירא ישראל, שעל שפת הים ראו ישראל את מצרים מת, היה טעם הזקף ראוי להיות במלת מת ולא במצרים.

“on the shore of the sea”  – in the opinion of the Rashbam, this is connected to “and Israel saw”, that on the shore of the sea, Israel saw Egypt dying; the zakef cantillation mark ought to have been on the word מת rather than on “Egypt”.

READING: READING B. R. Spira attributes this interpretation to the Rashbam, observing that it is counter to the cantillation tradition.

R. Yitzchak Shemuel Reggio (Yashar; 1784-1855)

ר' י.ש. ריגייו

ירא ישראל את מצרים מת – אעפ״י שעברו את הים בדרך נס, לא בטחו עדיין בישועת ה׳ שיגאלם מיד אויב, אלא פחדו שגם הרודפים יעברוהו בשלום וישיגום מעבר לים, עד שהשליך הים את פגריהם על שפתו, אז ידעו כי טוב ה׳ לישראל, ולכן אמר בסמוך ויאמינו בה׳, מכלל שקודם לכן לא היו מאמינים, והיה זה הנסיון השני שנסו בני ישראל את ה׳ כמפורש בקבלה וימרו על ים בים סוף (תהלים ק״ו ז׳):

READING: READING A, following the midrash, that the dead bodies of the Egyptian were cast out from the sea onto the shore, reassuring the Israelites.

S.D. Luzzatto (Shadal; 1800-1865)

שד״ל

מת על שפת הים – ישראל מהרו ללכת לדרכם ולא ראו מפלת המצרים, רק ראו קצת מהם מתים על שפת הים, כי רובם ירדו ונבלעו בתחתית הים, כאמרו {שמות ט״ו:י״ב} תבלעמו ארץ, ומיעוטם בזעף המים הושלכו על שפת הים.

READING: READING A

“dead on the shore of the sea”: Israel hurried to go on their way and they did not see the downfall of the Egyptians; they only saw some of them dead/dying on the sea shore, for most of them had descended and were swallowed into the depths of the sea, as it is written “and the earth swallowed them” (Exod 15:12), and only a few them, in the raging of the waters, were cast onto the seashore.

Note: Shada”l on EXOD 15:12 :

תבלעמו ארץ – תחלה אמר כסמו ים צללו כעופרת, ועכשו אמר שנשארו נבלעים שם בקרקע הים. ורמב״ן פירש כי אחר שטבעו השליכם הים כמנהג המים, ושם יכלו וישובו לעפר על הארץ כשהיו, וזה דחוק.

​​As soon as you made a sign with Your right hand. Just as a person commands his servants with a sign of his hand and they hasten to do his will, so the earth hastened to do God’s will and swallow them. the earth swallowed them. First it says that “the sea covered them” and “they sank like lead” (above, v. 10), and now it says that they remained swallowed up in the floor of the sea. Nachmanides explained that after they drowned, the sea cast them out as is the custom of the waters, and their bodies decomposed and returned to the dust on the earth [on the shore] as they were – but this is forced.

R. Samson Raphael Hirsch (1808-1888) Exod 25:33(get from sefaria)

את⁠־מצרים מת על שפת הים – הטעם המפסיק בתיבת ״מצרים״ מראה, ש״על שפת הים״ מתייחס למצרים ולא לישראל. כפי הנראה השליך הים את הפגרים על שפת הים.

The disjunctive cantillation mark on the word “Egypt” shows that “on the shore of the sea” relates to Egypt and not to Israel.  Apparently, the sea cast out the corpses to the seashore.

READING: READING A

Disambiguation Strategy and Expression: R.  Hirsch points to the cantillation tradition; his use of the expression “apparently” seems like a nod to exegetical tradition.

Note: R. Hirsch on EXOD 15:12 refers to the Egyptians being swallowed up:

נטית – … בפסוקנו, משמעות ״ארץ״ אינה ״בניגוד למים״, שכן סוף כל סוף הם טבעו ומתו במים, אלא ״בניגוד לשמים״. אתה הושטת את יד ימינך למעלה; והארץ למטה נשמעה לך ובלעה אותם

Malbim  (1809- 1879)

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ויושע ה׳ – העיד הכתוב כי עד עתה לא נושעו מיד מצרים תשועת עולמים, כי המכות לא פעלו עליהם רק לפי שעה, וכמו שמבואר ממה ששבו וירדפו אחריהם, וע״י נסי הים ומפלתם לא הרימו ראש להלחם עם ישראל עד ימי שישק שמסרם ה׳ לידו בחטאם, ועז״א ויושע ה׳ ביום ההוא.

וירא ישראל, שישראל לא ידעו כלל שמצרים רודפים אחריהם בים, כי עמוד הענן שמאחריהם הפסיק שלא יכלו לראות מה שאחריהם, וחשבו שהמצריים שראו בקיעת מי הים שבו לארצם, רק כשיצאו ועמדו על שפת הים אז ראו את מצרים, אבל לא ראום חי רק מת כמ״ש לא תוסיפו לראותם, וממה שלא אמר וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת אמרו חז״ל שהים פלט אותם ליבשה וראו שהם שוכבים מתים על שפת הים:

“And the Lord saved” – Scripture attested that up to now, they had not been saved as an eternal salvation from Egypt, for the plagues only affected them temporarily and, as is made clear from the fact that they went and chased after them; and from the miracles upon the sea and their downfall, they did not raise up their heads to wage war against Israel until the days of Shishaq, as the Lord gave Israel into his hands, for their sins, and upon this it says, “And the Lord saved them on that day.”

“And Israel saw” – for Israel did not know at all that Egypt was chasing after them into the sea, because the pillar of smoke that was behind them intervened so that they could not see what was behind them. And they thought that the Egyptians that they saw when the sea divided returned to their land. Only when they emerged and stood at the shore of the sea–then they saw Egypt, but they did not see them alive, only dead, as it was written, “you will not continue to see them.” And since it did not say, “And Israel on the shore of the sea saw Egypt dying/dead”, our Sages said that the sea spat them onto the dry land and they saw that they were lying dead on the shore of the sea.

Note: On EXOD 15:12 , Malbim refers to the Egyptians being spat out onto the seashore, and says that the dry land swallowed them there on the shore:

חלק ד: נטית – אח״כ נטית ימינך והפליט אותם הים לחוץ ומצאו קבר על שפת הים ששם בלעה אותם הארץ:

An outline of the miracles of the splitting of the Red Sea:

פסוק טז:

…בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ״ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע״י הרוח העז, כמ״ש חורב על מימיה ויבשו (ירמיהו נ׳:ל״ח), ונהר יחרב ויבש, (ישעיהו יט) בגערתי אחריב ים (שם נ), ר״ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז״א וישם את הים לחרבה ובכח נטית יד משה נחצו המים לשנים והיה דרך באמצע וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשני הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה חומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב׳ ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א״א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, היה הנס שאמר ראב״י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי׳ ישעיה (סי׳ סג) ועז״א ויבואו בני ישראל בתוך הים שהיל״ל וירדו לתוך הים, מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ״ש באדר״נ בנס ח׳ ט׳ י׳, ובאשר קרקע התהום שקפא וצף למעלה היה חרבה לא יבשה, ר״ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה רק שלא נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתיכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ״ש באדר״נ בנס ג׳ ה׳ ו׳, ועז״א שיבאו ביבשה. והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת רק המקום שנכנסו בו ישראל נקפא וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועז״א בתוך הים ביבשה, שהיה ים טרם שנכנסו במקום הזה ותיכף שרצו לכנוס בשטח ההוא נעשה יבשה, וכ״ז נעשה לצורך ישראל, ואח״ז יבוארו יתר הנסים שנעשו לצורך טביעת המצריים…:

READING: seemingly, READING A and READING B

Disambiguation Strategy and Expression:  READING B is indicated in: “Only when they [the Israelites] emerged and stood at the shore of the sea–then they saw Egypt”. But READING A is reflected in: “And since it did not say, “And Israel on the shore of the sea saw Egypt dying/dead”, our Sages said that the sea spat them onto the dry land and they saw that they were lying dead on the shore of the sea.”

R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv) (1816 - 1893)

מיד מצרים – מיד אותם שנשארו חיים ועומדים בצד הים נושעו מהם שהים מפסיק ביניהם, וגם יראו לעורר מדנים עמם.

וירא ישראל את מצרים מת – כמה מהם שנכנסו ונשטפו. {מת על שפת הים – אין הפירוש שראו שמתו כבר, דא״כ כל הכתוב למותר ומאי נ״מ אם ראו או לא ראו, ברור שאחר שנטבעו מתו. אבל משמעות ״מת״ — שהולכים למיתה אבל היו עוד מפרפרים בחיים. וזה גרם שראו ״היד הגדולה״ במיתות משונות כמבואר במקרא הסמוך, וכך מבואר במכילתא: ״מת״ — מיתות משונות חמורות זו מזו.} וכתיב ״ישראל״ — שהמה הגדולים שהתבוננו על ההשגחה מי ומי נשאר חי ומי נשטף. ומזה הגיע אשר: "וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת⁠־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה"

"from the hand of Egypt” –

"From the hand of Egypt” – out of the hand of those remained alive and stood by the sea; they were saved from them, for the sea separated between them, and they will also see to awaken disputes with them.

“And Israel saw the Egyptians dead” – some of them who entered and were washed away. (מת on the shore of the sea – the interpretation is not that they saw that they had already died, for if so, everything written is unnecessary. And what does it matter if they saw or did not see? It’s obvious that after they drowned, they died. But the meaning of מת is that they are dying but were still fluttering in life. And this caused them to see 'the great hand' in various deaths, as explained in the nearby scripture, and so it is explained in Mekhilta:  מת – various severe deaths, one worse than the other.} And it is written 'Israel' – that they, the great ones, contemplated the supervision of who and who remained alive and who was washed away. And from this it follows that: “Israel saw the great hand that Hashem had wrought against Egypt,”

READING: the Netziv focuses on the meaning of מת, that it is “dying” not “dead”, and so possibly inclines towards midrashic tradition about the Israelites disputing with the dying Egyptians, but does not follow the tradition of the sea expelling the dead bodies.

Probably, nevertheless, READING A: that the Israelites saw the Egyptians as the Egyptians were dying on the shore.

Torah Temima (1880 - 1942)

תורה תמימה

וירא ישראל – דרש רבה בר מרי, מאי דכתיב (תהלים ק״י) וימרו על ים בים סוף, מלמד שהמירו ישראל באותה שעה ואמרו, כשם שאנו עולים מצד זה כך המצרים עולים מצד אחר, אמר לו הקב״ה לשר של ים, פלוט אותם ליבשה, פלטן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.1 (פסחים קי״ח:) 1. יתכן דדריש סמיכות הענינים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ויאמינו בה׳, משמע שהאמונה באה מחמת הראיה, ועד אז לא האמינו, וע״ע המשך לדרשה זו לעיל בפסוק ז׳ בדרשה שש מאות רכב.

"And Israel saw – Rabbi bar Mari expounded, 'What is the meaning of the verse (Psalms 106:11), "And the waters covered their adversaries; not one of them was left"?' It teaches that Israel turned in that hour and said, 'Just as we ascend from this side, so do the Egyptians ascend from the other side.' The Holy One, blessed be He, said to the minister of the sea, 'Cast them onto dry land.' He cast them onto dry land, and Israel came and saw them, as it is said, 'And Israel saw the Egyptians dead on the seashore.' (b.Pesachim 118)"

Footnote: it is possible to expound upon the adjacent placement of topics: that “Israel saw” and “And they believed”-- this indicates that the faith came as a result of the seeing, and until then, they did not believe. (See verse 7 on the derasha on 600 chariots).

READING: not fully determinate; the scenario depicts both the dead Egyptians and the Israelites on the shore: “He cast them onto dry land, and Israel came and saw them”; the citation of b.Pes 118 might point to READING A.

See SHEVAT  part 2 on Exodus 15:21