TAMMUZ

 לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃

Exod 20:19 “you shall not make with me gods of silver and gods of gold you shall not make for yourselves"

 Treasures From The Royal Tombs of Ur - Revised 1999

Preamble:

משנה תענית ד: 6

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר.

Mishnah Ta'anit 4:6

The mishna discusses the five major communal fast days in the Jewish calendar:

Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five other disasters happened on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz the tablets were broken <by Moses, when he saw that the Jews had made the golden calf>; the daily offering was nullified by the Roman authorities and was never sacrificed again; the city walls of Jerusalem were breached; the general Apostemos publicly burned a Torah scroll and placed an idol in the sanctuary.

The fast of 17th Tammuz commemorates a number of tragedies in the Jewish calendar, associated with the destruction of the First and Second Jerusalem Temple, and also Moses’ breaking the Tablets of the Law in response to the Israelites’ sin of worshiping the idol of a Golden Calf in the wilderness. Our verse for Tammuz contains a prohibition of idolatry, in the formulation that is recorded in the book of Exodus, ch. 20, just after the revelation of the Decalogue at Sinai. The verse is concerned with the production of idols of silver and gold, and the syntactic ambiguity relates specifically to that prohibition. More generally, this verse, in conjunction with other biblical verses and traditions, has been associated with broader restrictions on visual arts, and specifically plastic arts, in Jewish law and practice. (see “ מוני המצוות”, in alhatorah.org on Exod 20:19: שלא לעשות צורות לנוי – רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ד׳, ספר החינוך ל״ט. מפסוקים אחרים – סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ב).

As throughout this LISHMAH project, the presentation of the analysis of the verse will consist of the following sections:

1. The text of the verse in Hebrew
2. Selected ENGLISH TRANSLATIONS of the verse
3. DESCRIPTION OF the AMBIGUITIES in the VERSE
4. TRADITIONAL COMMENTARIES on the VERSE: citations of commentaries on the verse (generally pasted from alhatorah.org), in roughly chronological order, with an analysis of each commentary’s identification and resolution of the ambiguity in question.

***<<<n.b.: for much of the document, I’ve bolded the descriptions and analyses, instead of whiting them out, since the discussions need further consideration. >>>

Our TAMMUZ verse is

לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃

Exod 20:19 “you shall not make with me gods of silver and gods of gold you shall not make for yourselves"

Modern English Translations: 

Alhatorah.org, Exod 20:19:

Do not make that which is with Me.^[1] Gods of silver and gods of gold do not make for yourself.

Chalcedony cylinder seal depicting a god and goddess with many stars and a crescent moon; https://www.britishmuseum.org/collection/object/W_1928-0609-24

“Goddess Inanna/Ishtar on an Akkadian Empire seal, 2350–2150 BCE. She is equipped with weapons on her back, has a horned helmet, is trampling a lion held on a leash and is accompanied by the star of Shamash.” https://en.wikipedia.org/wiki/Inanna

KJV (biblegateway.com), on Exod 20:23:

Ye shall not make with me gods of silver, neither shall ye make unto you gods of gold.

NRSVUE (biblegateway.com), Exod 20:23:

You shall not make gods of silver alongside me, nor shall you make for yourselves gods of gold.

JPS (2006; sefaria.org), Exod 20:20:

You shall not make with me gods of silver, neither shall you make for yourselves gods of gold.

1.  AMBIGUITIES and READING OPTIONS

Exod 20:19

לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃

The central aspect of the syntactic ambiguity is most easily represented through verse division/punctuation:^[2]
READING A:

You shall not make with me gods of silver;

And gods of gold you shall not make for yourselves.

READING B:
You shall not make [that which is] with me;

gods of silver and gods of gold you shall not make for yourselves.

*READING C:

You shall not make with me gods of silver [and gods of gold];
[gods of silver] and gods of gold you shall not make for yourselves.

Hypothetical Reading D:

You shall not make with me gods of silver and gods of gold;
You shall not make for yourselves.

*SYNTACTIC AMBIGUITIES: Three Readings

READING A presumes a chiastic structure to the verse:

Most commentators who ostensibly follow this division of the verse do not actually restrict the initial prohibition to gods of silver and the second prohibition to gods of gold. Rather, they seem to treat the two terms, “gods of silver” and “gods of gold” as synonymous expressions, taking both of them as standing in for “graven idols”-- so that each term is a sort of “perat” representing a “kelal.” In this approach, the two terms essentially function as a pair, so that both prohibitions–לא תעשון אתי  and לא תעשה לך – apply both to images of gold and to images of silver (and also to images of any other material). In these readings, the collocation “gods of silver and gods of gold” has to be read both backwards and forwards– both completing the first clause and beginning the second. This is how the Mizrachi understands Rashi, as described below.  ***<<look into examples and explanations of Janus parallelism,^[3] and see if these can be useful for describing the syntactic structure identified here>>. <<<Herbert Basser, personal communication, points to a similar exegesis— of Lev 19:32–  in Tosafot, bKiddushun 32b

מאי שנא דפלגינהו ש"מ דהאי לאו האי. וה"ק מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן>>>
For the sake of our discussion, I will separate this reading from READING A and designate it Reading C:

I think it is likely that this understanding underlies the modern translations, which formally look like Reading A.

Moreover, the reading that we have labeled Reading B also pre-supposes a grammatical object for the prohibitions לא תעשון and לא תעשה, and it is most logical to view “gods of silver” and “gods of gold” as serving the role of those objects. Thus, Reading B needs to be unpacked, and is best understood as something along the lines of:

לא תעשון אתי אלהי כסף [ואלהי זהב] <ו>[אלהי כסף] ואלהי זהב לא תעשה לך^[5]

EXEGETICAL SOURCES

*** CANTILLATION: Excursus on rationale underlying placement of cantillation marks in chastic verses.

 לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃ 

S. Kogut describes this verse as a case in which the structure of a verse requires elements from different sections of the verse to complement each other and to do double-duty, fulfilling a primary function in one portion of the verse, but also filling a gap in another section. He applies the expression  מושך עצמו ואחר עמו to this phenomenon and emphasizes that the phenomenon cannot be represented through the cantillation. In our verse, Kogut identifies the chiastic parallelism we noted above, with the verse consisting of two stichs:

In this chiastic mapping, the prohibition “לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן” in the opening of the verse is repeated in the conclusion, “לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם.” In Kogut’s understanding, this means  that אִתִּ֑י from the first stich needs to be pulled into the second as well, and that לָכֶֽם from the second stich needs to be pulled into the first one:^[6]

לא תעשון [לכם] אתי אלהי כסף

ואלהי זהב לא תעשו לכם [אתי]

Kogut argues that since cantillation marks cannot assign a word to both sections, those who placed the marks had no choice but to sever the connection between elements that need to be in both stichs; here, they placed “gods of silver and gods of gold” in the second stich, connecting it to the prohibition in the conclusion of the verse rather than its opening. Kogut speculates that they expected that the reader encountering the initial phrase “you shall not make with me,” without a grammatical object, would assign the direct object in the conclusion also to the first stich. He further observes that this kind of filling in from stich to stich is different from an ordinary explicit chastic verse where the parallelism is clear without carrying over. He responds to James Kugel’s criticism of the sages for inserting a cantillation tradition that blurs the parallelism in biblical verses, by saying that in some cases their placement of cantillation marks facilitates reading according to the parallelism, even when the main dividing mark does not evenly separate the two stichs.^[7] He elaborates upon the type of parallelism– of which Exod 20:20 is an example– in which each stich must complement and complete the other, and in which the sages were compelled to assign cantillation marks that do not reflect the parallelism, since there is no way to represent the completions within the cantillation system.^[8] He brings this analysis to his discussion of another example in which Kugel objected to the placement of the cantillation marks as blurring parallelism: Num 23:7.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָ֠ם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה

יִשְׂרָאֵֽל׃

He took up his parable, and said, "From Aram has Balak brought me, the king of Moab from the mountains of the East. Come, curse Jacob for me. Come, defy Israel.”

Kogut maps the division of the cantillation marks like this: ^[9]

.

Kogut observes that the placement of the cantillation marks treats the words “מִן־אֲרָם”  through “מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם” as a single unit, in which the collocation מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם stands as a sort of “afterthought,” rather than dividing the text into two balanced units, at Balak,  as in the translation above. He argues that this verse division actually preserves the meaning that emerges from the parallelism.^[10]

Returning to Exod 20:19, Kogut offers two alternatives for the exegetical supposition underlying the placement of the cantillation marks so as to isolate לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי

(1) The placement reflects Reading A (i.e., presuming the chiastic parallelism, and presuming that the reader would carry the necessary elements back and forth between the two stichs) or (2) The placement reflects Reading B, aligning with the midrashic reading(s)  that sets off “You shall not make [images of that which is] with me” from the rest of the verse; In this case, the cantillation tradition might either have preceded the midrash–serving as source and inspiration for the midrash, or might be an expression of a pre-existing midrash.

 Those who count mitzvot:

מוני המצוות

שלא לעשות צורות לנוי – רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ד׳, ספר החינוך ל״ט. מפסוקים אחרים – סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ב

רמבם

רמב״ם ספר המצוות מצוות לא תעשה ד׳

שהזהירנו מעשות צורות בעלי חיים מהעצים והאבנים והמתכות וזולתם ואע״פ שלא יעשו להעבד, וזה הרחקה מעשות הצורות כלל כדי שלא יחשוב בהם מה שיחשבו הסכלים עע״ז שיחשבו כי לצורות כחות. והוא אמרו יתעלה ״לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב״ (שמות כ׳:י״ט). ולשון מכילתא בענין לאו זה על צד הבאור ״אלהי כסף״ (שמות כ׳:י״ט) ״לא תעשו״ (שמות כ׳:י״ט) שלא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות, תלמוד לומר ״לא תעשו לכם״ (שמות כ׳:י״ט). והעובר על לאו זה חייב מלקות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ואי זה מן הצורות אפשר לציירם ואי זה מהם לא יצויירו ואיך יהיה תאר הציור בפ״ג מע״ז. והתבאר בסנהדרין (בבלי סנהדרין ז׳:) שלאו זה גם כן רוצה לומר אמרו לא תעשון כולל ענינים מכוונת מצוה זו. אבל פשטיה דקרא מדבר במה שזכרנו כמו שהתבאר במכילתא. (וישמע יתרו, רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים פ״ג):

ספר החינוך ל״ט.

שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי – שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזלתם, ואפילו לנוי, שנאמר (שמות כ׳:י״ט) לא תעשון אתי, ודרשו ז״ל (ר״ה כ״ד:) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה דהינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו, והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו. ומה שאמר בצלמנו על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כלו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה (שקדם ענינו) מנבראיו חלילה. ולאו דלא תעשה לך פסל שלא נעשה שום צורה שתעבד. וזה הלאו מיחד לצורת אדם שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה.

דיני המצוה, כגון העושה צורת אדם חסר אבר אחד או יותר מה דינו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מעבודה זרה (מג א) ובמסכת סנהדרין (ז ב) אמרו שהלאו הזה כולל ענינים אחרים. אמנם עקר הלאו, במה שזכרנו, וכן אמרו במכלתא. (י״ד קמא סעיף ז).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות.

Mekhilta de R. Ishmael

מכילתא דר ישמעאל

לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא תַעֲשׂוּן דְּמוּת שַׁמָּשַׁי, הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם. לֹא דְּמוּת מַלְאָכִים, וְלֹא דְּמוּת אוֹפַנִּים, וְלֹא דְּמוּת כְּרוּבִים.

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ׳לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי׳, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: ״עוֹשֶׂה אֲנִי לוֹ כְּמִין דְּמוּת וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ!״ תִּלְמֹד לוֹמַר ׳לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי׳. וּכְתִיב: ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה״ (דברים ד׳:ט״ו).

רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ (שמות כ׳:י״ט), ״שֶׁלֹּא תְנַהֲגוּ בִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים מְנַהֲגִין בְּיִרְאוֹתֵיהֶן, שֶׁכְּשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה עֲלֵיהֶם, הֵם מְכַבְּדִין אֶת אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ, כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה״ (חבקוק א׳:ט״ז). וּכְשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עֲלֵיהֶן, הֵם מְקַלְּלִין אֶת אֱלֹהֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף׳ וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו״ (ישעיהו ח׳:כ״א). אֲבָל אַתֶּם, אִם הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אֶת הַטּוֹבָה, תְּנוּ הוֹדָאָה! הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אֶת הַיִּסּוּרִין, תְּנוּ הוֹדָאָה!״ וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר… רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין…

אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב״ (שמות כ״ה:י״ח). אָמַר: ״הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אַרְבָּעָה!״ תִּלְמֹד לוֹמַר: ״אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם״ (שמות כ׳:י״ט). אִם הוֹסַפְתָּ עַל שְׁנַיִם, הֲרֵי הֵם כֵּאלֹהֵי זָהָב. ״אֱלֹהֵי כֶסֶף״ לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר ״אֱלֹהֵי זָהָב״? וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֱלֹהֵי כֶסֶף״? וַהֲלֹא מַה שֶּׁהִתַּרְנוּ בוֹ, אָסַרְנוּ בוֹ? מַה שֶּׁאָסַרְנוּ בוֹ, דִּין הוּא שֶׁנֶּאֱסֹר בּוֹ, וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֱלֹהֵי כֶסֶף״? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ, כָּל כְּלֵי בֵית עוֹלָמִים, שֶׁאִם אֵין לָהֶם שֶׁלַּזָּהָב, הֵן עוֹשִׂים אוֹתוֹ שֶׁלַּכֶּסֶף, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף שְׁנַיִם כְּרֻבִים כֵּן! תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֱלֹהֵי כֶסֶף״, הָא אִם שִׁנִּיתֶם מִשֶּׁלַּזָּהָב, הֲרֵי הֵן כֵּאלֹהֵי כֶּסֶף.

לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְנָתְנָה תוֹרָה רְשׁוּת לַעֲשׁוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת! תִּלְמֹד לוֹמַר ״לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם״.

דָּבָר אַחֵר: לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם – שֶׁלֹּא תֹּאמְרוּ: הֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין לַנּוֹי, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂין בַּמְּדִינוֹת תִּלְמֹד לוֹמַר ״לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם!״

English translation:^[11] 

check Neusner:

:

PART 1: לא תעשון אתי

Ye Shall Not Make with Me. R. Ishmael says: Ye shall not make a likeness of My servants who serve before Me in heaven, not the likeness of angels, not the likeness of the cherubim, and not the likeness of the ophanim.

R. Nathan says: Ye Shall Not Make Me. Lest you say: I am going to make some sort of a representation of God and thus worship Him, Scripture says, “Ye shall not make me.”

<*(Lauterbach, p. 344, n.1: The word אתי is interpreted as if it read אותי.>  And so it also says: “Take ye therefore good heed unto yourselves – for ye saw no manner or form (Deut. 4. 15).>

Rabbi Akiba says: Ye Shall Not Do with Me.  You shall not behave towards me in the manner in which others behave towards their deities. When good comes to them, they honor their gods, as it is said: “Therefore they sacrifice unto their net,” etc. (Hab. 1.16). But when evil comes to them, they curse their gods, as it is said: “And it shall come to pass that when they shall be hungry they shall fret themselves and curse their king and their god” (Isa. 8.21). But ye, if I bring good upon you, give ye thanks, and when I bring suffering upon you, give ye thanks. And thus David says:...  Thus you learn that chastisements are very precious….

Which reading is reflected in the interpretations of: R. Ishmael, R. Nathan, and R. Akiva?

R. Ishmael: <<< Ostensibly, Reading B–as this interpretation is categorized by Kogut and alhatorah.org–as R. Ishmael emphasizes that the prohibition is against making [images] of entities that are “with Me.” He specifies that this refers to heavenly beings who serve God- angels, cherubim, ophanim.

It must be noted that R. Ishmael’s interpretation nevertheless presumes that this prohibition is against making likenesses. His statement can thus be compatible with Reading A– do not make gods of silver <in the likeness of  those who are> with me, nor gods of gold for yourselves; or, better, Reading C– do not make gods of silver and gods of gold <in the likeness of those who are> with me; do not make <these> for yourselves.>>>

R. Nathan: <<<Like R. Ishmael’s statement, Rabbi Nathan’s interpretation is best suited in some ways to Reading B, since it emphasizes the prohibition in the initial phrase, taking it as a unit: “Ye shall not make me.” It nevertheless presumes that there are objects one should not make–and therefore may also reflect Reading C or, “Reading B, unpacked.”.>>>

R. Akiva: <<<Like the previous two statements, R. Akiva’s, interpretation is best suited to Reading B, since it takes the initial phrase as a unit: “Ye shall not act towards me”. Nevertheless, the statement implies a  comparandum: don’t behave towards me… as idolators behave towards their deities.” (And not simply, “don’t behave towards me”, with the phrase standing fully alone).  Therefore,  the continuation of the verse is also necessary for Rabbi Akiva’s reading of the first phrase, which would make this reading align with Reading C or “Reading B, unpacked.”>>>

PART 2:  אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם

Gods of Silver or Gods of Gold. Why is this said? Since Scripture says: And thou shalt make two cherubim of gold” (Ex. 25.18). And what if one should say: I am going to make four? By saying here “gods of gold,” Scripture teaches that if you make more than two, they are like gods of gold.

Gods of Silver. Why is this said? Has it not already been said, “gods of gold”? And if we have forbidden even what is otherwise permitted, it is but logical that what has never been permitted should surely be forbidden. What need is there then of saying “gods of silver”? Because we find in the case of all the vessels of the Temple that if there is no gold for them they may be made of silver, I might think that it is also so in the case of the two cherubim; therefore it says, “gods of silver.” Behold, if you change and do not make them of gold, they are like gods of silver.

Ye Shall not Make unto You. Lest you say: Since the Torah has given permission to make the cherubim in the Temple, I am also going to make them in the synagogues and in the school-houses, Scripture says: “Ye shall not make unto you.”

Another Interpretation: Ye Shall Not Make unto You Gods of Silver. Lest you say: I am going to make them merely for adornment as others do in the various provinces, Scripture says: “Ye shall not make unto you.”

<<<These readings emphasize the role of “gods of silver” and “gods of gold” as direct objects of “you shall not make.” The references to the cherubim on the ark seem to specifically take “gods of silver” and “gods of gold” as objects of the first prohibition– do not make these silver and gold objects  “with me”, whether in the sense of adding more golden cherubim or making the cherubim of silver.  So, this part of the midrash seems like Reading D, but then the continuation of the Mekhilta takes  “gods of silver” and “gods of gold” as objects of  “Ye shall not make unto you”-- therefore, this seems like Reading C.>>>>  

Mekhilta de Rashbi

מכילתא דרשב״י

לא תעשון אתי – שלא יעשה אדם מזבח כנגד מזבח ושלחן כתבנית שלחן ומנורה כתבנית מנורה דברי ר׳ מאיר.

אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם – למה אני צריך והלא כבר נאמר (שמות כ׳:ג׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה מה ת״ל אלהי כסף ואלהי זהב שיכול הואיל והותר מכללו במקדש יהא מותר בכללו בגבולין ת״ל לא תעשו לכם.

ר׳ ישמעאל אומר אזהרה שמענו עונש לא שמענו מכלל שנ׳ (שמות כ״ה:י״ח) ועשית שנים כרובים זהב יכול הואיל והותר במינו במקדש אם עברו בגבולין לא יהא חייב ת״ל אלהי כסף ואלהי זהב מקיש אלהי כסף לאלהי זהב מה אלהי זהב הרי הוא בכלל אזהרה והרי הוא בכלל עונש אף אלהי כסף הרי הן בכלל אזהרה והרי הן בכלל עונש.

ד״א לא תעשון אתי אלהי כסף לא תעשון כדמות שמשים שמשמשין לפני במרום.

English Translation:^[12]

"Do not make with Me" - meaning, a person should not make an altar corresponding to the altar, a table corresponding to the table, or a menorah corresponding to the menorah. These are the words of Rabbi Meir.

"You shall not make for yourselves gods of silver or gods of gold" - Why do I need this commandment? Didn't it already say (Exodus 20:4), "You shall not make for yourself a graven image"? What is the additional teaching of "gods of silver or gods of gold"? It is to include that just as it is prohibited to make them in the sanctuary, it is also prohibited to make them outside the sanctuary. This is why it says, "You shall not make for yourselves."

Rabbi Yishmael says, "We heard the warning but we did not hear the punishment." As it is written (Exodus 25:18), "And you shall make two cherubim of gold." One might think that since it is permitted in its proper form in the sanctuary, if they are made outside the sanctuary, one would not be liable. Therefore, it says, "gods of silver or gods of gold" - comparing gods of silver to gods of gold. Just as gods of gold are included in the warning and also in the punishment, so too, gods of silver are included in the warning and also in the punishment. Alternatively, "Do not make with Me gods of silver" - do not make them in the likeness of the heavenly beings that serve before Me on high.

Check for other editions/translations?

Rabbi Meir: <<<This interpretation comes closest to reflecting READING B: “do not make that which is with me”– what is implied is: do not make <additional objects beyond/like those> that are with me <in the sanctuary>; there is no need to pull in “gods of siver” or “gods of gold” to serve as direct objects.

The continuation of the Mekhilta further treats “gods of silver and gods of gold, do not make for yourselves” as an independent clause, in accord with READING B.

Both interpretations attributed to Rabbi Ishmael take “gods of silver” as the object of “Do not make with me”, i.e., they present as READING A, but the first interpretation equates “gods of silver” with “gods of gold”, which is, in effect, READING C.>>>

Targum Onkelos (c. 3rd century CE)

לָא תַעְבְּדוּן קֳדָמָי דַּחְלָן דִּכְסַף וְדַחְלָן דִּדְהַב לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן

English translation of Grossfield:^[13]

Do not make before Me* deities of silver, nor should you make deities of gold for yourself.

Onkelos’s Aramaic translation retains the syntactic ambiguity of the original Hebrew.

*Grossfield (n. 14): The Hebrew “with Me” is difficult and accordingly interpretively rendered “before Me” using the preposition qdm, perhaps in referring back to the beginning of vs. 3 above— “You shall have no other gods before Me.” The other Ancient Versions also adjust their translation— Tg. Neof. and the Frg. Tg, (V) likewise have “before me” while the LXX and the Syr. have “for yourselves,” and the Vg. omits a translation entirely.

(nb: i think that Grossfield italicizes “deities” because of his note referring readers to the note on Gen 31, about Onqelos’s translation of אלהים; the italics do not indicate a variant from MT here, as they do elsewhere in his translation).

Neofiti

​​לא תעבדון קדמיי טעון דכסף וטעוון דדהב לא תעבדון לכון

English translation of Hayward:^[14]

You shall not make before* me idols of silver, and idols of gold you shall not make for yourselves.

* Hayward (n. 22): Hebrew has “You shall not make me gods of silver…. and gods of gold.” For “before me,” cf. Tg Onq., and see Grossfeld.  

Hayward’s comma after “silver” aligns with Reading A, but this is not necessarily indicated in the Aramaic, which retains the ambiguity of MT.

Targum ps.Jonathan

עמי בני ישראל לא תעבדון למסגוד דמות שימשא וסיהרא וכוכביא ומזליא ומלאכיא דמשמשין קדמיי דחלן דכסף ודחלן דדהב לא תעבדון לכון.

English translation of Maher:^[15]

My people, children of Israel, you shall not make, for the purpose of bowing down (to it), any likeness of the sun, the moon, the stars, or the planets, or of the angels who minister before me;*  you shall not make for yourselves deities of silver or deities of gold.

*Maher (n. 27): Mek. RI Exod 20:23 (2,276); ibid., Exod 20:4 (2,242-43); b. Abod. Zar. 42b;  Rosh Hash. 24b; Ed. pr. Here reads “before him” for “before me” of Lond.

psJonathan reflects READING B, supplying a direct object “any likeness of…”  as well as an explanatory phrase: “for the purpose of bowing down,” which are absent in MT.  He does not use “gods of silver and gods of gold”  as objects for the first clause, relegating these words entirely to the second prohibition: you shall not make for yourselves.  This disambiguation is made clear by moving “gods of silver and gods of gold” to the end of the verse.

Midrash Aggadah (Buber)

לא תעשון אתי – בדמות שמש לא צורת חמה לא צורת לבנה. דבר אחר: לא תעשון אתי בדמות שום תבנית, דכתיב ואל מי תדמיוני וגו׳ (ישעיהו מ׳:כ״ה), אלא מזבח אדמה תעשה לי.

You shall not make with me– in the image of the sun/a servant, not the form of the sun and not the form of the moon. Another interpretation: you shall not make an image of me in any pattern, as it is written, “to whom will you liken me etc.” (Isaiah 40:25), but rather– “an altar of earth you shall make for me.” (Exodus 20:20)

Yalkut shimoni

Similar to Mekhilta of R. Ishmael

Rashi (1040 -1105)

רש״י

לא תעשון אתי – לא תעשון דמות שמשיי המשמשין לפני במרום. אלהי כסף, אתיא אלהי כסף – בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהו של כסף, שאם שיניתם לעשותן של כסף הרי הן לפניי כאלוהות.

ואלהי זהב – בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפניי כאלהי זהב. לא תעשו לכם – שלא תאמר: הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר: לא תעשו לכם.

Translation:^[16]

לא תעשון אתי YE SHALL NOT MAKE WITH ME – Ye shall not make an image of My ministers that minister before Me in the heights (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:20:1).^[17]

GODS OF SILVER – This statement is intended to lay down a prohibition regarding the Cherubim which you will make to stand with Me – that they shall not be made of silver, for if you make any alteration in them by making them of silver and not of gold they will be before me

(regarded by Me) as idols.

AND GODS OF GOLD – This statement is intended to lay down a prohibition that one may not add to the number of two Cherubim which are prescribed: for if you make four they will be before me (regarded by me) as gods of gold (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:20:2).

 לא תעשו לכם YE SHALL NOT MAKE FOR YOURSELVES – Ye shall not say: Behold I will make Cherubim in the Synagogues and the Houses of Study of the same kind as I make in the House of Eternity (a term for the Temple at Jerusalem); on this account it states: "ye shall not make for yourselves" (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:20:2).

Rashi’s reading: <<<Rashi’s first statement seems to reflect READING B, isolating “you shall not make with me”. He supplies the direct object, “an image”; if this is a rendering of “gods of silver” (and perhaps “gods of gold”), then this would be closer to READING C. (See the explanation of Mizrachi, below).

The continuation of Rashi, about the cherubim, clearly attaches “gods of silver” and “gods of gold” to the initial prohibition in the verse: “you shall not make with me,” which would reflect Reading D if it would stand alone.  However, the concluding statement associates that initial prohibition about the cherubim in the Temple–with the prohibition of making copycat images in synagogues, requiring “gods of silver and gods of gold” to serve as the object for the second prohibition as well,  indicating READING C.>>>

Lekach tov (11th century)

לקח טוב

לא תעשון אתי – ר׳ ישמעאל^[18] אומר לא תעשון כדמות שמשי שמשמשין לפני במרום לא דמות מלאכים כרובים ושרפים ואופנים. ד״א: לא תעשון אתי – שלא תאמר דור המדבר הוזהרו בלבד, ת״ל אתי, לעולמי עולמים לדורי דורות.

אלהי כסף ואלהי זהב – למה נאמר לפי שהוא אומר ועשית שנים כרובים זהב (שמות כ״ה:י״ח), שמא אתה תעשה ארבעה, ת״ל אלהי זהב, שאם הוספת על שנים הרי הן כאלהי זהב, אלהי כסף למה נאמר, לפי (שמא אינו) [שמצינו] בכל כלי בית עולמים, שאם אין להם של זהב הן עושין של כסף, שומעני אף כרובים כן, ת״ל אלהי כסף הא אם שנה ועשאן של כסף הרי הן כאלהי כסף.

לא תעשו לכם – שלא תאמר הואיל וניתנה רשות לעשות בבית המקדש הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ת״ל לא תעשו לכם. שמא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שעושים אחרים במדינות, ת״ל לא תעשו לכם, רבותינו אמרו^[19] מדרש בפסוק הזה, אלהי כסף ואלהי זהב, דיין שנוטל לדון נקרא אלוה הבא בשביל כסף, ואלהי זהב הבא בשביל זהב, 4מיכן אמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין.

English translation:^[20]
“You shall not make with me” - R. Ishmael says you shall not make <likenesses> like the image of my servants that serve before me on high; not the image of angels, cherubim, seraphim, or ophanim.

Another interpretation: “You shall not make with me” - so that you will not say that only the generation of the desert was warned; therefore, Scripture says, “with me”–forever and ever and for generations of generations.

“gods of silver and gods of gold| - Why is this said? Since it says, “ and you shall make two cherubim of gold” (Exodus 25:18)--lest you make four; therefore, Scripture says, “gods of gold”-- for, if you add to the two, then these are like “gods of gold”; “gods of silver” -  why is this said? Since we have found in the case of all the  vessels of the Temple (lit., eternal house) that if they do not have gold, then they <may> make them of silver. I might think that also for the cherubim, this is so; therefore it says, “gods of silver”-- See: if  one changes and makes  them of silver, then, they are like “gods of silver.”

“You shall not make for yourselves” - so that you shall not say: since permission was given to make <likenesses> in the Temple, (i.e., cherubim), I am going to make them in synagogues and study hall. Therefore, Scripture says, “you shall not make for yourselves.” Lest you say, "I am making this as a decoration, as they do in other countries.”  Therefore, Scripture says, “you shall not make for yourselves.”

Our Rabbis said  a midrash on this verse: “gods of silver and gods of gold”-- a judge who takes <payment> for adjudicating is called “a judge (אלוה) who comes for silver”; and “gods of gold”- one who comes for gold.  From here, they said: one who takes payment for adjudicating, his judgments are invalidated.

<<<Lekach Tov is primarily an anthology of earlier readings. Overall, these are best understood as following Reading C, taking “gods of silver” and “and gods of gold” backwards and forwards, as objects of both לא תעשון אתי and לא תעשה לכם.

The midrash about judges from b.Sanhedrin 7b separates “אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם” from the beginning of the verse– READING B.>>>

Rashbam (1085-1174)

רשב״ם 

אלהי כסף ואלהי זהב – אפילו לזכרון שמים לא תעשו, שיש טועים וסבורים שיש בהם ממש. ואף על פי שציוה הקב״ה לעשות כרובים על הארון, לישיבתו נעשו, דוגמת כרובי כסא של מעלה, ולא להשתחוות להם.

English translation (adapted from alhatorah.org):

“gods of silver and gods of gold”: even if they are only for a remembrance for Heaven, “you shall not make” <them>, for there are those who err and suppose that they <i.e. those representations> are real <divinities]> Even though God commanded to make cherubim on the ark, those cherubim are meant for God to sit on – just like the cherubim in the heavenly throne – and not for bowing down to them.

<<<Rashbam states that “gods of silver and gods of gold” is the object of לא תעשו, but since he explains that this prohibition includes images made “as a remembrance for Heaven”, this indicated that he is referring to the initial prohibition, לא תעשון אתי.  The same is true of his statement regarding the cherubim, that they are “with God”, but not for worship. Rashbam’s commentary reflects READING D, but it seems most likely that his understanding aligns with READING C, since it is unlikely that he would leave לא תעשו לך hanging, with no grammatical or logical object.>>

Ibn Ezra (c. 1088 - 1167) Commentary A

ואחר שדברתי אני עמכם פנים בפנים בלא שליח, אין לכם צורך לעשות אלהי כסף וזהב, כי רבים מעובדי הפסילים שהם אומרין עד היום: שזאת הצורה תליץ בעדי ותעזרני מול השם. וטעם לא תעשו לכם – אחרא אתי, כי אני אין לי צורך שתעשו אלהי זהב, גם לכם אין צורך. כי הנה דברתי אתכם בלא שליח, ובלא אלהים אמצעי, ביני וביניכם.

English Translation (via chatopenai, with modifications):

After I have spoken to you face to face without a messenger, you have no need to make gods of silver and gold, for there are many among the idolaters who say until this day: 'This image will intercede for me and help me before God.'

And the reason for 'You shall not make for yourselves'  follows from/ is separate from ??? “with me”; for, I have no need for you to make gods of gold, and neither do you. For behold, I have spoken to you without a messenger, and without any intermediary gods, between me and you."

<<<Ibn Ezra treats “idols of silver and gold” as a compound phrase; he makes this clear by omitting the second occurrence of אלהי: “gods of silver and gold.” The object of the prohibition is אלהי, of both silver and gold. Ibn Ezra seems to identify one basic prohibition– making idols of silver and gold, to serve as intercessors between the human devotee and God. It seems to me that his comment understands the verse as relating to two perspectives on humans’ motives for seeking such mediation: (1) divine transcendence: a wish to make God more accessible, which is unnecessary, since God can and does communicate with Israel directly and (2) human limitations: a wish to make humans better able to communicate with God, which is unnecessary for the same reason, that God can and does communicate with Israel directly.

This interpretation sees Ibn Ezra adopting READING D, in attaching “gods of gold and silver” to the prohibition “you shall not make with me,” but in the form that is in effect READING C, since he sees that collocation as the object for “you shall not make for yourselves” as well. Ibn Ezra’s comment aligns with Kogut’s mapping of the verse and his description of מושך עצמו ואחר עמו: he pulls לכם into the first prohibition and אתי into the second prohibition. This differs from the mapping that I’ve suggested, in which “idols of silver and idols of gold” functions backwards and forwards.>>>

Ibn Ezra (c. 1088 - 1167) Commentary B

לא תעשון – הטעם: הנה אני יושב בשמים. ואני דברתי עמכם לא על ידי אמצעי, וכן כתוב: פנים בפנים דבר י״י עמכם (דברים ה׳:ד׳). ואל תתמה בעבור שכתוב פעמים: לא תעשו, כי כן דרך צחות לשון הקדש, כמו: לא תחמוד (שמות כ׳:י״ג), כי הטעם אחד הוא. וכן הוא: לא תעשו לכם אתי אלהי כסף – כמו: ולא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ׳:ג׳). וטעם: שתעשו צורות לקבל כח עליונים, ותחשבו כי לכבודי אתם עושים, כאילו יהיו אמצעיים ביני וביניכם, כמו: העגל שעשו ישראל, כי אהרן לכבוד השם עשה, כאשר אפרש במקומו (ראב״ע שמות פירוש שני ל״ב:א׳). ובעבור שהשם ידע שישראל יעשו, הזהירם בתחלה שלא יעשו אלהי זהב. והנה טעם אתי – שאין לי צורך לאמצעיים עמי, על כן כתוב אחריו: אבוא אליך וברכתיך – והטעם: אני בכבודי אבא אליך.

English, from alhatorah.org:

“Ye shall not make.” Its meaning is: Look, I dwell in heaven. And I spoke to you– not via any intermediary. Scripture explicitly states, “Face to face did the Lord speak with you” (Deut. 5:4). Do not be perplexed that Scripture states twice, “ye shall not make.” Scripture is following elegant Hebrew style. It is similar to <the repetition of> “Thou shalt not covet” (v. 14).3 It all has one meaning,4 to be read as follows: "Ye shall not make with Me gods of silver, or gods of gold." It is like “Thou shalt not make unto thee a graven image” (v. 4). Its meaning is: do not make forms that receive powers from above and think that you make them for My glory, in that they will serve as an intermediary between Me and you, like the golden calf which Israel made. As I will explain in its place, Aaron made the golden calf for God's glory. 5 God warned Israel at the beginning 6 not to make gods of gold because He knew that Israel would make the golden calf. The meaning of with Me thus is: I have no need for intermediaries to be with Me. Scripture therefore states afterwards, I will come unto thee and bless thee. Its meaning is, through My glory I will come unto thee.

<<<See explanation of Ibn Ezra’s Commentary B.>>>

Bekhor Shor (12th century)

[ורבותינו דרשו (בבלי סנהדרין ז׳:): אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב, שלא יעמידו שופט שאינו הגון בשביל עושרו. הגה״ה.] ולכך: לא תעשון אתי אלוהי כסף ו{אלהי} זהב – כי כולם אין.

English from alhatorah.org:

[and our Rabbis expounded (b San 7b)^[21]: eloha [i.e., a judge] who comes due to silver and a judge who comes due to gold, <teaching> not to appoint a judge who is not appropriate because of his wealth. {A glossed annotation.}^[22]] And therefore: לא תעשון אתי אלוהי כסף ו{אלהי} זהב – DO NOT MAKE WITH ME GODS OF SILVER AND {GODS OF} GOLD – Because they are all worthless.

The paraphrase is READING D: לא תעשון אתי אלוהי כסף ו{אלהי} זהב, but the explanation follows the logic of READING C (whether in Kogut’s mapping, with “with me” and “for you” criss-crossing across the stitches, or my mapping, with “gods of silver and gold” being read backwards and forwards”

R. Abraham son of Maimonides (1186 - 1237)

רב אברהם בן הרמב״ם

(translated from the Arabic by  הרב אפרים ויזנברג, via alhatorah.org)

לא תעשו לכם – אמר ר׳ סעדיה ז״ל שטעם מאמר לא תעשון אתי אזהרה על השיתוף באמונה אם יאמינו באלוהות זולתו יתעלה ומאמרו אחרי כן לא תעשו לכם אזהרה על קבלת הצורות והתמונות ולפי זה אין כפל במקרא וזה פירוש נופל (על הלשון).

“Do not make for yourselves” – R. Saadia of blessed memory said that the meaning of the statement, “do not make with me” is <that it is> a warning against shittuf in faith (the association <of multiple other divine powers with God>): if they will believe in a divinity other than the Exalted One. And his subsequent statement, “you shall not make for yourselves” is a warning about accepting <validity of> forms and images. And according to this, there is no repetition in the verse; and <according to this interpretation>, the verse <uses the rhetorical device of> linguistic similarity (expressing two separate prohibitions in similar language>.

<<<The words “אלוהות״” and “הצורות והתמונות” are paraphrases of the verse’s “אלהי כסף ואלהי זהב”, which R. Abraham son of Maimonides takes to be the object of both prohibitions in the verse:, לא תעשון אתי and לא תעשו לכם. Not only does he have this collocation functioning backwards and forwards (READING C); he also attributes a distinct semantic value to אלהי for each of the two statements, and maybe also for the root .ע.ש.ה. He takes the first statement in the verse as prohibiting a belief in divine powers– divinities that are subordinate to God and that serve in conjunction with God; he takes the second statement as prohibiting adopting an attitude of acceptance (q.b.l. In our translation of the Arabic, probably having a meaning of  “belief”/“worship”) to representations of deities.>>>

Chizkuni (13th century?)

חזקוני

יט-כ) לא תעשון אתי – עם יראתי, למעלה הזהיר ׳לך׳ (שמות כ׳:ב׳) וכאן אתי. ואם תאמר: הואיל ומצווה אני שלא לעשות תמונת כל סמל (דברים ד׳:ט״ז) היאך אעבדנו? תלמוד לומר: 'מזבח אדמה' (שמות כ:כ) – מזבח נחשת, נבוב לחות, מלא אדמה תעשה לי וזבחת עליו – זו היא העבודה.

Adapted from alhatorah.org:

(19-20) לא תעשון אתי, "you are not to make in addition to Me" [some kind of symbol out of either silver or gold]." Above (Exodus 20:2), God warned [against idolatry using the pronoun] לך, "for yourself," [whereas] here, [the pronoun] אתי [is used]. If you were to ask: since I have been commanded not to make “a likeness of any representation” (Deuteronomy 4:16) how could I possibly worship it [i.e., such a likeness]? Therefore, Scripture states, “an earthen altar”(Exodus 20:20)-- a copper altar: hollow boards filled with earth [which were coated with a thin layer of copper] you should make for me, and sacrifice [to me] upon it– this is divine service.

Ramban (1194-1270)

רמב״ן

On Exod 20:18

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן⁠־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם

(יח-יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם – צוה שיאמר להם אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם, ואני הוא האדון בשמים ובארץ, אל תשתפו עמי אלהי כסף ואלהי זהב כי אין לכם צורך אתי לעזר אחר. ושיעור הכתוב: לא תעשון אתי אלהי כסף ולא תעשו לכם אלהי זהב.

ולדעתי פירושו: לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב להיות לכם לאלהים אתי, ולא תעשו לכם כלל. הזהיר מן האמונה בהם, וחזר והזהיר מן העשייה לבדה, כענין: ופסל ומצבה לא תקימו לכם (ויקרא כ״ו:א׳).

ועל דרך האמת: טעם אתי כטעם על פני (שמות כ׳:ב׳), וכבר רמזתי פירושו (רמב״ן שמות כ׳:ב׳-ד׳).

וכתב רבינו שלמה: כי מן השמים דברתי עמכם, וכתוב אחר אומר: וירד י״י על הר סיני (שמות י״ט:כ׳), בא השלישי להכריע ביניהם: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברים ד׳:ל״ו) – כבודו בשמים ואשו וגבורתו בארץ. זה לשון הרב. ואיננו מכוון. אבל הכרע הפסוקים מדרש חכמים הוא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ׳:י״ח), ואמת הוא. כי השם בשמים וכבודו בהר סיני כי באש י״י, וכתוב: ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים (נחמיה ט׳:י״ג), והמקראות כולן מבוארות בלשונן לכל יודע, וכבר בארתי הכל למעלה (רמב״ן שמות י״ט:כ׳). ואמר ר׳ אברהם כי מי שיש לו לב יבין הטעם בפרשת כי תשא. ודברי פי חכם חן (קהלת י׳:י״ב).

(18-19) YE YOURSELVES HAVE SEEN THAT I HAVE TALKED WITH YOU FROM HEAVEN. He commanded that Moses tell them: "Since you yourselves have seen that I have talked with you from heaven and that I am Master in heaven and upon the earth, do not combine gods of silver or gods of gold1 with Me, for you have no need of another aid with Me."

The purport of the verse is: Ye shall not make with Me gods of silver, and ye shall not make unto you gods of gold. In my opinion, the explanation of the verse is as follows: "Do not make gods of silver or gods of gold to be to you for gods with Him; and ye shall not make them altogether." Thus He warned against believing in them, and again warned against merely making them, similar to the verse, Neither shall ye rear you up a graven image, or a pillar.2

By way of the Truth, [the mystic lore of the Cabala], the meaning of the word iti (with Me) is like the Expression al panai (before My face),3 and I have already alluded to its explanation.4 Rashi wrote: "That I have talked with you from heaven. But another verse states, And the Eternal came down upon Sinai!5 There comes a third verse to harmonize them: Out of heaven He made thee to hear His Voice, that He might instruct thee; and upon earth He made thee to see His great fire.6 His Glory was in heaven, and His might was [manifest] upon the earth." Thus Rashi's language. But it is not precise.7 The harmonizing of the verses is indeed a Midrash of the Sages,8 and it is true that G-d was in heaven, and His Glory was upon Mount Sinai,9 for G-d was in the fire, and it is written, Thou camest down also upon Mount Sinai, and spokest with them from heaven.10 All the verses in their various expressions are thus clear to all who know [the mystic teachings of the Cabala]. I have already explained it all above.11 And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote that he who has a discerning heart will understand the meaning thereof in the section of Ki Thisa.12 The words of a wise man's mouth are gracious.13

R. Bachya b. Asher (1255 - 1340)

ר בחיי

לא תעשון אתי – על דרך הפשט לא תעשון בשתוף אתי שום צורה מכסף וזהב לשם אלהות, וחזר לא תעשו לכם כלל אפילו שלא לשם אלהות. ויש לפרש לא תעשון אתי כשאתם עומדים בתפלה אתי לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם שאם תעשו כן מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלהי כסף ואלהי זהב. וכתב רש״י ז״ל לא תעשון אתי, בא להזהיר על הכרובים יאמר כי הכרובים אשר אתם עתידים לעשות אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הם חשובים לפני כאלהות. לא תעשו לכם שלא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כמו שאני עושה בבית עולמים. ודרשו רז״ל במסכת ע״ז לא תעשון אתי לא תעשון מה שאתי. ובא הכתוב לאסור עשיית הצורות בין בשמשין שבמדור העליון, כגון חיות הקדש ואופנים ושרפים ומלאכי השרת ושבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, וכיון שאסר הכתוב לעשות צורת מלאכי השרת שהן בצורת בן אדם ונוסף בהם שהם בעלי כנפים הייתי מבין שיהיה מותר לעשות פרצוף אדם לבדו, לכך הוצרכו לדרוש עוד לא תעשון אתי לא תעשון אותי והוא דמות אדם כדי שיהיה בכלל איסור לאו זה כל המשמשין כלן שבמדור העליון ושבמדור התחתון וכן פרצוף אדם. ובסנהדרין דרשוהו אזהרה לצבור שלא ימנה דיין בשביל ממון אלא בשביל חכמה הוא שאמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלוה הבא מחמת כסף וזהב כי שם אלהים כולל גם לדיינים. וע״ד המדרש לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשון כדרך שבני אדם עושים ביראתם, כשהטובה באה עליהם מכבדים יראתם שנאמר (שופטים ט״ז:כ״ג) נתן אלהינו בידינו את שמשון אויבינו, וכשהפורענות באה עליהם מקללין ליראתם שנאמר (ישעיהו ח׳:כ״א) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, אבל יש לכם להודות בין על הטובה בין על הרעה, שכן אמר דוד ע״ה (תהלים קט״ז:ג׳-ד׳) כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא, וכן אמר איוב (איוב א׳:כ״א) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך. וע״ד הקבלה לא תעשון אתי כבר פרשתיו בפסוק וידבר שהוא כמו על פני. ויש להוסיף בבאורו כי הוא כאלו אמר אתי בצר״י [סגו״ל] תחת האל״ף כלשון (ישעיהו ו׳:ה׳) ואראה את ה׳, שהרי כתיב (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי, והנה מנשה הרשע טעה בזה בשלא דקדק במלת את ועל כן תפשו לישעיה הנביא שאמר לו משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה׳, והוא שדרשו ביבמות סוף פ׳ החולץ אמר לו מנשה לישעיה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה אמר ידענא ביה דלא מקבל אי אמינא ליה אשוייה מזיד אמר שם אבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומיה נח נפשיה משום דאמר (ישעיהו ו) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. ומלת את ואות הכל אחד והוא מה שכתוב במצות התכלת (במדבר ט״ו:ל״ט) וראיתם אותו שהוא מלשון את, ומזה דרשו רז״ל לא תעשון אתי לא תעשון אותי הרחיבו באור לכל משכיל כי מלת את הוא האות והבן זה.

*** R. BACHYA lays out the different readings, with philological analysis that addresses the ambiguity.

English via alhatorah.org:

לא תעשון אתי, "Do not make with Me." The plain meaning of this verse is that 'you must not make as partner with Me any reproduction in gold or silver which is supposed to represent a deity.' God then repeats: "do not make it for yourselves." This latter statement includes a prohibition to make such reproductions even if not intended as a form of religious symbol [but merely as a form of art. Ed.] One may also interpret the words לא תעשון אתי וגו' to mean that "while you are engaged in prayer to Me, do not think of your gold, your silver, etc.; in other words, when you address Me I expect to have your full attention, do not share Me in your thoughts with anything else at such a time. If you were to do that, I would consider it as equivalent to your having made competing deities." Rashi writes as follows on the words אלוהי כסף: "this is a warning not to construct the cherubs which were to be part of the lid of the Holy Ark in the Tabernacle to be made of silver (instead of gold). If you were to do that I would consider this as a form of idolatry, as if you had constructed them as a divine image." He goes on: "the words לא תעשון לכם, mean that you must not construct such cherubs in your synagogues reasoning that just as the cherubs graced the Holy Temple they are appropriate symbols in the synagogues and houses of study." The Talmud Avodah Zarah 42 understands the words לא תעשון אתי to mean that that "you must not make anything which is with Me, i.e. in My universe." This is a prohibition not to construct likenesses of what one perceives to be celestial beings i.e. different kinds of angels, אתי, "with Me, in My domain," neither must you make such likenesses of things in the lower domain, such as the sun and the stars. Seeing that the Torah prohibited the making of images of angels which are perceived as humans with wings attached, I would have thought it would be in order to make reproductions of human heads by themselves; this is why the Torah had to add לא תעשון אתי as if it had been spelled לא תעשון אותי "do not make a reproduction of Me as the head of a human being." The likenesses (three-dimensional, sculpture) of humans as humans or as superhumans is equally prohibited. Sanhedrin 7 adds further that the words also mean that one should not appoint a judge because he is financially independent but because he possesses the wisdom to know truth from falsehood. According to this interpretation the words אלוהי כסף ואלוהי זהב mean that ownership of silver or gold in substantial quantities does not constitute a reason to deify the owner and to elevate him to a high position. Remember that the Torah often employs the term אלוהים when speaking of judges of flesh and blood. A Midrashic approach: (Mechilta bachodesh 10) the entire line is a warning not to apply human yardsticks to the way one relates to God. Humans revere people who have done them favors, i.e. they only worship and show respect to their deities if these deities treated them in the way they expected or demanded to be treated. If the deity in question did not fulfill their expectations they do no longer show honor and respect to it. An example are the Philistines who did acknowledge their deity when they had captured Samson and gave credit for their success to their deity (Judges 16,24). When idolaters experienced disaster such as described in Isaiah 8,21: "and when he is hungry, he shall rage and revolt against his king and his divine beings," he takes out his rage on his gods. The Torah's message to us here is that we have to thank the Lord both for the good and for the unpleasant (which we are foolishly assuming is evil). This is what David said in Psalms 116,13: "I raise the cup of deliverance and invoke the name of the Lord." In the same psalm verses 3-4 he said: "when the torments of She-ol overtook me, I came upon trouble and sorrow; and I invoked the name of the Lord." David invoked the same God, rain or shine, We find similar sentiments expressed by Job 1,21 who exclaimed after suffering painful reverses: "the Lord has given and the Lord has taken; may the name of the Lord be praised." A Kabbalistic approach: I have already explained on 20,2 that the word אתי has a similar meaning to the expression על פני "in addition to Me." I have to add to what I wrote then that one must imagine the word אתי as derived from את with the vowel tzeyre under the letter aleph. It is similar to ואראה את ה' in Isaiah 6,1: "and I saw the Lord." Clearly it does not mean that a prophet of the calibre of Isaiah saw the Lord, when God had told Moses that no living human being including himself could see the Lord (Exodus 33,20). Isaiah described that he saw something "with" "beside" the Lord. The wicked King Menasheh (prior to his repentance) erred when he read these words of Isaiah taking them at face value, not paying heed to the meaning of the word את. This is why he accused Isaiah of being a false prophet and executed him. (compare discussion in Yevamot 49). The Talmud explains that the reason Isaiah did not defend himself by explaining what I have explained to you was that he knew that Menashe would not accept his explanation and this would make him into a murderer instead of merely a king exercising his authority. According to the Talmud, Isaiah (after uttering the holy name of God) hid in the hollow trunk of a cedar. Menashe sawed off the cedar killing Isaiah in the process. Isaiah had been guilty of slandering the Jewish people when he had described himself as living amongst a nation of impure lips (Isaiah 6,5). This is why he was killed when the saw cut through his mouth. The word את or אות mean the same thing. Example Numbers 16,39 וראיתם אותו, "when you see it," etc. (the blue thread on the fringes). The word אותו in that verse is a derivative of the word את. This is what enabled the sages in the Mechilta which we quoted to interpret the word אתי as if it had been spelled אותי.

Tur long commentary (1269 - 1343)

לא תעשון אתי – דרשו רבותינו לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום: אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשון לכם – פי׳ הרמב״ן שאמר להם אחר שראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ואני הוא האדון בשמים אל תשתתפו אלהי כסף ואלהי זהב כי אין לכם צורך אתי לעזר אחר ופי׳ הכתוב לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב להיות לכם לאלוה אתי. ואמר פעם אחרת לא תעשון לכם כי מתחלה הזהיר על האמונ׳ בהם וחזר והזהיר על העשיי׳ לבדה כענין ופסל ומסכ׳ לא תעשו לכם. ור׳ אברה׳ פי׳ כיון שדברתי עמכם בלא שליח אין לכם צורך לעשות אלהי כסף ואלהי זהב כעובדי הפסילים שעושים צורות ואומרים שהצורות תליצנה בעדם מול השם וחזר ואמר לא תעשו לכם כי אין לי צורך שתעשו אלהי זהב וגם לכם אין צורך כי הנה דברתי עמכם בלא שליח ובלא אמצעי ביני וביניכם:

English from alhatorah.org

לא תעשון אתי, “Do not make (images) of what is with Me;” our sages understand this to mean that we must not reproduce images of phenomena we see in the skies, i.e God's primary domicile.

 אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשון לכם, “gods of silver and gods of gold you shall not make for yourselves.”

Nachmanides writes that after the Israelites had seen that Hashem spoke to them from the heavens and that He is Overlord in the heavens, do not assign anything to Him as a partner, i.e. such as silver or gold. The message of our verse is that the Jewish people have no need for additional external help such as is provided by material wealth represented by silver and gold. The reason why the expression לא תעשון, “do not make, construct,” is repeated twice in the same verse, is because the first time it refers to the faith people have in such values, whereas the second time the warning is not to make visible symbols of such faith in material goods. The Torah also separately forbade the making of a hewn deity which represents an abstract belief. Ibn Ezra explains that God uses the fact that He spoke to the people directly, without intermediary at Mount Sinai as proof that the people have no need to revert to intermediaries, neither astrology nor material goods in this terrestrial world to assure their well being and to deify such values as the source of their good fortune. Idolaters are foolish enough to expect such images representing what they perceive to be independent values to intercede on their behalf with the Creator.

Ibn Caspi

לא תעשון אתי – כטעם על פני, כלומר אחר שאני אלהיכם, ואף על פי שתעשום לאמצעיים ולשרים.

Ralbag (1288-134)

רלב״ג ביאור המילות

לא תעשון אתי וגו׳ – הנה מפני שאמר לא תעשון אתי, ואחר זה אמר לא תעשו לכם, — כמו שאמר בענין הקטרת: ׳והקטֹרת אשר תעשה, במתכֻּנתה לא תעשו לכם׳ (שמות ל, לז), להורות שלא יעשוה כי אם לבית ה׳ יתעלה; — הנה הוא מבואר שהרצון בזה באומרו לא תעשון אתי הוא שלא יעשו בבית המקדש אלהי כסף ואלהי זהב, ולא יעשו זה גם כן בבתיהם ובשאר המקומות. והעד גם כן על זה הפירוש, מה שאמר אחר זה הפסוק: ׳מזבח אדמה תעשה לי׳ (פסוק כ), רוצה לומר שלא תעשה לי בביתי אלהי כסף ואלהי זהב, אבל תעשה שם לי מה שלא יתכן שיחשב בו האלהות, ושם תעבדני, והוא המזבח שלא היתה בו תמונה תביא לחשוב בה האלהות. וכאשר התישב זה, הוא מבואר שאין הרצון באומרו אלהי כסף ואלהי זהב שיעשו מהם אלוהוֹת; וזה, כי בזה לא תצטרך התורה להבדיל בין עשייתם אותם בבית המקדש ובין עשייתם אותם בבתיהם, כי הכל הולך אל מקום אחד; ועוד, שאם היה הענין כן למה זכר כסף וזהב, הנה ראוי היה שיִמְנַע במוחלט עשיית האלהים, בשיאמר במוחלט שלא יעשו להם אלהים אחרים, לא שיִמְנַע עשייתם מכסף וזהב.ואמנם הרצון בזה הוא, שצורות מי שיתכן שיִקָּרֵא אלהים לא יעשו לו לנוי בבית המקדש, ולא להם. ולזה זכר כסף וזהב, להורות כי לנוי יֵעָשׂוּ. והנה האדם תמצאהו שהוא נקרא ״אלהים״; אמר: ׳והייתם כאלהים יֹדעי טוב ורע׳ (בראשית ג, ה); ׳אמרתי אלהים אתם׳ (תהלים פב, ו); ׳עד האלהים יבֹא דבר שניהם׳ (שמות כב, ח). ובכלל, הנה האדם יתכן שיִקָּרֵא ״אלהים״, להיותו בעל שכל, כי מפני זה יושפעו ממנו פעולות להשלים הדברים הטבעיים. וכן הכוכבים נקראים ״אלהים״; אמר: ׳בְּרָן⁠־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כל בני אלהים׳ (איוב לח, ז); ואיני צריך להביא ראיה שהשכלים הנפרדים נקראים ״אלהים״; אמר: ׳הודו לאלהי האלהים׳ (תהלים קלו, ב). והנה מאלו שהם נקראים ״אלהים״ הזהיר ה׳ יתעלה מעשות לו צורות לנוי, כדי שלא יביא זה לחשוב שיהיה להם האלהות האמיתי.

רלב״ג ביאור הפרשה (פסוק יח)

(יח-יט) ויאמר ה׳ אל משה: כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים הגעתי דברי אליכם באש, כי לא ראיתם בהר כל תמונה, וזה ממה שיתבאר לכם ממנו שאינני גוף וגויה, ולזה ראוי לכם שלא תעבדו לאחד מהנמצאות הבעלי⁠־גוף. ולפי שכבר הזהיר בזה בביאור בדיבור לא יהיה לך, שב להזהיר בכאן במה שיביא לעבוד אחד מהנמצאים הבעלי⁠־גוף, ואמר: לא תעשון בבניני - בית המקדש - צורות לנוי, של כסף או של זהב, שיביא לחשוב בהם שיהיו אלוהוֹת — כמו צורת האדם וצורת הכוכבים ומלאכי השרת לפי מה שיחשבו האנשים שתהיה צורתם, כי אלו יתכן שיטעו בהם האנשים ויחשבו שיהיו אלוהוֹת, לעוצם מעלתם על שאר הנמצאות, ולהיותם בעלי שכל. ואף על פי שכבר באה המצוה לעשות שם שנים כרובים זהב, שהם על צורת בני אדם, הנה הזהיר מֵעשות מהם יותר, כמו שנתבאר במכילתא; עם שה׳ יתעלה התחכם ששׂם ענינם באופן שאין לטעות בהם שיהיו אלוהוֹת, כמו שנבאר במה שיבוא בגזרת ה׳. וראוי שתדע כי צורת האדם לא יעברו על עשייתה אם לא היתה בולטת, כי אינה תמונת האדם לפי מה שיורגש ממנו בזולת זה האופן, וזה מבואר בנפשו; ואולם צורת כוכבים ומזלות הנה יעברו עליה אף על פי שהיא שטוחה, כי צורתם היא שטוחה לפי מחשבת האנשים. וכן צורת מלאכי השרת, אשר יסכימו האנשים בהם, יעברו על עשייתה אף על פי שהיא שטוחה, לפי שאין להם צורות ותמונות על דרך האמת.

Abarbanel (1437-1508)

(יח-יט) ואמנם מאמר ה׳ למשה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם וגו׳ ענינו שבעבור שמשה נתן ולמד אליהם שתי תכליות במה שהשמיע השם את קולו אליהם מהנסיון והיראה ראה יתברך שהיה שם עוד תכלית שלישי גדול מהם והוא שכיון שראו כי מן השמים דבר עמהם לא יעשו אתו אלהי כסף ואלהי זהב ואין הכוונה בזה להזהירם שלא יעבדו את הפסילים כמו שפירשו הרמב״ן אלא לצוותם שעם האמנה באלהותו לא ישימו בתפלותיהם אמצעיים בינם לבין אלהיהם ולא יעשו צורות להוריד שפע הככבים להצליח קנינם יען וביען אינם צריכין אליהם לפי שאלהים קרובים אליהם בכל קראם אותו והוא ישמיעם ויענם לא על ידי מלאך ולא על ידי ככב ואמצעי אחר שיבקש עליהם ולזה נסמכה הפרשה הזאת אחרי דבר משה אל העם בתשובת בקשתם. ואמר כה תאמר לבני ישראל שיגיד להם התכלית הג׳ הזה שלא זכרו משה והביא ראיה מהמעמד הנבחר ששמעו מהשם ית׳ עשרת הדברות מבלי שום אמצעי בינו לבינם ולכן לא יעשו אתו כלומר להיות אמצעיים בינו לבינם אלהי כסף ואלהי זהב והם הטלמסאות שהיו עושים הקדמונים להוריד רוחניות הכוכבים להצלחת הדברים המדומים. ואמר לא תעשון אתי וחזר לומר לא תעשו לכם להגיד שהוא בלתי ראוי מצדו ומצדם. אם מצדו כי הוא מן השמים דבר עמהם בלי אמצעי ואם מצדם שהם מהשגחתו והנהגתו יתברך אינם מהנהגת המערכות השמימיות. ובזה הותרה השאלה הד׳.

R. Ovadyah Sforno (~1470-~1550)

לא תעשון אתי אלהי כסף – ומאחר שראיתם שאין אתם צריכים לאמצעיים להתקרב אלי, לא תעשו ״אתי״ כאלה לאמצעיים.

לא תעשון אתי אלהי כסף

Seeing that you have experienced with your own senses that you do not need to resort to intermediaries in order to communicate with God do not construct for yourselves such intermediaries even for communicating with Me.

שיעורי ספורנו (על פסוק יח)

(יח-כב) ויאמר ה׳ אל משה כה תאמר וגו׳. אחרי ששמעו ישראל העשרת הדברות, וכי בדברות הראשונות אשר הם לוח הדברות הרוחניות והעיוניות ציוום ׳אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך׳, ׳לא תעשה לך׳ וגו׳, ׳לא תשא׳ וגו׳, ׳כבד את אביך׳ וגו׳, ושמירת השבת, שהם כולם מורים גדולת ה׳ יתברך, שמא תאמר אם כן שהאלוה יתברך הוא כל כך גדול וגיבור ונורא, בינו וביני אצטרך לאמצעיים, כי אין לעלות בלי אמצעי מזה העולם השפל אל העליון הקדוש והנכבד בלי אמצעי, כי הרבה מהלך יש. לכך ציוה ה׳ יתברך למשה שיאמר להם, אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, כלומר ׳אתם ראיתם׳ שאף על פי שאני מלך הגאות והנכבדות, אפילו הכי ׳ונועדתי לדבר עמכם׳1 זולת שום אמצעי כאשר עיניכם ראו ולא זר2. ולכן לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, ר״ל לא מצידי ולא מצידכם תעשון אמצעיים כמו שעושין אותן האומות הסכלות עובדות אלהים זרים כאמצעיים, ובלבד מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו׳, ואינך תצטרך לבוא ולעלות אלי, כי אני אבוא אליך, כי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. ואפילו אותו המזבח אדמה לא תבנה אבניו גזית כי חרבך וגו׳. ואולם אף על פי שאמרתי לך שלא תצטרך לאלהי כסף ואלהי זהב וכו׳, מכל מקום אל תחבר עמי יותר מדאי לחשבני כאחד הריעים, כי חברותא כלפי שמיא3, ולכן לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו:

Kli Yakar (1550 - 1619)

ואמר אתי, ולכם, כי הצורות לבנות מכסף הוא כדי להיות אתי כי אני ה׳ מלמדך להועיל ותרצו במראה זו לקרב התלמיד אל המלמד, אבל הצורה האדומה מזהב תעשו לכם שתהיו נצולין מן העושה מלחמה שלא ילחם גם בכם, אך מאחר שאמר מיד מזבח אדמה תעשה לי. נראין הדברים שהוא נקשר עם תחילת הענין כי רצה ה׳ שיבנו מזבח אדמה ולא מכסף וזהב, כי העושה כן דומה כאילו עשה אלהי כסף וזהב כי אין חפץ לה׳ בהרבות מהר ומתן כסף וזהב כ״א מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר ההכנעה כי באלה חפצתי נאם ה׳ וממני יראו וכן יעשו, כי בכ״מ שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה לא.) ומורה על שמו הגדול ית׳ אשר חיבר מן אותיות אשר מספרם עולה המועט מכל אותיות אלפ״א בית״א כשתכתוב יו״ד ה״א וי״ו ה״א בדרך שבארנו למעלה (פר׳ מקץ מ״א:א׳) וכן בפרשה זו אחר שגמר עשרת הדברות שיש בהם תיבות כמנין עקב, וכן פירש ריב״ה ועשה כמה פירושים על מלת עקב, ואומר אני שזה רמז למה שנאמר (משלי כ״ב:ד׳) עקב ענוה יראת ה׳. כי כל המתיהר חכמת תורתו מסתלקת ממנו, וההכנעה זה הדבר אשר צוה ה׳ והיא יסוד לכל התורה ע״כ אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. כי רם ה׳ ושפל יראה. ואע״פ ששכינתי בשמים מ״מ ממכון שבתי דברתי עמכם וזה מופת שאין חפץ לה׳ ברמי הקומה לפיכך לא תעשון אתי אלהי כסף וגו׳. וזה ציווי על המזבח שלא יעשנו מכסף וזהב כ״א מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר הענוה.

Or haCHayim (1696-1743)

אור החיים

לא תעשון אתי וגו׳ – צריך לדעת אומרו תיבת אתי. ורבותינו ז״ל (מכילתא) דרשו שלא יעשו הכרובים ד׳, והוא אומרו אלהי זהב שמעלה עליהם כאלו עשו אלהי זהב, ולא יעשו הב׳ של כסף ואם עשו מעלה עליהם וכו׳, גם שלא יעשו צורה לדמיון ה׳ להשתחוות לה (ר״ה כ״ד.) וכוונתם לה׳ ולא צורת שמשים של ה׳. ונראה לפרש הכתוב בדקדוק עוד למה חזר לומר פעם ב׳ לא תעשו לכם ולא הספיק במה שקדם לומר לא תעשון אתי וגו׳. עוד למה דקדק לומר תיבת לכם. אכן יכוין ה׳ לצוות על ב׳ מיני עבודות אל אחר, האחד הוא העובד באמונת לבו כי מאמין בה וכוסף לעובדה, וכנגדה אמר לא תעשון אתי אלהי כסף פירוש אלהי בכוסף וזה יורה על העובד מאמונת לבו. ודקדק לומר אתי כי העובד עבודה זרה ברצון נפשו הוא ממשיך בשורש נפשו בחינת הרע שבשורש העון ההוא והוא סוד (איכה ר׳ פ״א) נחש המקנן במגדל, כי כבר הודיענו הכתוב כי נפשות ישראל חלק אלוה ממעל דכתיב (דברים לב ט) חלק ה׳ עמו ובעובדו לעבודה זרה באמונת נפשו נותן מקום לס״מ ליכנס במקום שורש הנפש ההיא שהוא מקום הקדושה, והוא שאמר שלמה (משלי ל) תחת עבד כי ימלוך, והוא אומרו לא תעשון אתי, ואמר אלהי כסף פירוש לשון כוסף שהוא עובדו מכוספו בו רחמנא ליצלן. והב׳ היודע בלבו אמונה שלימה כי הכל הוא צואה בלי מקום אבל עובדה לסיבת הנאה להנאת המועיל כמו שתאמר שיתנו לו ממון על מנת לעובדה, ויאמר האדם בלבו רחמנא לבא בעי ובלבי אני מחרף ומגדף בעבודה זרה זו ואין מעשי אלא לתכלית הריוח, וכנגד זה אמר ואלהי זהב לא תעשו לכם פירוש הגם שאין לבו ונפשו מאמינים בה דבר אלא לצד שזה אהב הזהב ובשביל הנאת זהבו הוא משתחוה אף על פי כן לא תעשו. וגילה שחטא זה הוא דוקא בבחינת האדם שהוא פוגם עצמו וממעיט דיוקנו, והוא אומרו לכם לצד שלא חטא אלא במעשה והמחשבה מנגדת כגלוי לפני יודע תעלומות, לזה לא יעשה החטא סיבה שתכניע בחינת הרע את בחינת הטוב כמעשה הראשון.

לא חעשון אתי אלוהי כסף, "Do not make with Me silver deities, etc." Why did the Torah have to add the word אתי, "with Me?" Our sages in the Mechilta understood this word as referring to the cherubs on the Holy Ark, seeing the voice of the Lord was supposed to speak to Moses from between these cherubs. The meaning of ואלוהי זהב is that you should not elevate the importance of such silver deities to the level of something made of gold. The repetition of "do not make" entitles us to understand the verse thus: "Do not make silver deities; if you did so at least do not consider them as something valuable such as gold." Even if the item you have constructed does not have a face, or likeness of anything in heaven or on earth that one could bow down to, do not make it for yourselves. The Torah stresses לכם, i.e. it is not only forbidden to make something like that אתי "with Me," but even if it has meaning only for yourself. The Torah refers to two different kinds of worship of another deity. One kind of worship is that by a person who really believes that such a deity is real and he yearns to worship it. Concerning such a person the Torah says: "do not make with Me אלוהי כסף, a deity you yearn to worship. Inasmuch as the soul of the Israelite is rooted in the celestial spheres and as such is part of God, if a person worships another deity also in his heart, he is so to speak attaching some of that deity to God Himself. The author bases all this on both Deut. 32,9 and on the mystical aspect of a statement in Eycha Rabbah 1,31 according to which the original serpent is holed up in a tower and the question is how to dislodge it without destroying the tower in the process. The answer suggested is that one calls on the services of a snake charmer so as to lure the snake out of its lair. When a person serves idols with all his heart he allows Satan to lodge within the very root of his being (like in the Tower in the story in the Midrash). This root of a person, i.e. his soul, is a sacred place, however. Solomon refers to such a tragic situation when he speaks of the slave turned master in Proverbs 30,22. When the Torah speaks of לא תעשון אתי אלוהי כסף, it refers to deities one serves because of a genuine conviction, longing. The second category of idol worshiper is the person who is well aware in his heart that such deities are worthless and ineffective but they perform such service in order to reap some immediate and indirect benefit therefrom for themselves. For instance, such a person may ask a third person to pay him a sum of money in order to go through the motions of consulting such deity on the third person's behalf. The person who performs such sham service says to himself that inasmuch as God wants to be served by the heart, and he himself believes in the One and only God with all his heart, he has not really done anything wrong seeing in his heart he despises any kind of idolatry. Concerning such form of pro forma idolatry the Torah writes ואלוהי זהב לא תעשו לכם, do not perform idolatrous rites even if your intention is merely to earn some gold pieces. The Torah reveals that the sin of such a person is that he demeans himself in order to make money by having recourse to idolatry. This is why the Torah writes לכם when speaking of such a person, as opposed to the אתי which the Torah used to characterise a person who believes in the deity he worships. In the case of the person who pretends to believe in the idol, the effect on his personality is not as traumatic as the one described in the Midrash we have quoted where the serpent is portrayed as having found refuge in his very root.

R. Yitzchak Shemuel Reggio

ר י״ש ריגייו

אתם ראיתם – יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחים לו, שמה שאחרים משיחים לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין, לא כן מה שרואה בעיניו, ולכן אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם ואני האדון בשמים ובארץ, לא תשתתפו עמי אל אחר:

R. Shemuel David Luzzatto (Shadal) (1800-1865)

שד״ל

לא תעשון אתי – לפי הנקוד לא תעשו דבר לשתפו עמי, אמנם אין זה מתיישב כלל עם מה שלפניו ועם מה שאחריו, ונ״ל לקרוא לא תעשון אותי, כלומר לא תעשו צורתי, לא תציירוני בשום צורה, ופירש ואמר אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם אפי׳ לזכרון שמים (כפירוש רשב״ם), וזה בכוונה להוריד שפע האל למטה: אינך צריך לכל זה, אלא מזבח אדמה תעשה לי; ואתה מבין כי אִתִּי הוא תקון שתקנו חכמים, כי מליצת תעשון אותי היתה קשה על ההמון.

Do not make (any god) beside Me (lo ta’asun itti). According to the vocalization [of the word אתי to read itti, lit., “with Me”], this means, “Do not make anything to combine with Me,” but such a reading does not fit in at all with what comes before or after. It seems to me that it should be read lo ta’asun oti [lit., “Do not make Me”], i.e., “Do not make My image,” “Do not portray Me in any form.” He then goes on to specify, “Gods of silver and gods of gold do not make for yourselves,” even as a memento of Heaven (as per Rashbam), with the intention of drawing the Divine influence downward; “You have no need for any of this, but instead, an altar of earth you shall make for Me” (next v.). It should be understood that itti is an emended reading (tikkun) introduced by the Rabbis, for the expression “Do not make Me” would have been a difficult one for the masses.

R. Samson Raphael Hirsch (1808-1888)

לא תעשון אתי – אתם אל תעשו ייצוג של כל דבר, להעמידו לצדי! כל דמות שאתם בני האדם יוצרים במעשה ידיכם כדי לייצג לנגד עיניכם דבר שהוא למעלה מן החושים, תמיד יתברר שהיא ״אלהי כסף״ וגו׳. אנשים משתמשים בסמלים כדי לייצג את האלקות לעצמם; אל לכם לעשות כן: ״⁠ ⁠׳לא תעשון׳ וגו׳, ר׳ ישמעאל אומר: דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים; ר׳ נתן אומר: ׳לא תעשון אתי׳, שלא תאמר עושה אני כמין דמות ואשתחוה לו״ (מכילתא). ואף אותם ייצוגים שצוויתי עליכם לעשות, יש לעשותם רק לקיום מצוותי. לכן מחויבים אתם ומותר לכם לעשות כרובים – רק לשם קיום מצוותי ולפי הפרטים שצוויתי. אני מצווה עליכם לעשות דמות סמלית של מידות אנושיות. אילו היו מניחים אתכם לעשות לפי שרירות לבכם, הייתם עושים אחת מהמידות האלקיות, והדמות הסמלית הייתה נהפכת לאליל: ״שלא תאמר, הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. תלמוד לומר ׳לא תעשו לכם׳⁠ ⁠״ (שם). וכן: ״לפי שהוא אומר ׳ועשית שנים כרובים זהב׳, שלא תאמר הריני עושה ארבעה. תלמוד לומר ׳אלהי כסף׳ וגו׳, אם הוספת על שנים הרי הם כאלהי זהב״ (שם). סמל שאתם עושים ״לכם״, עבור עצמכם, תמיד יהיה ״אלהי כסף״ – הווי אומר סמל של אלקות. אסור אפילו להקים בניין באותן מידות של בית המקדש, או לעשות כלים במידות של כלי המקדש: ״לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו׳ שולחן כנגד שולחן מנורה כנגד מנורה״ וכו׳ (ראש השנה כד.–:).

R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv) (1816-1893)

נצי״ב

לא תעשון אתי וגו׳ – אי אפשר לפרש באזהרת עבודה זרה, שהרי כבר נזהרו מפי ה׳ לכל ישראל. ותו, א״כ אינו מובן דיוק ״אתי, אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם״. אלא כל זה אזהרה במה שאינו עבודה זרה ממש. דהנה דרך המלך המשגיח על בני עמו שיתהלך הכל ע״י אמצעים, היינו, האיש המבקש ענין לא יבא אל המלך עצמו, אלא להמשנה לו מציע הדבר, והוא יעמידם לפני המלך. וגם כשהמלך נדרש לחקור על האיש ולדעת צרכיו לא ידבר עמו ולא יבא לראות עסקיו, אלא ישלח דבריו לשר אותה עיר לחקור על האיש. וא״כ יש לו להחניף וכדומה גם את המשנה הקרוב למלך שיציע הדבר כראוי, וגם לשר העיר מושל הקטן שבעבדי המלך שישיב כהוגן כאשר יהא נחקר, ואע״ג שגם שניהם אין להם כח לעשות דבר מדעת עצמם, מ״מ הרבה תלוי בהם. והיינו סבורים שכך דעת עליון יתברך שלא לעשות אלהים אחרים ׳על פניו׳ דוקא, היינו, להאמין שיש באיזה כח לעשות דבר מדעת עצמו, אבל מ״מ אנו צריכים לעשות אמצעים בינינו ובין אבינו שבשמים, היינו מושל תחתון סמוך לנו שיהא הקב״ה רואה ויודע על ידו סתרינו וצרכינו, ומושל עליון סמוך לדעת עליון יתברך לבקש על ידו מהקב״ה. על זה באה אזהרה זו ״לא תעשון אתי אלהי כסף״ — צורה תחתונה הנמשלת לכסף, ״ואלהי זהב לא תעשו לכם״ — צורה עליונה הנמשלת לזהב. ויש להסביר יותר, דשני מושלים שהעמיד הקב״ה בקרב תבל הן המה שני כוכבי לכת, המאור הגדול שהוא השמש והוא העליון והוא מושל על מכמני זהב, והמאור הקטן הוא הלבנה והוא הסמוך לארץ והוא מושל על מכמני כסף. על כן היינו סבורים לעשות צורות הללו לא לשם עבודת כוכבים ומושלים מדעת עצמם, אלא אמצעים, כאמור. על זה הקדים הקב״ה ״אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם״ — ואין שום צורך לאמצעי לא לתפלה ובקשת רצון ולא להשגחת ה׳ וידיעתו מה שבקרבנו. [הרחב דבר: והיינו דאיתא ביומא (נב,א) ׳חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח׳, משום הכי רשאי כהן גדול למיעל להדיא. פירוש, כמו שכל ישראל מקבלין מפי ה׳ הברכה ומפיהם תגיע אליו יתברך תפלתם, כך אפשר ליכנס להדיא ואין בזה לאו אורח ארעא. ופירוש רש״י שם דחוק. וראוי לדעת דאזהרה זו לא ידעו ישראל עד שירד משה מהר סיני אחר לוחות שניות, ודיבר לישראל כל אשר דבר ה׳ אחר עשרת הדברות, והיינו מזה הדבור וכל מעשה המשכן עד ״ויתן אל משה״ (להלן לא,יח). ומשום הכי הגיע שעשה אהרן הצדיק את עגל הזהב לישראל, לא לשם עבודה זרה ח״ו, שהרי אמר ״חג לה׳ מחר״, אלא בשביל אמצעי תחת משה, שיהיו מגישים צרכיהם לפניו (ומשה ידוע היה לעייל בלי בר לפניו יתברך), והיה לכל העם בשגגה, ומזה השגגה הגיעו לעבודה זרה ממש, וכמו שיבואר שם. ואין זה ענין שיתוף שנהרגים עליו, דשיתוף היינו להאמין שתלוי בשתי דעות דעת שמים ודעת אחרת ח״ו, משא״כ אזהרה זו, כאמור. וראוי לדעת עוד, שלא נאסר אלא לעשות צורה, וא״כ הוא דבר קבוע לכך, אבל יש עיתים שמבקשים מן המלאך בעת שנשלח מלאך לשעה או לענין פרטי, וכמו שיבואר להלן (כג,כא. לג,ב. לג,לד). ועיין ספר בראשית (לב,ל) שגם יעקב אבינו ביקש כן, אלא שהמלאך אמר לו שאין צריך לזה באשר הוא קרוב לה׳, אבל אנו בעוונותינו מבקשים ממלאכי מעלה שימליצו בעדנו. ואין זה אלא כבנו של מלך, שאע״ג שמן המלך אין מניעה שיהא בנו מבקש צרכיו ממנו, ואדרבה זהו כבודו ורצונו, מ״מ בשעה שאין הבן מרוצה לאביו בשביל איזה דבר, אזי מבקש מגדולי המלכות שיפייסו עליו מן המלך, ויודע הבן שאם יהיה מרוצה ונקי מעוון הרי תפלתו זכה לפני אביו יותר מכל גדולי המלכות, אלא שמעשיו הבדילו בינו ובין אביו. כך אנחנו, בנים אנחנו לה׳ אלהינו, וכבודו ורצונו יתברך שנהיה מרוצים לפניו ולבקש ממנו, אך בשביל שאנחנו יודעים שעונותינו מבדילים בינינו ובין אבינו שבשמים, מבקשים אנחנו ממלאכי מרום שיבקשו רחמים עלינו מלפניו יתברך שיקבל תפלותינו לפניו, אבל כל זה אינו דבר קבוע מלפניו יתברך שיהא ראוי לעשות צורה ואלהי זהב.]

Malbim

לא תעשון אתי – לדעת המפ׳ אלהי כסף נמשך למעלה לא תעשון אלהי כסף, ואין כן דעת מניח הטעמים שהעמיד את האתנחתא על מלת אתי, ולכן פי׳ חז״ל שלא תעשו צורה מכל דבר הנמצא אתי במרום ובאשר כתיב ושמעת השמים מכון שבתך, ושמים כולל כל מה שמן קערורית גלגל הריח ולמעלה ממילא נכלל בזה שלא יעשה לא דמות חמה ולבנה ולא דמות מלה״ש ולא דמות ארבעה פנים שבמרכבה בהדדי אהדדי כמ״ש אביי (ר״ה דף כד ע״ב) וכמ״ש התוס׳ ביומא (דף נד), וזה כונת ר׳ ישמעאל, ור׳ נתן הוסיף שלא יעשה כמין דמות [אדם] (כצ״ל), שגם זה נמצא אתו כמ״ש ועל הכסא דמות כמראה אדם. ואמר בב״ר גדול כחן של נבראים שמדמים הצורה ליוצרה, ובר״ה אמר ע״ז לא תעשון אותי, כי צורת חיות ובמרכבה אין אסורים רק ד׳ פנים בהדדי וצורת אדם לבדה אסור, וכבר הזהיר לא תעשה לך פסל וכל תמונה. ופה הוסיף שאסור לעשות צורות אלה אפי׳ לנוי, כמ״ש הפוסקים, ור״ע אומר שכולל בזה אזהרה להוציא מדעת המשנים שהיו אומרים שיש פועל טוב ופועל רע, והיו עושים דמות הפועל רע ביחוד. וכשבא עליהם טובה היו משבחים לפועל הטוב וכשבא עליהם רעות היו מקללים לפועל הרע, אבל ישראל מאמינים כי אין רע יורד מן השמים והרעות והיסורים הם לתכלית הטובה וכמו שהאריך בזה במכלתא, וע״כ הם משבחים על הרעה כעל הטובה: אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם – זה מיותר, ולמה תפס דוקא כסף וזהב והלא מכל חומר אסור לעשות, וגם כלל בידינו שדרך הכתוב כשתפס שני דברים שהשני מוסיף תמיד רבותא על הראשון כמ״ש בהתוה״מ ויקרא (סי׳ שי״ב), ופי׳ חז״ל מפני שהתיר לעשות צורת כרובים מזהב, בא להזהיר שלא יעשם מכסף שאז הם כאלהי כסף, ומוסיף שגם ממתכות של זהב לא יעשה רק מה שקצבה תורה שנים כרובים לא יותר, וזה מוסיף במ״ש ואלהי זהב, ומה ששלמה עשה עוד שני כרובים היה עפ״י נביא כמ״ש במק״א, אמנם מה שאסרו לעשות כדוגמת כלי המקדש זה נלמד מן לא תעשון אתי שכולל שלא יבשה מכל הדברים שנמצאו אתו בין במקדש הגדול בשמים בין במקדשו ושכינת עוזו בארץ, ואמר לא תעשו לכם, ותפס אזהרה זו בלשון רבים להזהיר שלא יעשו גם בבתי כנסיות הגם שהם מקדש מעט, וי״א שלא יעבו במדינות שלא נאמר שהאיסור לעשות צורות אלה לנוי הוא משום חשדא וברבים ליכא חשדא כמ״ש בר״ה (דף כד) במעשה דר״ג, לכן אמר שגם הרבים מוזהרים ע״ז:

R. David Zvi Hoffmann (1843-1921)

ר' דוד צבי הופמן

לא תעשון אתי – במכילתא יש מחלוקת: ״ר׳ ישמעאל אומר, ׳לא תעשון אתי׳ – שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים. ר׳ נתן אומר, ׳לא תעשון אתי׳ – שלא תאמר עושה אני לו כמין דמות ואשתחווה לו, תלמוד לומר ׳לא תעשון אתי׳, וכתוב (דברים ד׳:ט״ו) ׳ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה׳⁠ ⁠״. דעת ר׳ ישמעאל מיוצגת גם בתרגום יוב״ע אלא ששם מקדים למלאכים שמש, ירח וכוכבים.1 לפי ר׳ ישמעאל ׳אתי׳ הוא מושא, כלומר אל תעשו מכל מה שאתי, לידי. ר׳ נתן מבאר ׳אתי׳ כמו ׳אותי׳, ומכאן שאסור להציג את ה׳ בתמונה, ונראה שזה פשוטו של מקרא גם כאשר קוראים ׳אתי׳, כלומר לא תעשו לידי תמונה הבאה להציג אותי. איסור זה הולם את הדיבר הראשון, והפתיחה ׳אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם׳ נאה לו. מכיוון שראיתם כיצד דיברתי עמכם מן השמים מבלי שתראו תמונה כלשהי, על כן אל תעשו כזו לידי.2 אלהי כסף וגו׳ – אך גם לא תעשו אלילים אחרים מכסף ומזהב. גם אם תראו בי את האלהים שאין לו דמות ושאי אפשר להמחיש אותו, אל תרגישו צורך בדמות נראית לעין כמתווכת לידי ותעשו דמות כזאת גם אז תחטאו בה׳. גם בכריתת הברית השניה ישנו הלאו של ׳אלהי מסכה לא תעשה לך׳ (שמות ל״ד:י״ז) ומסתבר שחזרה זו באה שם משום שרק זה עתה עשו ישראל לעצמם מין מתווך בצורת אלהי מסכה, כאמרם ׳אשר ילכו לפנינו׳ (שמות ל״ב:א׳). האיסור ׳אלהי כסף... לא תעשו לכם׳ הולם את הדיבר השני – איסור ע״ז.