IYYAR

2 SAMUEL 1:26

צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים

Preamble:

מִקְדָּשׁ שֵׁנִי… מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם.

(Yoma 9b:8-11)

“Why was the Second Temple destroyed? It was destroyed due to the fact that there was wanton hatred during that period”

R. Abraham Kook (1865 -1935) cited in Peninei Halakhah, Likkutim II 1:2:5:

בעוון שנאת חינם נחרב בית המקדש ועל ידי אהבת חינם ייבנה

On account of baseless hatred, the Temple was destroyed; on account of baseless love will it be rebuilt.

The textual ambiguity we explore in the Syntactic Ambiguity example for Iyyar is:

2SAMUEL 1:26

צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים

I am distressed for you, my brother Jonathan! Very pleasant have you been to me; wonderful was your love to me, surpassing the love of women (translation from alhatorah.org)

This verse is part of the loving grieving lament recited by King David upon learning that Jonathan the son of King Saul had been killed in battle. I have selected it as the verse for the month of Iyyar, a poignant time in modern days. In the state of Israel, the 4th of Iyyar is the Day of Memorial for fallen soldiers. The 5th of Iyyar commemorates the formal declaration of the creation of the State of Israel on May 14th, 1948, a day mourned by Palestinians as “the Nakba” (the Catastrophe), and simultaneously, an event that many Jews hoped would herald a messianic era of redemption and restoration, traditionally associated with love, especially as a correction for the sin of “baseless hatred” that is traditionally held to be the cause of the Destruction of the Second Temple.

The month of Iyyar is also the period of the “Omer.” The name and initial nature of this period relates to the biblical command to count the days from Passover to the Festival of Weeks, but it has become a period of mourning, with a number of restrictions on joyous behavior, rooted in traditions about the deaths of Rabbi Akiva’s students during this time, due to their disrespectful treatment of one another (b.Yavamot 62b).
An additional calendrical relevance to this verse is that the International Day Against Homophobia, Transphobia and Biphobia, 17th May, usually occurs in the Jewish month of Iyyar. The relationship between David and Jonathan has been one of the foundational texts in the contemporary field of queer Biblical Studies.^[1]

An additional verse will also be examined briefly in the context of love, and insiders and Others, for its thematic relevance, although the syntactic ambiguity is of a different sort from the main ambiguity in 2Sam 1:26:
Leviticus 19:18.

 לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'׃

Photo by Alex Levac.  Printed in Haaeretz, https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2023-04-20/ty-article-magazine/.highlight/00000187-942b-d484-adef-f6af418b0000?fbclid=IwAR1o42KXMqbfGmcbuI8tCNv3_bf3_ix4ELpFykbbkSqYksy3Zw-izZzL2TQ. “מיתר, 2018. הרומן עם הצבא נגמר מוקדם”

As is the case in each of the monthly analyses in this LISHMAH project, the presentation in this document will proceed as follows:

1. The text of the verse in Hebrew
2. Selected ENGLISH TRANSLATIONS of the verse
3. DESCRIPTION OF the AMBIGUITIES in the VERSE.
4. TRADITIONAL COMMENTARIES on the VERSE: citations of commentaries on the verse (generally pasted from alhatorah.org), in roughly chronological order, with an analysis of each commentary’s identification and resolution of the ambiguity in question.

***Throughout, some text will be “hidden” through the use of white font on white background, to enable readers to consider the puzzles independently and opt out of “spoilers”. To reveal the hidden text, simply use the “text color” icon in the toolbar to change the font to black.

1. Our IYYAR verse is 2 SAMUEL 1:26

צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים׃

2. Modern English Translations

Alhatorah.org 2Sam 1:26 

(vs. 17) And David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son…(vs. 26) I am distressed for you, my brother Jonathan! Very pleasant have you been to me; wonderful was your love to me, surpassing the love of women.

KJV (biblegateway.com), 2Sam 1:17, 26:

And David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son… I am distressed for thee, my brother Jonathan: very pleasant hast thou been unto me: thy love to me was wonderful, passing the love of women.

NRSVUE (biblegateway.com), 2Sam 1:17, 26:

I am distressed for you, my brother Jonathan;

greatly beloved were you to me;

your love to me was wonderful,

passing the love of women.  

JPS (2006; sefaria.org),  2Sam 1:26: I grieve for you, My brother Jonathan, You were most dear to me. Your love was wonderful to me More than the love of women.

3.  AMBIGUITIES and READING OPTIONS

Reminder: When you come across questions in the following discussion, I will provide some of my own answers, concealed by means of being written in white lettering. To see the concealed text, please use the  tool in the toolbar to change the white letters to black. Throughout this document, text concealed as white-on-white to minimize “spoilers.” will be marked with the symbol <<<>>>*** Feel free to add your own responses using the comment feature.

(see https://www.sefaria.org/sheets/71393)

Objective/Subjective Genitive

See the discussion of deep/surface structure inNISAN Deuteronomy 26:5

In biblical Hebrew, cases of a genitive construct with a verbal noun as the nomen regens (נסמך; the first of the 2 terms in the word pair) can produce an ambiguity as to the syntactic function of the nomen rectum (סומך) with regard to the action of the verb incorporated within the nomen regens.
In our verse, the verbal noun is אהבת, love, in 2 occurrences: אהבתך and אהבת נשים.

In אהבתך, the somekh (nomen rectum) is implicit in the 2nd person singular pronominal suffix: “you,” which refers to Jonathan.

Does “your love” refer to Jonathan’s having loved or having been loved?
In אהבת נשים, the somekh (nomen rectum) is “women”. Again: does “the love of women” refer to women’s loving or being loved?

In other words, “women” can be the subject of the verb “love” that underlies the noun “love”:
        the love that women love

OR:

“women” can be the object of the verb “love” that underlies the noun “love”:

the love that women are/were loved 

See: Bruce K. Waltke, Michael Patrick O’Connor, An Introduction to Biblical Hebrew Syntax (www.aeropage.net/PDF/waltke.pdf) Eisenbrauns, 1990:

 2 SAMUEL 1:26

צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים׃

Some guiding QUESTIONS:

• Syntactically: Are the word pairs with “love” OBJECTIVE or SUBJECTIVE GENITIVES? Is David referring to his love for Jonathan or Jonathan’s love for him? and his own (or others’) love of women or women’s love (of him, or of others)?
• Contextually: does the word “women” refer to specific women, or women generally?

The following table charts a number of permutations for the options:^[2]

Note that the ambiguity of אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י is compounded by the preposition לִ֔י, following the genitive אַהֲבָֽתְךָ֙, as this may function either as an object marker or as an indication of possession <check W &O’C and find a more precise descriptor for the lamed>. This involves a scope ambiguity. <add link to googledocs for scope ambiguity examples>:
1. your love toward me [i.e., your love of me] is/was greater. NARROW SCOPE. In this reading,“to me” describes the love–it is adnominal. Which love was greater? Your love “for me”

Or:

2. Greater is/was [your love] to me, i.e., greater to me is/was your love. WIDE SCOPE. In this reading,“to me” describes “was greater”–it is adverbial. In what way/range/?? was the love greater? The love was more highly valuable “for me”

In the following analysis, for each exegetical source examined, each of the genitive construct collocations will first be analyzed separately, and then the two readings will be discussed together:
1. אהבתך לי:

Reading A: NARROW SCOPE of לִי .  

לי identifies the object of אהבתך– [“your love”, i.e., Jonathan’s love, “for me”, i.e., for David] was more wondrous than women’s love; adnominal.

נִפְלְאַ֤תָה [אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י]

Reading B: WIDE SCOPE of לִי : your love was [more wondrous for me] than women’s love; adverbial.

נִפְלְאַ֤תָה [אַהֲבָֽתְךָ֙] לִ֔י

אהבתך  1.1:   

Reading A': subjective genitive: “your”, i.e., Jonathan’s love [of an implied object, presumably David].

Reading B': objective genitive: [an implied subject, most likely, David’s] love of “you,” i.e., Jonathan.

Reading C: both subjective and objective genitive, implying mutual love. This is possible because of the special semantic quality of the verb “to love.” (elaborate)

2. אהבת נשים:

Reading A: subjective genitive: “women’s love [of an implied object].

Reading B: objective genitive: [an implied subject’s] love of women.

Reading C: both subjective and objective genitive, especially as implying mutual love. This is possible because of the special semantic quality of the verb “to love.” (elaborate)

2 SAMUEL 1:26

צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים׃

EXEGETICAL SOURCES

Cantillation: נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים  

The pashta on אַהֲבָֽתְךָ֙ is a minor stop, which would support understanding the division of the phrase according to the cantillation marks as connecting נפלאתה אהבתך, and separating this word pair from לי:^[3]

 נפלאתה אהבתך - לי

This best accommodates the wide scope Reading B: of לִי :
Wondrous [was your love] to me.
This reading probably works best with “your love” referring to Jonathan’s love for David; David is expressing how much he valued Jonathan’s love, and this fits best with a subjective genitive.

Targum Yonatan

תרגום יונתן

עָקַת לִי עֲלָךְ אֲחִי יְהוֹנָתָן חֲבִיבַת לִי לַחֲדָא מַפְרְשָׁא רְחִמְתָּךְ לִי מֵרְחִימַת תַּרְתֵּין נְשִׁין.

(English translation from Daniel J. Harrington, Targum Jonathan of the Former Prophets, p. 164): “There is grief to me over you, my brother Jonathan; you were very dear to me; your love is more wonderful^[4] to me than the love of two wives.”^[5]

Which READINGS does this source adopt? <<<unclear. I think that the Aramaic retains all the ambiguities of the Hebrew? The genitive of  רְחִמְתָּךְ with object suffix in collocation with prepositional lamed רְחִמְתָּךְ לִי ; and genitive construct of  מֵרְחִימַת… נְשִׁין replicates the Hebrew. check class notes.>>>

Observation: Two wives. This reflects the typical midrashic tendency of specification <link to Bregman/Heinemann; the plural “women” implies at least 2, and the Targum specifies that it was exactly two, and presumably specific two known figures, as in Midrash Shmuel and Yalkut Shimoni and other derivative sources>. Depending upon which two women are intended, this interpretation could potentially give a clue as to whether the Targum understands the verse to refer to these figures as loving another or others, or being loved by another or others.  Some later commentaries do name two specific women; here in the Targum, the addition does not disambiguate>>>

Midrash Shmuel 

מדרש שמואל

צר לי עליך אחי יהונתן וגו׳ מאהבת נשים – משתי נשים. איזו זו מיכל ואביגיל. אביגיל בעולם הזה ומיכל לעתיד לבא.

I am distressed over you, my brother Jonathan etc. …. than the love of women. Than two women. Which are these? Michal and Abigail. Abigail in this world and Michal in the age-to-come.

Which READINGS does this source adopt?
אהבתך לי:  no information

אהבת נשים:  indeterminate. like the Targum, this midrash takes the plural “women” as referring to two specific women.  In order to speculate about whether the text refers to Michal and Abigail as loving or being loved, it is necessary to consider biblical and rabbinic representations of the relationship between David and these two wives of his. It is noteworthy that the next source, the Yalkut Shimoni, names the same two women, but reverses the description of their relationship with David: Michal in this world and Avigail in the World to Come. The version in the Yalkut Shimoni is followed by Alsheich. Both versions can be explained consistently with biblical texts and rabbinic traditions about these wives.
What would it mean to say that Abigail “loved” David in this world? One explanation could be that the intent is that she acted in a way that was beneficial to him in this world. In 1Sam 25, Abigail appeases David’s wrath against Nabal, thereby sparing David from bloodshed (and, in her long, deferential speech to David in this chapter, Abigail maintains that God will reward David for refraining from this bloodshed by ensuring him victory against all his enemies). This would imply primarily a subjective genitive– the love that Abigail extended and demonstrated towards David; there could also be an implicit objective genitive, e.g., David’s appreciation for her care, as he expresses to her in that same chapter (1Sam 25: 32-33).

(Configure these texts and arguments on sexuality for context of love ; <from wikipedia:
התלמוד הבבלי מונה את אביגיל בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם",[8] ומסופר שהיא חשפה את שוקה ודוד המלך התאווה לה: ”מבוא בדמים. דמים תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את שוקה, והלך לאורה שלש פרסאות. אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת - מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו - מעשה דבת שבע, ומסקנא הכי הואי”.[9] באופן דומה נאמר בתלמוד הירושלמי כי כאשר עמדה אביגיל מול דוד ונעריו, "הוקרו כולם" (מלשון קרי).[10]
Chk sources in the bibliography: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%92%D7%99%D7%9C)

Abigail’s adoration of David was a popular theme in Renaissance art + (see https://www.sefaria.org.il/sheets/46630?lang=bi )

Antonio Molinari,  “David y Abigail”
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%92%D7%99%D7%9C#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Antonio_Molinari_David_y_Abigail.jpg

Peter Paul Rubens, The Meeting of David and Abigail, c. 1630. https://www.nga.gov/collection/art-object-page.99280.html

See: מגילה י״ד ב:ד׳

אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי

Megillah 14b:4

Rav Naḥman said that this explains the folk saying that people say: While a woman is engaged in conversation she also holds the spindle, i.e., while a woman is engaged in one activity she is already taking steps with regard to another. Abigail came to David in order to save her husband Nabal, but at the same time she indicates that if her husband dies, David should remember her and marry her. And indeed, after Nabal’s death David took Abigail for his wife. Some say that Rav Naḥman referred to a different saying: The goose stoops its head as it goes along, but its eyes look on from afar to find what it is looking for. So too, Abigail acted in similar fashion.

What would it mean for Michal to love David in the age-to-come?

The relationship between Michal and David in Samuel is very complicated.  Michal loved David, “וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד”(1Sam 18:20) but came to despise him, “וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ”

 (2Sam 6:16), and her father removed her from David and gave her to Palti the son of Laish as a wife. It may be suggested that by deferring Michal’s love to the world-to-come, the midrash intends to contrast this future idyllic love with Michal’s rejection of David in this world, implying that in the future, Michal will in fact love David very much, i.e., a subjective genitive–. so that David would be saying that Jonathan’s love for David has surpassed even the great love of Abigail for him and the future imagined love of Michal for him. Alsheich: not just about emotion but about action, demonstration of love. add in: Michal saved David in this world: his life, by hiding him from Saul’s messengers.;

Yalqut Shimoni (13th century?) ~= Midrash Shmuel, but reverses the links between the named women and this/next world.

ילקוט שמעוני

צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי וגו׳ מאהבת נשים – משתי נשים ואיזו זו מיכל ואביגיל, מיכל בעוה״ז, ואביגיל לעוה״ב.

I am distressed over you, my brother Jonathan; very pleasant have you been for me … more than the love of women. Than two women. And who are these? Michal and Abigail. Michal in this world and Abigail in the world to come.

**See the commentary of Alsheich on Genesis 32:5:

בא בחפזון לבלתי השאיר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר, לזה אמר הנה אביגיל הסירה המכשול הזה מלפניו באמור אליו ולא תהיה זאת לך לפוקה. וזה מאמרם ז"ל “‘נפלאת אהבתך לי’ מאהבת נשים זו מיכל ואביגיל, מיכל בעולם הזה ואביגיל בעולם הבא,” והוא כי מיכל הצילה את גופו ממות בעולם הזה והבריחה אותו ותשם התרפים וכביר העזים במקומו, ואביגיל הצילתו מעון המונעו מטוב העולם הבא שהוא מכשול עון הפוגם במלכותו ומה גם לעתיד:

He came in a hurry so as not to leave Naval until morning, urinating on the wall. For this, it said, “here, Abigail removed this obstacle from before him, saying to him: and this will not be a stumbling block to you.” (1Sam 25:31 ). And this is their statement (of the Sages) of Blessed Memory: "More wonderful is your love for me,' than the love of women;this is Michal and Abigail: Michal in this world and Abigail in the world to come." And it is because Michal saved his body from death in this world and sent him away and put the teraphim and the net of goats hair in his place” (1Sam 9:13), and Abigail saved him from the torment of being deprived of the good of the next world, which is the obstacle of iniquity that would mar his kingdom and also the future.

Alsheich on 2 Sam 1:26:

הנה ידוע כי האוהבים יבחנו מלבותם מה שחבירו אוהב אותו, כי אם לבו נעים ושלם באהבתו עם חברו, יורה כי גם לב חברו טוב עמו, וזהו צר לי עליך, לומר מאשר לבי מיצר עליך כי צר לי על היעדרך, יורה כי כן אתה היית עמי, באופן שאומר אחי יהונתן, כי גדר אחוה היתה בינינו, וכן ראיתי בעיני כי נעמת לי מאד, שהייתה נעים ונאוה לי מאד באופן כי נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. והיא כי גם הנשים ינעמו ויאהבו את בעליהן כדרך אומרו (בראשית ג: טז) ואל אישך תשוקתך, עם כל זה לא יבצר כי בבא עליהן חבלי לידה והיצר לה שנשבעת שלא להזדקק לו, וכמו שאמרו ז״ל (נדה לא:) שעל כן הוא הקרבן לידה, אך אתה נפלאתה אהבתך מזה, כי באהבתך לי גם בבא חבל לך מצד אהבתי, שהיה מחרפך אביך עד בא עת שרצה להטיל בך החנית, ואז יותר היית אוהבני, ושם נפשך בכפך ומקשני לגלות אזני ולהבריחני, שזו מדרגה גדולה מאהבת נשים.

או יאמר כי הנה דרך שתי נשים של איש אחד לשנוא זו את זו, ואם יצוייר תהיה אהבה ביניהם כרחל ולאה, שרחל עצמה הכניסה אותה לביתה, אין האהבה רק בהיות ששתיהן נשואות לאיש ההוא, אך אם תכנס השניה ותתגרש הראשונה אין מקום לאהבה כלל, אך אתה לא כן כי אני ואתה כשתי נשים צרות, אחת אתה בן מלך ויורש עצר, ואני באתי בתחומך למלוך, שהוא מעין שתי נשים צרות, ואני נכנסתי לגרש אותך מהמלכות והודית לי ואמרת אתה תמלוך, ואני אהיה לך למשנה, ועם כל זה אהבתני, הרי זו גדולה מאהבת נשים, שלא תצוייר אהבה בהכניס הצרה ותצא הראשונה.

או יאמר מאהבת נשים לבעליהן, כי האשה אל אישה תשוקתה, עם היות שהוא ימשול בה, כך אהבתני עם שאמשול בך, שאני הייתי מולך ואתה משנה והוא יותר על הנשים כי בנשים הוא כי על שבעלה אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו מה שאין כן בנו, כי בהיותי מלך ואתה משנה לי לא היה אפשר לכבדך יותר מגופיף והנה אמרו רבותינו ז״ל (ילקוט שמעוני רמז קמא) מאהבת נשים זו מיכל ואביגיל, מיכל בעולם הזה ואביגיל בעולם הבא ויהיה הענין כי מיכל הצילתו ממיתת העולם הזה כאשר שמרו את הבית להמיתו ואביגיל הצילתו ממות בעולם הבא, שמנעתו מבא בדמים ותצל את נפשו מדינה של גיהנום.

We may surmise that the Yalkut Shimoni has in mind Abigail’s love of David, subjective genitive; it is possible that the midrash imagines mutual love. Abigail was smitten with David, and it is plausible that David appreciated and reciprocated this love.

(the following is from wikipedia https://en.wikipedia.org/wiki/Michal; find the relevant primary and secondary sources and additional ones and put together (a) coherent suggestion(s) about love of Abigail/world-to-come and Michal/this world

1.  Ellen White, "Michal the Misinterpreted," JSOT 31.4 [2007] 451–464.

In the biblical narrative, Michal chooses the welfare of David over the wishes of her father. When Saul's messengers search for David in order to kill him, Michal sends them away while pretending he was ill and laid up in bed. She lets David down through a window and hides teraphim in his bed as a ruse.[3] J. Cheryl Exum points out that although she risked her life in helping him, after he leaves the court, he makes no attempt to contact her.[3]

While David was hiding for his life, Saul gave Michal as a wife to Palti, son of Laish, and David took several other wives, including Abigail.[4] Later, when David became king of Judah and Ish-bosheth (Michal's brother, and Saul's son) was king of Israel, David demanded her return to him in return for peace between them. Ish-bosheth complied, despite the public protests of Palti.[5] Robert Alter observes that by stressing that he had paid the requested bride price, David makes a legal argument as a political calculation to reinforce his legitimacy as a member of the royal house. Alter notes the contrast between David's measured negotiations and Palti's public grief.[6]

After Michal was returned to David, she criticised him for dancing in an undignified manner, as he brought the Ark of the Covenant to the newly captured Jerusalem in a religious procession.[7] For this she is punished, according to Samuel, with not having children till the day she dies.[8] Unlike Abigail and Bathsheba, Michal is not described as being beautiful, though Rabbinic tradition holds that she was of "entrancing beauty."[9]     

Follow up: pop culture, from Hebrew wikipedia; see also in English, above:

  שירה של רחל המשוררת, מיכל[17] מקשר בין הסיפור המקראי על מיכל לחייה של המשוררת עצמה. במוטו השיר מצוטטים שני פסוקים המתארים את הסתירה באהבתה של מיכל לדוד - ”וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד – – וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ” (שמואל א', י"ח, כ'; שמואל ב', ו', ט"ז).

יצירת תרבות מפורסמת אודות מיכל בת-שאול הוא שירה של נעמי שמר "למה צחקה מיכל" שהושר על ידי הגשש החיוור.

Michal saving David’s life is an act of demonstrating love through action, and bestowing a benefit, in this world. Subjective genitive; Cheryl Exum’s interpretation takes as unidirectional.

Abigail saving David from sin and resultant divine wrath presumably would have been understood to benefit him not only in this world but also in the world to come)

Which READINGS does this source adopt?
אהבתך לי:  no information

אהבת נשים: ??? <i’ve suggested subjective genitive, and possibly mutuality to some degree, especially for Abigail.>

DISAMBIGUATION READING STRATEGY:

DISAMBIGUATION EXPRESSION:

R. David Kimchi (Radak) ()

רד״ק

נפלאתה אהבתך לי – בשני סימני נקיבה והכפל לחזק פליאת האהבה וכן כי החבאתה (יהושע ו׳:י״ז) ובמקומו פירשנו גם כן טעמו.

מאהבת נשים – תרגם יונתן מרחמת תרתין נשין ר״ל שתי הנשים שהיו לו לדוד אביגיל ואחינועם.

ואדוני אבי ז״ל פירש מאהבת נשים למה שהם אוהבות בין בעליהם בין בניהן שאהבתן חזקה להם.^[6]

niflaata: with two markers of the feminine (the letters tav and heh), and the duplication is to strengthen the wondrousness of the love. And similarly, החבאתה (Joshua 6:17), and we have explained that reason also, ad loc.^[7]

than the love of women: Jonathan translated, “than the love of two women.” His intent is to say: the two wives that David had: Abigail and Ahinoam.^[8] 

And my father אדוני אבי, of blessed memory, explained: "than the love of women for what they love, whether this is their husbands or their sons, that their love towards them is very powerful."

SUBJECTIVE GENITIVE: that the women אוהבות, active participle; towards the object of their loves: למה שהם אוהבות, i.e., their husbands and sons.

*** see Abarbanel’s paraphrase of Radak’s first interpretation, where he clearly takes it as an objective genitive: מאהבת דוד אל שתי נשיו

Ibn Kaspi (1280-1340)

אבן כספי

מאהבת נשים – נכון שיהיה אהבת נשים בכאן סמוך לפועל ופעול ויצדקו יחדיו

Than the love of women

It is correct that “the love of women” should be [taken as] a nomen regens for a subject and an object, and it is right that it is together.

Which reading does Ibn Kaspi choose? <<<<Subjective and objective genitive.>>>>

Observation: Ibn Kaspi uses precise technical grammatical terms, so that his explanation is similar to the description of the ambiguity in this googledoc, above: He uses  סמוך in the sense in which I used נסמך = nomen regens.

Ralbag (1288-1344)

רלב״ג

נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים – רוצה לומר: שיותר חזקה ויותר נפלאתה היתה אהבת יהונתן לדוד מאהבת הנשים לאהוביהן שהיא אהבה חזקה מאד עד שכבר יכה אותה ויקללה ולא תפיל מפני זה מאהבתו לו דבר.

More wonderful was your love to me than the love of women – he wishe to say: that Jonathan’s love for David was more strong and more wondrous than the love of women for their beloved, which is a very strong love, to the extent that he would already beat her and curse her and not anything at all would be diminished from her love^[9] for him because of this.

Observations: firstly, from a societal gender perspective, Ralbag’s stereotypical generalization about women’s love for men is horrific, particularly his identification of strength of love with willingness to accept abuse from a “beloved”.
His paraphrase of אהבתך לי with אהבת יהונתן לדוד could be taken to indicate that he takes the expression to mean “your love” (subjective genitive, Jonathan as subject) “for me”, with the lamed introducing the direct object (“me” = David”). In any case, clearly: Jonathan’s love for David, i.s.,
subjective genitive. So, too, his explanation of the second occurrence: it is the way of women to love– subjective genitive–exceedingly, even when they are abused by the men they love.

R. Isaac Abarbanel (1437  – 1508-1509)

אברבנאל

וזהו צר לי עליך אחי יהונתן, שהיה המצוקה בלבו בפרט על יהונתן להיותו אחיו באהבה. ואמרו מאהבת נשים, פי׳ רד״ק מאהבת דוד אל שתי נשיו אביגיל ואחינועם, ופי׳ עוד בשם אביו ז״ל מאהבת הנשים. למי שאוהבות, בין לבעליהן ובין לבניהם שאהבתן חזקה מאד להן, וכן פירשו גם כן רלב״ג.

ואני אומר בפירושו שלמה שזכר שהנשים תבכו את שאול לאהבתן אותו, אמר דוד שהוא בכה יבכה על יהונתן לפי שהיה בעיניו יפה אף נעים, וזהו נעמת לי מאד ונפלאה אהבתו לו מאהבת הנשים (שזכר למעלה) את שאול. ואעפ״י שבתחלה היה מקונן על שניהם יחד כפי מעלתם, ואח״כ על כל אחד ואחד בפני עצמו כפי הטבתו ואהבתו.

And this is [the meaning of], “I am distressed over you my brother Jonathan,” for the distress was in his heart especially for Jonathan, because of his being his brother in love. And they said, “than the love of women”: Radak explained: than the love of David towards his two wives,  Abigail and Ahinoam. And he further explained in the name of his father, of Blessed Memory: than the love of women for those whom they love, whether their husbands or their sons, for their love is very strong for them, and this is also how Ralbag interpreted it.
And I say: in his [David’s] explication that the reason that he mentioned that the women wept for Saul (2Sam 1:24)^[10] is that it is [on account of] their love for him, David said that he wept and wept for Jonathan because he was, in his eyes, “beautiful even pleasant,” and this is “you were very pleasant to me” and “his love for him was more wonderful than” the “love of the women” (which he mentioned above) for Saul. And even though in the beginning he was lamenting for both of them together according to their stature, afterwards, [he lamented] for each one individually on his own account, according to according to his benefit and his love.

R. David Altschuler (Metzudat David) (1687-1769)

מצודת דוד

צר לי עליך – מאוד אני מיצר בעבורך, כי נעמת לי מאוד.

נפלאתה – האהבה שאהבתיך היא אהבה נפלאה, והיא יותר מאהבת הנשים אשר המה נאהבות אהבה רבה למי שחושק אליהן.

“I am distressed over you my brother Jonathan” – I am very aggrieved on your account, because you were very pleasant to me.

“More wonderful” – the love that I loved you is a wonderful love, and it is more than the love of women, for they are loved [with] a great love by those who desire them.

Objective genitive.

R. Meir Leibush Weiser (Malbim) (1809-1879)

מלבי״ם, תורה אור (נעתק מכ״י המחבר מדרשותיו על התורה)

צר לעומת שאמר שעל שאול בנות ישראל יבכו, אומר שעל יהונתן יבכה הוא בעצמו, כי צר לי עליך אחי יהונתן – ומבאר שזה משני פנים,

א. מצד טובו וצדקתו וזה שכתוב נעמת לי מאד

ב. מצד גודל אהבתו שלא היתה דומה לאהבת נשים שהיא אהבת הערב או המועיל רק אהבה עצמיית, ועל זה אמר נפלאת לי מאד מאהבת נשים – וזה לעומת שאמר שעל שאול יבכו הנשים מצד המועיל, שני עם עדנים שהשיגו ממנו (שמואל ב: א:24),^[11] אבל האהבה אל יהונתן נפלאת ונעלה מאד על אהבה זו.

“Distressed,” in contrast to that which he said that the daughters of Israel weep over Saul (2Sam 1:24), he says that over Jonathan, he himself will weep, because, “I am distressed over you, my brother Jonathan.” – and he explains this from two aspects:

1.On the part of his goodness and righteousness, and this is what is written, “you were very pleasant to me.”

2.On the part of the magnitude of his love, which was not similar to the love of women, which is the love of “the evening,” or of the benefit, but rather is essential (/core) love. And about this, he said, “it was very wonderful, more than the love of women” – and this is in contrast to that which he said that over Saul, the women will weep, on the part of the benefit; “scarlet with other delights.”(2Sam 1:24), which they acquired from him, but the love of Jonathan is more wonderful and far superior to that love.^[12] 

R. Moshe Yitzchak Ashkena (1821-1898)

הואיל משה

נפלאתה – אהבתך לי היתה דבר פלא כלו׳ חוץ לטבע יותר מאהבת נשים לבעליהן או לבניהן, או אהבת חושקיהן להן.

“More wonderful” – your love for me was a wonderful thing, that is to say, beyond nature, more than the love of women for their husbands or their sons, or the love of those who desire them, for them.

Jonathan: subjective genitive

Love of women: offers both options, subjective or objective genitive.

מקראות שלובות

צַר לִי עָלֶיךָ מאוד^[13] אָחִי – חביב כאח^[14] יְהוֹנָתָן! נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה – חזקה יותר^[15] אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים לבעליהן ובניהם.^[16]

“I am very^[17] distressed over you my brother” – beloved like a brother,^[18] Jonathan! You were very pleasant to me. More wonderful – stronger^[19] – was your love for me than the love of women for their husbands and sons.^[20]

MIdrash Lekach Tov Deut 7.13.2

Deuteronomy 7:13

וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִירֹֽשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃

And He will love you, and bless you, and multiply you. He will also bless the fruit of your body and the fruit of your ground, your grain and your new wine and your oil, the offspring of your livestock and the young of your flock, in the land which He swore to your fathers to give you.

מדרש לקח טוב, דברים ז׳:י״ג:ב׳

אמר רבינו טוביהו ברבי אליעזר ז״ל אע״פ שמצאנו אהבת הקב״ה לישראל בהרבה ענינים כענין שנ' (הושע י״א:א׳) כי נער ישראל ואוהבהו. ואומר (מלאכי א: ב') אהבתי אתכם אמר ה'. וכן כיוצא בהם יש לנו מדברי הנביאים אהבה גדולה מכולם אהבת איש את אשה וכן הוא אומר בהושע בן בארי (הושע ג׳:א׳) לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת כאהבת ה' את בני ישראל. וכן דוד אמר (שמואל ב א׳:כ״ו) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. ואהבך. בזכות אברהם שנאמר בו (ישעיהו מ״א:ח׳) זרע אברהם אהבי. וברכך. בזכות יצחק דכתיב ביה (בראשית כ״ה:י״א) ויברך אלהים את יצחק בנו. והרבך. זה זכות יעקב שנאמר (שם מח: ד') הנני מפרך והרביתיך. וברך פרי בטנך. זה פריה ורביה שלא תלד לבהלה. ופרי אדמתך. שתהא זורע מעט ותביא הרבה, דגנך תירושך ויצהרך. אלו יסודי הבית שאמר עליהם דוד (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד. מלמד שאלה הם עיקר הבית. שגר אלפיך. תולדות הבקר וכן הוא אומר (איוב כ״א:י׳) שורו עיבר ולא יגעיל. ועשתרות צאנך. אלו עדרי הצאן שמעשירות את בעליהן בצמר בחלב ובגבינה ותולדותיהם. על האדמה. מיכן שאין הברכה מצויה אלא בארץ:

Rabbeinu Tobiahu said in the name of Rabbi Eliezer, of blessed memory: even though we found God's love for Israel in many matters, as stated in the verse (Hosea 11:1) “when Israel was a youth then I [God] loved him.” And it says (Malachi 1:2), “‘I have loved you,’ says the Lord”. And so, we have similar [statements] from the words of the prophets –  a love greater than all, [greater than] a man's love for a wife/woman, and so he says of Hosea ben Beeri (Hosea 3:1), “Go love a woman beloved by another, and an adulteress, even as the Lord loves the children of Israel.” And so too David said (2 Samuel 1:26), “Your love for me is more wonderful than the love of women.”

“And He will love you” (Deut 7:13) It is because of the merit of Abraham, that it is said of him (Isaiah 41:8), “[you, Israel, My servant, Jacob whom I have chosen], the seed of Abraham, My friend (אהבי)”;

“and bless you,” (Deut 7:13): in the merit of Isaac, that it is written of him (Gen 25:11), “and God blessed Isaac his son”;

“and multiply you,”(Deut 7:13): this is the merit of Jacob, as it is said (Gen 48: 4), “'Behold, I will make you fruitful and multiply you”;

“​​He will bless the fruit of your body” (Deut 7:13): this is fertility and fecundity, that they will not birth to panic זה פריה ורביה שלא תלד לבהלה;

“and the fruit of your ground”: that you will sow little and bring in much, your grain, your wine, and your oil. These are the foundations of the house, about which David said (Psalms 104:15), “and wine that makes glad the heart of man, making the face brighter than oil, and bread that refreshes man's heart.” This teaches that they are the main part of the house.

“the offspring of your livestock”: the offspring of the cattle, and so, too, he says, (Job 21:10), “Their bull breeds, and does not fail.”

“and the young of your flock” (Deut 7:13): these are the flocks of sheep that enrich their owners with wool, with milk, and with cheese and their derivatives.

“in the land” (Deut 7:13): whence there is no blessing except ??? בארץ (???in the Land [of Israel] OR through/in the Land?”

חומת אנך

נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. הרב גט פשוט ז"ל סימן קכ"ט ס"ק קכ"א כתב דהוסיפו יוד בשם דויד וה' בשם יהונתן לרמוז דשם י"ה ביניהם כאיש ואשה וז"ש נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים עכ"ד ויצדק מם היתרון באומרו מאהבת נשים דאלו האשה משעת יצירה לכך נבראת וכך שמה אבל יונתן ברצונו הוסיף בשמו ה' ונעשה כאשה לדוד היא נפלאת. ועוד אפשר במ"ש הרב כלי יקר ז"ל לעיל בשמואל א' סימן ך' משם הרב עיר וקדיש רבינו חיים ויטאל ז"ל דיונתן רמז לת"ת ודוד למלכות ע"ש וז"ש נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים כי יונתן רומז לת"ת והוסיף ה' בשמו רמז למלכות בחינת דוד ודוד הרומז למלכות הוסיף יו"ד בחינת יונתן ורמז לזכר והוא הפלא דאיש ואשה הם דכר ונוקבא כל אחד בסדר המדרגה שלו אבל דוד ויונתן כל אחד יש בו בחינת דכר ונוקבא והיא נפלאת מאהבת נשים:

“More wonderful was your love for me than the love of women.” R. Gett Pashut, of Blessed Memory (Siman 129 Sec. 21) wrote that they added a yod in the name of David (דויד) and a heh to hint that the name of the Lord (yod-heh) was between them as [between] man and wife. And this is what is said, “more wonderful was your love for me than the love of women.” Until here, his words. Until here, his words. And he justified what is the advantage in saying “than the love of women.” For the Woman, from the time of creation, was created for this, and so is her name. But Jonathan,  by his will, he added a heh into his name and became as a wife to David–that is wonderful. And it is further possible in the  במ"ש of the late Rabbi Keli Yakar above, in 1 Samuel 20, in the name of the Rabbi, angel and sainted/holy one  עיר וקדיש, our Rabbi Haim Vital, of Blessed Memory, that Jonathan alluded to the ת״ת  and David to the kingdom of

 למלכות ע"ש

and this is what is written, “more wonderful is your love for me than the love of women” because Jonthan alluded to the ת״ת   and added a heh in his name, a hint to the Kingdom of the aspect of David, and David, who alludes to the kingdom, added a yod for the aspect of Jonathan, and it is an allusion to the masculine  לזכר and it is the wonder of man and woman; they are male and female, each one in the order of their level, but David and Jonathan, each one has in him the aspect of the make and the female and this is more wonderful than the love of women.

ישע אלהים

Esther 2:17-18

וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכׇּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכׇּל־הַבְּתוּל֑וֹת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי׃ וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכׇל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃

The king loved Esther more than all the women, and she won favor and grace before him more than all the virgins, and he set the royal crown upon her head, and made her queen instead of Vashti.

ויאהב המלך. ויעש המלך משתה. במסכת מגילה (מגילה יג.) אמר רבא בקש לטעום טעם בתולה טועם טעם בעולה טועם ע״כ. וי״ל מנין לו לרבא לדרוש הדרשה הזאת מן הפסוקים. אלא שקשה כי אחר שאמר הפסוק קודם ויאהב המלך וגו׳ איך אמר א״כ ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות כי החן והחסד לא יתכן בלתי בתול׳ קודם שתבעל כי הוא משתוקק אליה בכל עת למלא׳ חפצו ורצונו ומרוב התשוק׳ החקוק׳ בתוך קרבו תש׳ חן וחסד בעינו של אדם עד שיקחנה וכשתבא לידו עושה חפצו ורצונו ויאהב אותה אחר כך א״כ אחר שאמר ויאה׳ וכו׳ שהאהב׳ היא בין איש לאשתו כמ״ש ביצחק (בראשית כד סז) ותהי לו לאשה ויאהב׳ וכן אמר דהע״ה (שמואל ב א כו) נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים א״כ אחר האהב׳ איך יתכן לישא חן וחסד לזה אמר רבא כי אחר שלקחה היה משתוקק אליה ונושאת חן וחסד לפניו בשביל שאם היה מבקש לטעום טעם בתולה טועם וכן האהבה בשביל שאם היה מבקש לטעום טעם בעולה טועם וכמו שאמרו ז״ל על אילת השחר (עירובין נד:) מה אילה זו רחמה צר וכו׳ ולזה בראותו הסגולה הזאת אשר היתה בה לא איחר מלשים כתר מלכות בראשה ולא המתין שישאל לה מאיזה עם היא כי הכל עבדיו תהי׳ מי שתהיה ולזה מיד וישם כתר מלכות בראש׳ ואפי׳ שאסתר הוציאוה ממנין הד׳ יפפיות לפי שהית׳ ירקרוקת כשרז״ל עכ״ז המליכ׳ תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהית׳ נחשבת בעיניו כ״כ כמו ושתי או יאמר שאפי׳ שאסתר היתה בעולה כמ״ש אחר שראה בה הסגול׳ ההיא לא הקפיד להמליכ׳ על היותה נבעלת לאיש אחר בשביל שהיא באה תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהיתה בעולה ולא בתול׳ וספר עוד שעכ״ז שמצא׳ בעול׳ לשמחתו בה עשה משתה גדול וקרא אותו המשתה משתה אסתר והנח׳ למדינות וכו׳ ויתן משאת וכו׳ והכל להראות שמחתו ששמח עליה אפי׳ בהיותה בעולה כמ״ש.

“And the king loved. And the king made a feast.” In the tractate Megillah (Megillah 13a) Rava <check; in sefaria in the gemara: Rav> said, “Rav said: This double language indicates that if he wanted to taste in her the taste of a virgin during intercourse, he tasted it, and if he wanted to experience the taste of a non-virgin, he tasted it.”^[21] Until here. And one may say: Whence does Rav<a> come to expound this derasha from the verses? Rather, it is difficult, because after the verse said earlier, “and the king loved etc.”, how could it say afterwards, “and she found grace and favor before him more than all the virgins”? For the grace and favor are not possible without virginity before she would be taken sexually, for he longs for her her at all times to meet his desire and will, and from an abundance of longing, which is imprinted in him, she will find grace and favor in the eyes of a man, until he will take her, and when she will come near him, he will perform his desire and will and will love her (sexually). Afterwards, then, after it says, “and he loved etc.”, that the love is between a man and his wife, as it is written about Isaac (Genesis 24:67), “and she became his wife. He loved her etc.” and so said King David, peace be upon him, (2Samuel 1:26), “more wonderful was your love to me, than the love of women.” If so,  how is it possible to bear grace and kindness after the love(-making)? For this reason, Rava said that after he took her, he would long for her and she would bear grace and kindness before him because if he wanted to taste the taste of a virgin he would taste [that] and likewise the love because if he wanted to taste the taste of a woman who’d been taken sexually, then he would taste [that], and as the Sages said about ayelet hashachar (Psalm 22:1; b. Eruvin 54b), “Just as a hind, its womb is narrow [and it is cherished by its mate] etc.” And for this, in his seeing this special quality that she had, he did not delay from placing a royal crown on her head and he did not wait to ask her what nation she was from, for all were his subjects, whoever they might be. And therefore, [it says] immediately, “and he placed a royal crown on her head” (Esther 2:17), and even though Esther was excluded from the count of the 4 beauties, because she was green-complexioned, as the Sages said, even so, he appointed her as queen under Vashti, i.e., instead of Vashti, because she was considered in his eyes so much like Vashti, or it may be said that even though Esther has been taken sexually and was non-virginal, as was said, after he saw the unique quality that she had, he did not

 ההיא לא הקפיד להמליכ׳ על היותה נבעלת לאיש אחר בשביל שהיא באה תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהיתה בעולה ולא בתול׳ וספר עוד שעכ״ז שמצא׳ בעול׳ לשמחתו בה עשה משתה גדול וקרא אותו המשתה משתה אסתר והנח׳ למדינות וכו׳ ויתן משאת וכו׳ והכל להראות שמחתו ששמח עליה אפי׳ בהיותה בעולה כמ״ש.

A New Israeli Commentary on Pirkei Avot 5:16^[22]

by Avigdor Shinan

מי אהב את מי?

המשנה מדברת על אהבת "אמנון ותמר" אך נראה כי הגורסים כאן "אהבת אמנון לתמר" אוחזים בנוסח נכון יותר, כיוון שלא מדובר באהבה הדדית.

ומה דין האהבה שבין דוד ויהונתן? גם כאן נמצא בנוסחי המסכת גירסאות שונות (כגון "יהונתן ודוד", "יהונתן בדוד", "דוד ליהונתן"). למען האמת, מספר שמואל עולה בבירור שיהונתן אכן אהב את דוד בכל ליבו: "ויאהבו יהונתן כנפשו" (שמואל א יח, א), "ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו" (שם, פסוק ג), "ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, כי אהבת נפשו אהבו" (שם כ, יז)

ואילו ביטוי מעורפל לאהבת דוד את יהונתן אפשר למצוא (ובקושי) רק בדברי ההספד שלו עליו: "צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א, כו). כי כזה היה דוד המלך: רבים אהבוהו (שאול, מיכל, עבדי המלך ו"כל ישראל ויהודה" [שמואל א יח, טז]), אך עליו לא נאמר מפורשות שאהב אחרים.

אפשר אפוא שגם המשנה שלנו מדברת רק על אהבת יהונתן את דוד (בניגוד לאהבת השווא של אמנון לתמר). יהא אשר יהא, לדידה של המשנה שררה בין שני הגברים, בין יהונתן ודוד, מערכת יחסים של קירבה נפשית גדולה ומופלאה, החזקה אף מאהבת נשים לבעליהן (או, כדברי פרשנים אחדים, לילדיהן), וזאת בניגוד לאהבת אמנון את תמר, שעיקרה תאווה גופנית בלתי מרוסנת. יהונתן מוכן היה לוותר על המלוכה למען דוד, ואף לצאת כנגד שאול אביו בשל אהבתו ודאגתו לרעהו, בלא כל שיקולים זרים. גם בין בני אותו מין עשויה לשרור אהבת נפש, ואהבת יהונתן לדוד לא חרגה מן המימד הנפשי־הרוחני, לא על פי המסופר במקרא ובוודאי לא על פי הבנתם של חז"ל את הדמויות המקראיות, מעשיהן וטיב יחסיהן.

Tzror HaMor on Torah, Leviticus 12:2

ומצאתי בפירוש ישעיהו בפירוש רבי יוסף קמחי ז"ל שביאר זה באומרו ה' בצר פקדוך צקון לחש. כי זה מורה על מעלת ישראל שאעפ"י שיודעים שהקב"ה מביא עליהם צרות וייסורין בעונותיהם. אז חוזרים אליו בלב שלם ומתפללים לפניו. אעפ"י שמן הדין היה ראוי להפך. וזהו צקון לחש מוסרך למו. ואיך איפשר זה. לז"א שקרה להם כמו שקרה לאשה הרה שתחיל תזעק בחבליה. ומגעת עד דכדוכה של נפש. ויודעת שכל זה הרע עשה לה בעלה. ועם כל זה אז מתדבקת ומתקשרת עמו יותר. כן היינו מפניך ה'. שכל עוד שאתה פוקד ומייסר אותנו בייסורים. אז אנו מתפללין אליך יותר ואנו מתדבקין בך. הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. ולא כמו האשה שיולדת זכר או נקבה. אלא אחר כל החבלים ילדנו רוח. אחר שאין אנו רואים ישועה בארץ לעמך. ואין אנו רואים נקמה ונפילה ביושבי תבל. זהו מה שראיתי לפ' בזה כאלו הנבואה דברה בי. ואלו לא כתבתי בזה הספר דבר אחר אלא זה די לאנשי המדע אלו דבריו ז"ל. וזה מסכים עם מה שפירשתי באומרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. וזהו מה שאמר דוד על יהונתן צר לי עליך אחי וגו'. נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. לפי שידוע שאהבת יהונתן לדוד היתה בלי טעם. וחוץ מן המנהג הטבעי. כי אחר שיהונתן היה יודע שדוד עתיד ליקח מלכותו ממנו. ראוי היה לשנוא לו וליטור לו איבת עולם. ולא עשה כן אלא אהבת עולם אהבהו. ואיך היה זה כי זה דבר פלא ואין לו טעם. לז"א נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. רוצה לומר ממין אהבת הנשים שאוהבות לבעליהן בלי טעם. שמושלים בהן ומשתעבדין בהן כשפחות. ויודעות שהרע המגיען הוא בסבתם. ועם כל זה אוהבות אותם. וכן בזה הדרך היתה אהבת יהונתן ודוד. וכל זה מקללת בעצב תלדי בנים. ועם כל זה ואל אישך תשוקתך. ולכן בכאן כשיולדת זכר שהיא אם הבנים שמחה. ומשעה שמזדווגת מבקשת ואומרת שיהיה זכר. וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר. זמן חרטתה אינו אלא ז' ימים. אבל כשיולדת נקבה שהיא בלא רצונה. כאומרם ז"ל שלשה דברים אין אדם רוצה שיהיו לו וא"א לעולם בלא הם. ואלו הם נקבה בבניו. קמה בשדהו. חומץ ביינו. לכן אינה מתחרטת כ"כ מהרה לפי שילדה נקבה. אבל עם כל זה לפי הרכבתה. ואל אישה תשוקתה. לכן כתב וטמאה שבועים כנדתה. כסדר הטומאה האמורה בחוה שכפל בה. ואמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים. אבל באדם לא כתב אלא בעצבון תאכלנה. ולכפר על חטאתה ועל העולה על לבה. אמר תביא כבש בן שנתו לעולה

And I found in the interpretation of Isaiah in the interpretation of Rabbi Yosef Kimchi, who explained this by saying, God in trouble, Pkduch Tskkon Hesh. Because this is a commandment for the virtue of Israel, that they know that G-d brings them trouble and torment in their seasons. Then they return to Him with a whole heart and pray before Him. The truth should have been the other way around. And this is a spell that you are sending to him. And how did that make it possible? For the ZA that happened to them like it happened to a pregnant woman who begins to cry out in her pain. And you are touched to the point of despondency of soul. And she knows that all this evil her husband has done to her. And with all this then she clings to him and communicates with him more. Yes, we were before you, O Lord. As long as you punish and torment us with torment. So we pray to you more and we cling to you. For we are afflicted like our child is a spirit. And not like the woman who gives birth to a male or a female. But after all the cords we have given birth to a spirit. After all we do not see salvation in the land for your people. And we do not see revenge and a fall for the inhabitants of the earth. This is what I saw before ' This is how the prophecy spoke to me. And I did not write anything else in this book, but that is enough for the people of science, these are the words of the deceased. And this agrees with what I interpreted by saying and to your husband is your desire and he will rule over you. And this is what David said about Jonathan, I feel sorry for you, my brother, etc. Your love for me is wonderful for the love of women. As it is known that Jonathan's love for David was pointless. And apart from the natural custom. Because after Jonathan knew that David would take his kingdom from him. It was appropriate to hate him and pamper him with eternal enmity. And he did not do so, but the love of the world, his love. And how was it because it is a miracle and has no point. To ZA, your love for me is wonderful for the love of women. I want to say of the kind of love of women who love their husbands without reason. Sons. And with all of this, your desire is for your husband. Therefore, when you give birth to a male, she is the mother of sons, she is happy. And when she is mated, she asks and says that he will be a male. And this is a woman because she will sow and give birth to a male. The time for her repentance is only seven days. But when she gives birth to a female, it is against her will. As they say For three things a man does not want to have a wife forever without them. And these are a female in his children. She rose in his field. Vinegar in his mouth. That is why she does not regret so quickly because she gave birth to a female. But with all this according to her train. And to a woman her passion. That's why he wrote and was unclean for two weeks as a woman. According to the aforementioned impurity in Eve, he multiplied it. And he said, "Many locusts, your sadness, and your sadness in sadness, you will have sons." But in Adam he did not write but in nervousness you will eat. and to atone for her sin and what is on her heart. He said, bring a yearling lamb to the pilgrim

ומצאתי בפירוש ישעיהו בפירוש רבי יוסף קמחי ז"ל שביאר זה באומרו ה' בצר פקדוך צקון לחש. כי זה מורה על מעלת ישראל שאעפ"י שיודעים שהקב"ה מביא עליהם צרות וייסורין בעונותיהם. אז חוזרים אליו בלב שלם ומתפללים לפניו. אעפ"י שמן הדין היה ראוי להפך. וזהו צקון לחש מוסרך למו. ואיך איפשר זה. לז"א שקרה להם כמו שקרה לאשה הרה שתחיל תזעק בחבליה. ומגעת עד דכדוכה של נפש. ויודעת שכל זה הרע עשה לה בעלה. ועם כל זה אז מתדבקת ומתקשרת עמו יותר. כן היינו מפניך ה'. שכל עוד שאתה פוקד ומייסר אותנו בייסורים. אז אנו מתפללין אליך יותר ואנו מתדבקין בך. הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. ולא כמו האשה שיולדת זכר או נקבה. אלא אחר כל החבלים ילדנו רוח. אחר שאין אנו רואים ישועה בארץ לעמך. ואין אנו רואים נקמה ונפילה ביושבי תבל. זהו מה שראיתי לפ' בזה כאלו הנבואה דברה בי. ואלו לא כתבתי בזה הספר דבר אחר אלא זה די לאנשי המדע אלו דבריו ז"ל. וזה מסכים עם מה שפירשתי באומרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. וזהו מה שאמר דוד על יהונתן צר לי עליך אחי וגו'. נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. לפי שידוע שאהבת יהונתן לדוד היתה בלי טעם. וחוץ מן המנהג הטבעי. כי אחר שיהונתן היה יודע שדוד עתיד ליקח מלכותו ממנו. ראוי היה לשנוא לו וליטור לו איבת עולם. ולא עשה כן אלא אהבת עולם אהבהו. ואיך היה זה כי זה דבר פלא ואין לו טעם. לז"א נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. רוצה לומר ממין אהבת הנשים שאוהבות לבעליהן בלי טעם. שמושלים בהן ומשתעבדין בהן כשפחות. ויודעות שהרע המגיען הוא בסבתם. ועם כל זה אוהבות אותם. וכן בזה הדרך היתה אהבת יהונתן ודוד. וכל זה מקללת בעצב תלדי בנים. ועם כל זה ואל אישך תשוקתך. ולכן בכאן כשיולדת זכר שהיא אם הבנים שמחה. ומשעה שמזדווגת מבקשת ואומרת שיהיה זכר. וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר. זמן חרטתה אינו אלא ז' ימים. אבל כשיולדת נקבה שהיא בלא רצונה. כאומרם ז"ל שלשה דברים אין אדם רוצה שיהיו לו וא"א לעולם בלא הם. ואלו הם נקבה בבניו. קמה בשדהו. חומץ ביינו. לכן אינה מתחרטת כ"כ מהרה לפי שילדה נקבה. אבל עם כל זה לפי הרכבתה. ואל אישה תשוקתה. לכן כתב וטמאה שבועים כנדתה. כסדר הטומאה האמורה בחוה שכפל בה. ואמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים. אבל באדם לא כתב אלא בעצבון תאכלנה. ולכפר על חטאתה ועל העולה על לבה. אמר תביא כבש בן שנתו לעולה

Interesting: “unnatural”, in the sense that it’s to his disadvantage

__________________________________________

Supplement:^[23]

Leviticus 19:18 * (Stefan Schorch article)

לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'׃

You shall not take vengeance or bear any grudge against the children of your people; but you shall love your neighbor as yourself. I am the LORD.

Leviticus 19:18.

 לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'׃

A similar type of scope ambiguity to the one we analyzed with respect to לי –  in 2Sam 1:26 אהבתך לי vs. נפלאת לי is found in Lev 19:18, a verse that is relevant for the month of Iyyar because of its association with Rabbi Akiva, and for the theme of love and identity.

The two main options for the reading are:

WIDE SCOPE, verbal: “love your neighbor as [you love] yourself”

OR

NARROW SCOPE, nominal/adjectivals: “love your neighbor [who is] like yourself”

compounded by the preposition לִ֔י, following the genitive אַהֲבָֽתְךָ֙, as this may function either as an object marker or as an indication of possession <check W &O’C and find a more precise descriptor for the lamed>. This involves a scope ambiguity. <add link to googledocs for scope ambiguity examples>:
1. your love toward me [i.e., your love of me] is/was greater. NARROW SCOPE

or:

2. Greater is/was [your love] to me, i.e., greater to me is/was your love. WIDE SCOPE

In the following analysis, for each exegetical source examined, each of the genitive construct collocations will first be analyzed separately, and then the two readings will be discussed together:
1. אהבתך לי:

Reading A: NARROW SCOPE of לִי .  

לי identifies the object of אהבתך– [“your love”, i.e., Jonathan’s love, “for me”, i.e., for David] was more wondrous than women’s love.

נִפְלְאַ֤תָה [אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י]

Reading B: WIDE SCOPE of לִי : your love was [more wondrous for me] than women’s love.

נִפְלְאַ֤תָה [אַהֲבָֽתְךָ֙] לִ֔י

אהבתך  1.1:   

Reading A': subjective genitive: “your”, i.e., Jonathan’s love [of an implied object, presumably David].

Reading B': objective genitive: [an implied subject, most likely, David’s] love of “you,” i.e., Jonathan.

Reading C: both subjective and objective genitive, implying mutual love. This is possible because of the special semantic quality of the verb “to love.” (elaborate)

2. אהבת נשים:

Reading A: subjective genitive: “women’s love [of an implied object].

Reading B: objective genitive: [an implied subject’s] love of women.

Reading C: both subjective and objective genitive, especially as implying mutual love. This is possible because of the special semantic quality of the verb “to love.” (elaborate)

2 SAMUEL 1:26

צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים׃

Check Thetorah.com.  On Lev 19.  

Check Muraoka:  extent to which highlighted words indicate kamocha as adnominal rather than adverbial.  Also check Schule.

15‏ לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃ ‎16‏ לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ ‎17‏ לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃ ‎18‏ לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

• Vs. 34:

כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃,  into account